כל מה שחשוב ויפה
טסה, 2016; דפי הגאי ל־L'Officiel-Italy. מתוך התערוכה Eye Candy
טסה, 2016; דפי הגאי ל־L'Officiel-Italy. מתוך התערוכה Eye Candy

ממתק לעיניים: הצלמת דפי הגאי משתעשעת עם התעתוע

בתערוכת יחיד ראשונה מציגה דפי הגאי מיני־רטרוספקטיבה שכוללת עבודות שצילמה לפרויקטים שונים. בראיון היא מסבירה מדוע המציאות כמו שהיא פחות מדברת אליה, וגם חולקת סוד מקצועי קטן ושווה

עמית: הי דפי. מה שלומך?

דפי: הי עמית, אני בסדר. מה איתך?

עמית: גם. לא מתלוננת. מה מתחולל אצלך בימים אלה?

דפי: אני בדיוק פותחת את תערוכת היחיד הראשונה שלי אי פעם, בגלריה של אורית ושדי

עמית: תערוכת יחיד ראשונה זה כמו לידה ראשונה. ספרי עליה

דפי: זו סוג של רטרוספקטיבה ספציפית. יש בה 13 עבודות מכל מיני שנים ומכל מיני פרויקטים, אבל בין כל העבודות קיימת השקה, מבחינת איכויות הצילום והנושאים. רצינו לתת מנעד מסוים של עבודות שלי שצילמתי ממש מתחילת דרכי. יש שם גם פרויקטים אישיים, עבודות מתוך ספרי צילום, וגם עבודות צילומי אופנה שלי, שבכולן קיים אלמנט מסוים של פנטזיה. אם מבינים את הטיימליין אפשר לראות גם השתכללות ברמה הטכנית

עמית: תסבירי לי את עניין הפנטזיה?

דפי: אני אוהבת לחשוב על הסגנון שלי בצילום עד כה כעל דוקו־פנטזיה: צילום בצורה שנראית אמיתית, אבל כל הסט־אפ הוא פנטזיה, הוא לא קיים במציאות. אני כן מחפשת תמיד קשר למשהו אמיתי, כי אם זו לגמרי פנטזיה – הצילום מאבד גם משהו בשבילי

עמית: זה בא לידי ביטוי בכל העבודות שלך, כבר מתחילת הדרך?

דפי: כן. אף פעם לא צילמתי דוקו של ממש. תמיד הוספתי אלמנט של ייפוי או שינוי. אני אוהבת ליצור משהו שלא קיים. המציאות כמו שהיא פחות מדברת אליי

עמית: תני לנו דוגמה מתוך העבודות שמוצגות בתערוכה

טסה, 2014. מתוך הספר בנות ישראליות, הוצאת ארט פייפר, גנט

טסה, 2014. מתוך הספר בנות ישראליות, הוצאת ארט פייפר, גנט

טסה, 2014. מתוך הספר Israeli Girls, הוצאת ארט פייפר, גנט

אלן, 2019, ל־EY

דן אילת (פורטרט עצמי), 2016

דן אילת (פורטרט עצמי), 2016

יובל, 2019, ל־EY

יובל, 2019, ל־EY

סקיני ביץ׳, 2022 ל־Abra Paris

סקיני ביץ׳, 2022 ל־Abra Paris

דפי: העבודה הכי ותיקה בתערוכה היא משנת 2014, מתוך מהספר ״בנות ישראליות״. בעבודה ניסיתי ליצור משהו ספיציפי: מצולמת בה טסה פדואה יושבת על כסא כתר פלסטיק עם חולצה של קוקה קולה בעברית. החלטתי לייצר את האימג׳ הזה במבוסס על זיכרונות עבר שלי והשראות מסוימות שהיו לי באותה תקופה. לא היתה לסיטואציה הזאת עוגן במציאות

עמית: ואז? איך מבוצע מבחינה טכנית?

דפי: האיגוד של זה תחת פרויקט ומשהו בצילום עצמו מעניק להכל רמה מסוימת של אמת, ואז זה מתעתע. אני משתעשעת עם התעתוע

עמית: את בונה את הסצנה המצולמת?

דפי: כן

עמית: ושם התערוכה, Eye Candy, על שום מה?

דפי: רצינו להתמקד בעבודות שלי שמעניקות חוויה ויזואלית שהיא קצת מעבר. עבודות עם איכויות של ״ממתק״. הכי ״מושלמות״, הכי מספקות ברמה של תפיסה ויזואלית. לעבודות יש מכנה משותף שאני מאמינה שיש אותו לכל העבודות שלי, אבל הן נעשו בזמנים שונים ולפרויקטים שונים

עמית: מן הסתם עם השפה האמנותית שלך

דפי: כן בדיוק. גם השפה וגם התפיסה

בכל מהפכה יש משהו טוב

עמית: בואי נחזור אליך. מה הרקע שלך?

דפי: למדתי בכלל תקשורת חזותית, במכון טכנולוגי חולון. כשסיימתי ללמוד רציתי לצלם ולביים וידאו, אבל איכשהו מצאתי את עצמי מתחילה לצלם סטילס וזה פשוט התחיל להתגלגל, דרך חברים באינסטגרם וכן הלאה

עמית: לא עסקת בצילום באופן מובהק לפני?

דפי: לא. קניתי מצלמה מקצועית בפעם הראשונה במהלך הלימודים. ביקשתי המלצה מהמרצה בקורס צילום שהיה לנו, וקניתי מצלמה דיגיטלית DSLR עם עדשה משוכללת. אני זוכרת שנסעתי איתה לטיול בפריז עם אמא שלי ועשיתי כמה צילומי רחוב. היום אני בחיים לא טסה עם מצלמה לטיול

עמית: היום את מצלמת בטלפון?

דפי: כן. ברור. למי יש כוח להיגרר עם ציוד צילום. הצילום המקצועי שלי הוא בעיקר באנלוגי בפורמט בינוני. המצלמה שלי שוקלת משהו כמו 10 ק״ג. היא לא לטיולים, רק לעבודה

דפי הגאי

דפי הגאי

מרי אגנס, 2022, ל־Abra Paris

מרי אגנס, 2022, ל־Abra Paris

צ׳ו וונג, LV בנורמנדי, 2022 לווג

צ׳ו וונג, LV בנורמנדי, 2022 לווג

אריקה, מתוך הספר ״אביב״, הוצאת פרימטר, מלבורן

אריקה, מתוך הספר ״אביב״, הוצאת פרימטר, מלבורן

סאמיה בווילדווד, 2015, ל־UNIF

סאמיה בווילדווד, 2015, ל־UNIF

עמית: מה היתה החוזקה שלך לפני הצילום?

דפי: ציירתי מגיל קטן, אבל לא חשבתי יותר מדי על מה אעשה בתחום כשאגדל. לא גדלתי בבית אמנותי במיוחד (סליחה אמא). הייתי תלמידה ממש טובה, חשבו שאלך ללמוד משהו אקדמאי, אולי שאהיה רופאה. התחלתי לצלם בדיוק כשהאינסטגרם צץ. זה היה מה שגרם לזה להיות באמת אופציה מבחינתי

עמית: כן. האינסטגרם עורר כל מיני תחומי יצירה

דפי: האינסטגרם והמצלמות המצוינות בטלפונים הניידים פתחו אזור חדש בחיים שלנו. ולא רק זה, זה ממד שמאפשר קהילות. אני הייתי חזקה בזמנו בטאמבלר, מה שבדיעבד היה ממש מגניב. הכרתי הרבה אמניות אחרות דרך הפלטפורמה הזו, וזה משהו שהנחה אותי בתחילת דרכי

עמית: הצדדים החיובים של הגלובליזציה

דפי: לגמרי. בכל מהפכה יש גם משהו טוב

האייפון מבחינתי עדיף כמעט על כל מצלמה. אני אוהבת לצלם באייפון רק עם פלאש. ויש לי סוד: אני מצלמת רק מהמצלמה של האינסטגרם כי היא מצלמת יותר יפה

עמית: יש בתערוכה גם צילומי אופנה שצילמת

דפי: נכון. אני מציגה לדוגמה צילום שצילמתי למותג מפריז בשם Abra, שאני משתפת איתו פעולה כבר כמה עונות. אלו תמונות שצולמו ברחבי פריז, על פניו בפינות רנדומליות לחלוטין, אבל האווירה היא כמעט של תלת־ממד או משחק מחשב. בודדתי את הדמויות מהרקע באמצעות תאורה, בכוונה כדי ליצור את זה. גם פה יש אלמנט של תעתוע מסוים

עמית: מותג פריזאי מזמין צלמת מישראל? נייס!

דפי: אני גרה בלונדון רוב הזמן, אז יוצא לי לעבוד לא מעט עם מותגים מחו״ל. הם ספציפית מותג שאני מאוד אוהבת ומחוברת אליו, לכן בחרתי להציג אותו גם בתערוכה. אנחנו עובדים עם רפרנסים דומים, זה כמעט מרגיש אישי. זה לא הרגיש כמו עבודה מסחרית.

יש גם צילום בתערוכה שצילמתי למגזין ווג הסיני לספיישל של לואי ויטון, עם דוגמנית מוכרת בתחום בשם צ׳ו וונג. צילמנו בנורמנדי, הרעיון היה לייצר רקע שנראה קצת כמו תלת־ממד שהתקיים גם שם. באופנה יש לי רצון לייצר משהו יוקרתי מתוך מקום של מינימליזם ודיוק, לכן אני אוהבת רעיונות אבסטרקטיים שכולם יכולים להבין.

birds

עוד עבודה בתערוכה היא פורטרט אישי שלי שצילמתי במלון דן אילת. היא עוף מוזר קצת בתמהיל של התערוכה כי היא צולמה באייפון, שהוא מבחינתי עדיף כמעט על כל מצלמה. אני אוהבת לצלם באייפון רק עם פלאש. ויש לי סוד: אני מצלמת רק מהמצלמה של האינסטגרם כי היא מצלמת יותר יפה

עמית: וואלה. למדתי ואימצתי! באילו תערוכות קבוצתיות הצגת לפני?

דפי: הצגתי כמה פעמים בניו יורק בגלריות שונות, יחד עם אמניות מקולקטיב הנשים The ardorous שהכרתי אונליין כמו פטרה קולינס. הצגתי בפריז בתערוכה עם צלמי אופנה שנקראה pink. אצרתי שולחן ספרים ומיני־תערוכה עם צלמות נוספות ב־Moca בלוס אנג׳לס וב־PS1 בניו יורק

עמית: הספק מכובד. וזו כאמור תערוכת יחיד ראשונה

דפי: כן, ראשונה 🙂 ואני מתרגשת


דפי הגאי | Eye Candy
אוצרת: אורית ושדי
גלריה אורית ושדי, בן יהודה 92 תל אביב
נעילה: 21.10

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden