כל מה שחשוב ויפה
מלחמת הכוכבים: המנדלוריאן
מלחמת הכוכבים: המנדלוריאן

העולם הטלוויזיוני של מלחמת הכוכבים: כל הסדרות עד כה

אילו סדרות מחייבות היכרות קודמת ואילו עומדות בפני עצמן? מי מייצרת תוכן חדשני ורלוונטי ומי נוצרה רק כמסחטת כספים? לרגל סיומה של הסדרה האחרונה עד כה על היקום הבדיוני שברא ג׳ורג׳ לוקאס, יונתן קופיבקר עושה סדר בתוצרים הטלוויזיוניים שלו

מלחמת הכוכבים, היקום הבדיוני שברא ג׳ורג׳ לוקאס בשנות ה־70, ממשיך להתרחב לאחר שנקנה על ידי ענקית המדיה דיסני בשנת 2013. מאז שהפכה גם לשחקנית מרכזית בשירותי הסטרימיניג, החלה דיסני+ להפיק ולהפיץ סדרות טלוויזיה גם בעבור מלחמת הכוכבים. לא במפתיע, חלקן מוצלחות, חלקן פחות. עכשיו, כשהסתיימה העונה הראשונה של התוצר הטרי מבית מלחמת הכוכבים, ״אסוקה״, ומעט לפני שהסדרה הבאה מתוכננת לעלות – זו הזדמנות טובה לראות מה יש לעולם הטלוויזיוני (לייב אקשן) של אופרת החלל המפורסמת להציע.

כמו רוב התוצרים של הזיכיון ושל הטרנד ההוליוודי העכשווי, לגולל סיפורים בין־מדיומליים ובין־טקסטואליים (בדומה למה שנעשה במארוול ו־DC), אפשר להבדיל ביניהם לא רק באמצעות טיבם אלא גם, ואולי בעיקר, על ידי מידת ריצוי המעריצים המתמידים, השרופים, הבקיאים. זהו ספקטרום שנע בין סדרות שההנאה מהצפייה בהן מחייבת היכרות קודמת ובקיאות בעולם (או הגלקסיה) הבדיוני, לבין אלו שרק בדרך אגב מתקיימות על רקע הממלכה הסיפורית הענפה, אי שם, בגלקסיה רחוקה רחוקה. צד אחד של הספקטרום הזה מצליח להבהיק. השני, לרוב, מעט פחות.

אסוקה

אסוקה

הסדרה החדשה ביותר נכון לכתיבת מילים אלה, נופלת ללא ספק בקטגוריה הראשונה. היא מגוללת את סיפורה של ליידי אסוקה תאנו (רוזריו דוסון) בבגרותה. אסוקה הייתה החניכה (פדוואן בלשון מלחמת הכוכבים), של אנאקין סקייווקר, ועברה לא מעט תלאות בתוצרי האנימציה של הזיכיון כמו ״מורדים״ ו״מלחמת המשובטים״. היא אף הופיעה בקצרה בסדרות אחרות של הזיכיון בשירותי הסטרימינג של דיסני. יחד עם הדרויד העתיק שלה היואנג (אותו מדבב דיוויד טנט) והגנרלית הרה סינדולה (מארי אליזבת ווינסטד), היא מתאחדת עם החניכה הוותיקה והמתוסבכת שלה – סבינה (נטשה ליו בורדיזו), על מנת לחשוף את מה שנראה כמו איום חדש על הגלקסיה המשתקמת לאחר נפילת האימפריה הרודנית והמרושעת.

עבור מעריצי מלחמת הכוכבים מדובר במתנה טלוויזיונית גדולה. מדובר באחת הדמויות החביבות של הזיכיון, והסיפור שלה שזור ברחבי הגלקסיה הבין־מדיומלית של מלחמת הכוכבים. זוהי דמות מעניינת ומורכבת שעברה לא מעט, והיא זוכה לייצוג מורכב ומגולמת בצורה נהדרת על ידי רוזריו דוסון.

עניינים נוספים משחקים עבור אסוקה – סדרה של נבלים מוצלחים ושחקנים מעולים שנכנסים לנעלם בקלות: ריי סטיבנסון, לדוגמה, שנפטר רק במאי האחרון, ולא זכה לראות את האהבה־שנאה שדמותו מקבלת. יש בה המון ריפרורים מוצלחים והופעות שמעריצים יוכלו להעריך; ולשם שינוי בגלקסיה רחוקה רחוקה הרפובליקה החליטה ליצור איזון טוב ומרענן בין שחקנים ושחקניות בקרב הקאסט.

אבל זו לא סדרה לכולם. זו בטוח לא סדרה לאנשים ללא היכרות קודמת עם ההיסטוריה הבדיונית. ההנאה מהצפייה באסוקה קשורה ברמת ההיכרות עם עולם התוכן. זה ניכר ביתר שאת בפרקים החזקים והמרכזיים בעונה, שבהם כל המטען הרגשי נטוע בהקשרים שיש בין אסוקה לסרטים, סדרות ותוצרי קומיקס מבית הזיכיון. העונג מהצפייה, בדומה מאוד למה שקורה ביקום הקולנועי־טלוויזיוני של מארוול מזה עשור לפחות, נובע רבות, אולי יותר מדי – מהקשרים שדורשים מהצופה להכיר את גלקסיית התוכן הנרחבת.

כמו כן, יש פער רחב בין איכותם של פרקים מסוימים אל מול אחרים בפרט, ובין תחילת העונה לסופה בכלל. לסיכומו של דבר מדובר בסדרה שאפשר להגיד עליה ״למעריצים בלבד״. סדרה עשויה היטב ומלאה בקסם המקורי של מלחמת הכוכבים, אך דורשת בקיאות בחומר.

אסוקה
יוצר: דייב פילוני
8 פרקים, 2023
4 כוכבים


אנדור

אנדור היא הצד השני של המטבע, ונופלת ללא ספק בקטגוריה השנייה. במרכז הסדרה דמות שכבר הופיעה באחד התוצרים הקולנועיים של מלחמת הכוכבים (לטעמי, אחד היחידים ששווים צפייה – ״רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים״) – קסיאן אנדור (דיאגו לונה). אנדור, פורע חוק, מוצא את עצמו מסתבך בתוך בלאגן בין גלקטי, פוליטי־חברתי, כשהוא מנסה רק להציל את עורו. בתהליך הוא נחשף לבלאגן אחד גדול מלא במזימות פוליטיות, קריאות למרד ואלימות דיקטטורית שאינה יודעת שובע.

טוני גילרוי, יוצר הסדרה, שרטט נרטיב שאינו זקוק לעולם התוכן ואינו נשען מבחינה דרמטית על ידע קודם. זה לא מזיק אם יש, אבל זה לא נדרש. מבחינת סוגה לא מדובר בדיוק באופרת חלל אלא יותר במותחן ריגול משולב עם דרמת פשע, שמצליחה להמציא את עצמה מחדש כל שניים־שלושה פרקים.

אנדור

אנדור

משכך, היא עומדת בפני עצמה, כמעט במנותק לגמרי מהתוצרים האחרים – ורק על זה היא ראויה לקרדיט. יתרה מכך, אנדור מנצלת את המשאבים האינהרנטיים למדיום הטלוויזיוני על מנת לשזור מספר דמויות שסיפוריהן מצטלבים סביב אדם אחד ופרשה אחת, ובכך מצליחה לנוע בין קונפליקטים שונים ומשונים, מותחים ודרמטיים כל אחד בדרכו שלו. יש בה רגעים מכמירי לב והיא לוקחת את הזמן בפיתוח הדמויות – המשניות והמרכזיות גם יחד.

התוצר הסופי הוא הסדרה הטובה ביותר שיש לזיכיון להציע, דווקא בגלל שהיא מגייסת את עולם התוכן רק כרקע פוליטי, חברתי וז׳אנרי בסיסי וממעיטה בריצוי מעריצים. מלחמת הכוכבים בחרו לשם שינוי לוותר על הצורך בידע קודם, והתוצאה היא סדרה שובה ומלאת הפתעות ועומק דרמטי, מגולמת נפלא ועשויה למשעי. לא רק סדרה טובה במסגרת מלחמת הכוכבים, אלא אחת הסדרות הטובות שדיסני הפיקו עד רגע זה.

אנדור
יוצר: טוני גילרוי
12 פרקים, 2023
5 כוכבים


המנדלוריאן

הסדרה על אודות מנדו ומסעותיו בחלל, בליווי אחד היצורים החמודים שנראו על המסך הקטן בשנים האחרונות, היא אגוז קצת קשה לפיצוח – במיוחד אם צריך לכתוב עליה ביקורת. היא נעה על ספקטרום ריצוי המעריצים לאורך שלושת העונות כמו מטוטלת. מצד אחד, סיפור הבסיס כתוב היטב, פדרו פסקל מצליח לנצנץ גם כשהוא לבוש בשריון מלא וקסדה, והסדרה זכתה בתחילתה לשבחים הן מקהל הביקורת והן מהצופות והצופים.

השלד הנרטיבי שלה יציב ומותח, והודות לאופייה הז׳אנרי היא זכתה להגדרה הנכספת ״ככה צריך להיות סטאר ווארס״ על ידי מעריצות ומעריצים. הסדרה בנויה כמו מערבון חלל מחוספס אבל הומוריסטי, הכולל התייחסויות מדודות לתוצרים אחרים מהזיכיון, נרטיב בנוי היטב וחדות ויזואלית (ופדרו פסקל שהפך לאחד השחקנים האהובים שעובדים בהוליווד כיום).

המנדלוריאן

כך לפחות היה בעונה הראשונה, אבל מעונה לעונה דברים הדרדרו, בעיקר בעונה השלישית. במקום פיתוח דמויות, סצנות אקשן מותחות וקוהרנטיות סיפורית, הסדרה החלה לדחוס עוד ועוד התייחסויות, הופעות אורח וסתם הנפצות מיותרות. על הדרך היא גם סיבכה את עצמה נרטיבית כשהמוצא היחיד היה נתיב השעמום והפתרונות הקלילים והעצלים ביותר. במהרה החלה המנדלוריאן להרגיש פחות כמו מערבון חלל, או מערבון, או אפילו סדרת טלוויזיה, והפכה בעיקר למכשיר ריצוי מעריצים וקדימון מתמשך לסדרות שהגיעו ויגיעו לאחריה.

המנדלוריאן היא דוגמה קלאסית לסדרה שצריכה הייתה לקפל את הבאסטה אחרי עונה או שתיים ולפרוש בשיא, ובמקום זאת גוררת רגליים על מנת לסחוט עוד כסף. זה לא שאין בה קסם, זה לא שאין טעם בצפייתה, אבל הפער שנפער בין איכות העונה הראשונה לעונה השלישית היא כשמיים וארץ. הכתיבה, הצילום, הפיתוח – כולם נמקים בצל החזירות הקפיטליסטית והטרנד שבמסגרתו כל סצנה צריכה לרפרר למשהו אחר. אם היא לא תמצא דרך להמציא את עצמה מחדש ותמשיך לשים פלסטרים על חורים נרטיביים – היא תהפוך מאחד התוצרים הטלוויזיוניים הטובים והמבטיחים של הזיכיון, לאחד המיותרים והנשכחים.

המנדלוריאן
יוצר: ג׳ון פאברו
8 פרקים פר עונה, 2023
4.5 כוכבים לעונה הראשונה; 3 כוכבים בממוצע עם שתי העונות הנוספות


birds

הספר של בובה פט

אפרופו מיותרים ונשכחים, הגענו ל״הספר של בובה פט״, סדרת ספין אוף (ISH) של המנדלוריאן. המתכון: לקחת דמות שולית ולא מעניינת במיוחד, בובה פאט (טאמורה מוריסון, שגילם את הדמות לראשונה בסרט מלחמת המשובטים), לתת לה הופעת אורח במנדלוריאן ואז לפתח סביבה סדרת טלוויזיה שהקשר בינה לבין אמנויות המסך מקרי לחלוטין. זה לא שלא היה שם פוטנציאל, הרעיון הכללי היה נראה מבטיח: לקחת את שכיר החרב הכי מוכר בגלקסיה (להוציא את מנדו) ולגולל את מסעו יחד עם שותפתו המתנקשת פנק שנד (מינג נה־וון) למאבק מול המאפיה לאחר שהבוס הגדול, ג׳אבה דה האט, מצא את מותו. למרבה הצער התוצר הסופי הוא כשלון שהדבר הכי טוב שיצא ממנו הוא סדרה של הופעות אורח, ובעיקר הפרק שעוסק בדמות מסדרה אחרת.

הספר של בובה פט

הספר של בובה פט

הסדרה מתחילה לא רע, אך מדרדרת במהירות האור אל מחוזות הנמנום במקרה הטוב, או אל מחוזות הלזרוק שלט על הטלוויזיה במקרה הרע. בחירתו של ג׳ון פאברו להחזיר את הליהוק של פאט למקומו לא היה רעיון טוב, שכן לא הדמות ולא השחקן שמגלם אותה מעוררים עניין רב. זו לבד סיבה מספקת לדלג מעל הסדרה הכי פחות מוצלחת מכל התוצרים הטלוויזיונים של מלחמת הכוכבים, ואולי בכלל (אם כי התחרות קשה, אחרי הכל יש סרטים כמו ״מלחמת הכוכבים – פרק 9: עלייתו של סקייווקר״).

שתי הבעיות העיקריות שמשכו את הסדרה למטה אל מתחת לאדמה, איפה שבובה פאט היה כנראה צריך להישאר, הן משחק לקוי וליהוק לא מוצלח לצד בלאגן נרטיבי של מרכיבים שלא נדבקו טוב זה לזה. זה בלאגן שאפילו במאי כמו רוברט רודריגז (שביים מספר פרקים) לא הצליח לעבוד איתו. למרות שעל פניו התכנים אפלוליים ובוגרים יותר, הם מצטמקים בצל קו עלילה צפוי ותבניתי. לסיכום כולל, עיקר המאבק של הספר של בובה פאט הוא מול המנדלוריאן על תואר ״הטריילר הטוב ביותר לאסוקה״.

הספר של בובה פאט
יוצר: ג׳ון פאברו
7 פרקים, 2023
1.5 כוכבים


אובי וואן קאנובי

סדרה שקשה לשנוא למרות שכנראה צריך. אחת הדמויות הפופולריות בגלקסיה הרחוקה רחוקה מככבת בסדרה שעושה עבודה רחוקה רחוקה מהפוטנציאל הגלום בה. למרבה המזל, יואן מקגרגור חוזר לנעליו של הג׳דיי האגדי אובי וואן קאנובי. עובדה זו, לצד כמה הופעות מוכרות, מקלות קצת על הקונפליקט הפנימי שהסדרה מצויה בה – המאבק התמידי בין ״הכוח״ לבין הצד האפל של הכוח, ובין דלות נרטיבית לפיתוח מורכב ומעניין של דמות מוכרת.

אובי וואן קאנובי, הפוסטר

אובי וואן קאנובי, הפוסטר

הסדרה מתרחשת בשלב שבו אובי וואן היה בגולה, משקיף על מי שיהיה (או היה במקרה של הצופה) הגיבור של הטרילוגיה המקורית, לוק סקייווקר, ולפתע נדרש למשימה לא פחות חשובה – לצאת למשימת הצלה של דמות קאנונית נוספת – הנסיכה לאה בילדותה. חלוד, חסר בטחון, ולפרקים חסר אונים, הוא נתקל באתגרים ישנים וחדשים ונאלץ לשוב לתפקידו כג׳דיי – אחד האחרונים שנותרו נכון לתקופת זמנו הבדיונית. בדומה לבעיות של המנדלוריאן בפרט ושל הזיכיון בכלל, היצירה הטלוויזיונית עושה שימוש מוגזם בריצוי מעריצים כפלסטר לחורים נרטיביים וכתיבה מסורבלת. הציפייה שנוסטלגיה תציל את הסדרה מלהיות משעממת היא תקוות שווא, גם עבור צופות וצופים שנוסטלגיה זו היא מנת חלקם.

מה שמציל את הסדרה הוא יואן מקגרגור הכריזמטי שאי אפשר לא לאהוב. כמו כן, לצד בעיותיה הרבות עוסקת הסדרה בסוגיות מורכבות כמו חרטה, אשמה, פחד וטראומה, דרך דמות שירדה מגדולתה ויצאה לגלות רק כדי למצוא את עצמה נגררת חזרה לאותו מאבק שממנו היא מנסה להימנע. כנאמר – אדם מוצא את גורלו בדיוק על הדרך שבחר כדי להימנע ממנו.

בסופו של דבר, אובי וואן, כמו רוב התוצרים הטלוויזיוניים ברשימה זו, לא מציעים מספיק כדי לשבות צופים וצופות שאינם כבר קהל שבוי. רוב הסדרות של מלחמת הכוכבים ממשיכות להתהוות כמועדון סגור וצפוף. למרבה הפלא (לא באמת) רק כשדיסני מפתחת מעט תעוזה ולוקחת סיכונים, כמו ב״אנדור״ או לכל הפחות לא הולכת על בטוח, יוצאים לה תוצרים טלוויזיוניים מעולים; דבר שאפשר גם להגיד על עולם תוכן נוסף בבעלות דיסני – מארוול.

אובי וואן קאנובי
יוצרת: דבורה צ׳ואו
6 פרקים, 2022
2.5 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. מנדו

    איך מעזים להעליב ככה את המנדלוריאן! לפי דעתי זו סדרה מעולה והעונה השלישית מצוינת!

    1. איתי

      אני חלוק, מצד אחד אוהב את העונה השלישית פחות ממה שאהבתי את העונה הראשונה והשנייה (שלדעתי דווקא טובה לא פחות מהעונה הראשונה), אבל מצד שני אוהב יותר מהמבקר. הטענה הראשית שלי נגדה היא שמורחת מאוד את הזמן עם פרקים ארוכים מדי ופרק-שניים שלמים שפשוט מרגישים כמו פילר.
      אבל מה שאני לא מסכים לגביו בכלל זה לגבי ׳הסיפור של בובה פט׳- לא אהבתי ברמה ׳המנדלוריאן׳, אבל כן חושב שהיא טובה ועושה עבודה לא רע בלהמשיך גם את הסיפור של בובה פט (דמות ותיקה שיש לה לא מעט מעריצים, בניגוד למה שהמבקר טוען), וגם של המנדלוריאן, שהעונה השלישית והמדוברת הייתה בעצם המשך ישיר שלה.
      וטוב, נראה שאני במיעוט, אבל אני לא מפחד להגיד שאני לא ממש אוהב את ׳אנדור׳, חושב שהיא סדרה משעממת וממש לא מעניינת, שאפילו לא הצלחתי לראות עד הסוף. דווקא במקרה הזה אני חושב שאנדור הוא דמות שולית שהרעיון לשים אותה במרכז של סדרה ארוכה ומרובת עונות מאוד תמוה בעיניי.
      אבל זו רק דעתי כמובן, ומי שכן אהב את הסדרה (מה שנראה כמו הרוב), או לא הסכים עם שאר מה שאמרתי, זכותו המלאה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden