כל מה שחשוב ויפה
גוף ראשון רבים, בית המשפט העליון, ירושלים. צילומים: יוסי זמיר
גוף ראשון רבים, בית המשפט העליון, ירושלים. צילומים: יוסי זמיר

מגלים אוצרות // אורנה יאיר

מזה 20 שנה מכהנת אורנה יאיר כאוצרת בתי המשפט ברחבי הארץ. בתערוכה הנוכחית שאצרה בבית המשפט העליון מציגים 27 אמנים.ות מקומיים את נקודת המבט שלהם על החברה הישראלית

הפעם הראשונה

בסיס הדעת שלי הוא בתחומי הארכיאולוגיה, האמנות וההיסטוריה; מהם הגעתי באופן טבעי לחקר מוזיאונים ולאוצרות. עבודת הדוקטורט שלי היא המשך ישיר לרב־תחומיות זו ועוסקת בתפישות עולם של מוזיאונים בעלי אוספים שונים והנגשתם לקהל המבקרים – נושא שחובק שני הבטים: חינוך במוזיאונים ואוצרות.

ההתמחות בשני התחומים, האוספים והנגשתם, הוביל לראשית דרכי ברשות העתיקות ובמוזיאון ארצות המקרא כממונה על תחום החינוך ואפשר לי בהמשך לזכות במכרז להקמת ״מוזיאון מורשת בתי המשפט״ בבית המשפט העליון, ולהתמנות למנהלת המוזיאון ולאוצרת בתי המשפט.

לאורך כ־20 שנים אצרתי תערוכות בבית המשפט העליון ובכל בתי המשפט ברחבי הארץ. העבודה בחללים ציבוריים – פתוחים להנגשה של אמנות ותכנים נוספים לציבור רחב ומגוון – הייתה נקודת מפנה והפכה לחזון ולאהבה. פרישת בתי המשפט ברחבי הארץ תרמה, מטבע הדברים, לשיתוף פעולה בין קהילות ליוצרים ולציבור מבקרים שונה, ותמיד בחללים ציבוריים. בנוסף לכך, התפישה המנחה בבית המשפט להציג אך ורק תערוכות קבוצתיות ולא תערוכות יחיד, חידדה בי את המיומנות לעבודה עם מספר גדול של יוצרים יחד.

התערוכה הראשונה שאצרתי, ״כסאות למשפט״, נפתחה בבית המשפט העליון תוך כדי הקמת המוזיאון ועסקה בהבט ההיסטורי המתמשך של עיגון זכויות אדם בישראל. היא הייתה פיילוט אישי ומקצועי מוצלח להקמת המוזיאון שהיתה אז בעיצומה ואבן בוחן להפקת תובנות ורעיונות להמשך.

מתן בן כנען, הבירוקרט. צילום: אלי פוזנר

מתן בן כנען, הבירוקרט. צילום: אלי פוזנר

אורנה בן־עמי, קריעה. צילום: אברהם חי

אורנה בן־עמי, קריעה. צילום: אברהם חי

שמעון פינטו, ללא כותרת. צילום: ציקי אייזנברג

שמעון פינטו, ללא כותרת. צילום: ציקי אייזנברג

התחנה האחרונה

בתערוכה הנוכחית, ״גוף ראשון רבים״, מוצגות 27 נקודות מבט של 27 אמנים על החברה הישראלית – מהקרביים ועד אור השמש – בתמונה רחבה חוצת אוכלוסייה, מקום וזמן, המשקפת הווייה של חברה כתיעוד של הקיים, כטקסט ויזואלי. כך, מוצגת בה הרב־תרבותיות בחברה הישראלית על הגיוון העדתי, הגאוגרפי, הדתי והלאומי שמרכיב את הפסיפס המקומי. היצירות משקפות את נקודת המבט הפרטית והייחודית של האמנים ואת הרפרנס החברתי – השייכות לתרבות ולסביבה.

התערוכה מבקשת להראות שכל יצירת אמנות פרטית ניזונה מההקשר החברתי והתרבותי וכי מתקיים דיאלוג קבוע בין המשא הפנימי של האמן לבין השייכות והמחויבות החיצונית. לכן המכלול בתערוכה הוא אישי, מקומי ואוניברסלי גם יחד. היצירות בתערוכה מגוונות בחומר ובשיטה, צירים במרחב – תמות של כיווני מחשבה, תפיסה תרבותית ופיזית של סביבה – ארבע רוחות השמיים ועוד – של כל מה שנאסף בקרבם והתגבש יחד ליצירה הפרטית שלהם ומקומה כעדות מקומית במכלול היצירות שבתערוכה.

התערוכה ״גוף ראשון רבים״ מבקשת להראות שכל יצירת אמנות פרטית ניזונה מההקשר החברתי והתרבותי וכי מתקיים דיאלוג קבוע בין המשא הפנימי של האמן לבין השייכות והמחויבות החיצונית. לכן המכלול בתערוכה הוא אישי, מקומי ואוניברסלי גם יחד

בתערוכה משתתפים ומשתתפות (לפי סדר א״ב של שם המשפחה): נעמה אהרונסון, עילית אזולאי, אורית אקטע, מתן בן־כנען, אורנה בן־עמי, אילן ברוך, אורי גלאון־מושונוב, מירי דוידוביץ, שמס הווארי זועבי, עזרא הרמן, טספאי טגניה, מנוחה כהן, מירה מיילור, רונן סימן־טוב, איה סריג, עוז עזר, פריאל עזר, אמנון דוד ער, שמעון פינטו, צילה פרידמן, הדס צור, דובי קדמון, אולגה קונדינה, ליטל רוזן, סמאח שחאדה, אבנר שר, רתם רשף.

אורית אקטע, תימנייה עם ריחן אסוד. צילום: מ״ל

אורית אקטע, תימנייה עם ריחן אסוד. צילום: מ״ל

אבנר שר, New God. צילום: שוהם אפרתי

אבנר שר, New God. צילום: שוהם אפרתי

צילה פרידמן, קו פרשת המים. צילום: רן ארדה

צילה פרידמן, קו פרשת המים. צילום: רן ארדה

מכל מלמדיי השכלתי

הרבה תערוכות בארץ ובעולם היו לי מניע מעורר למחשבה, להערכה, לחוויה. קשה לשים את האצבע על האחת המכוננת. ובכל זאת, במבט רחוק לאחור, לילדות, למקורות ההשפעה: היו לי סבים בצפת שגרו בקריית האמנים (אני גדלתי במרכז הארץ) כך שבילוי החופשות והחגים היה סיבובים בלתי נגמרים בסטודיו של אמנים. משם אני מניחה שהתפתחה האהבה.

תערוכה שהותירה בי רושם עמוק בשנים האחרונות הוצגה במוזיאון לאמנות עכשווית בבוסטון בשנת 2019, בשם We Wanted a Revolution: Black Radical Women, 1965-1985 שאצרה קתרין מוריס. השתתפה בה האמנית הנהדרת, בעלת הקול הייחודי לוריין אוגריידי, שבדרך כזו ואחרת זיהיתי את השפעתה גם ביצירה הישראלית.

התערוכה נחשבת לפורצת דרך בהצגת קולותיהן של נשים אפרו־אמריקאיות במאבק לשוויון זכויות מגדרי באמצעות 40 יוצרים. כאוצרת בתי המשפט החשופה למאבק המשפטי לזכויות והמציגה תערוכות בנושא זכויות אדם, התרשמתי מההחלטות האוצרותית והחיבור בין מגוון עשיר של נקודות מבט, איכות היצירות במדיות שונות ועבודה עם קבוצה גדולה של יוצרים – שזוהי כשלעצמה מיומנות ראויה להערכה. התרגשתי ולמדתי.

אורנה יאיר. צילום: יוסי זמיר

אורנה יאיר. צילום: יוסי זמיר

גוף ראשון רבים, בית המשפט העליון, ירושלים. צילומים: יוסי זמיר

גוף ראשון רבים, בית המשפט העליון, ירושלים. צילומים: יוסי זמיר

תערוכת החלומות

תערוכה שהייתי מעוניינת לאצור היא תערוכה רחבת היקף שתציג את התרבות הישראלית באמצעות יצירות אמנות פלסטיות וספרות. בהינתן שאמנות היא אושיית תרבות משפיעה, מדובר בהצגת תרבות באמצעות תרבות. הרצון הלך והתגבש לאורך שנים שבהן השתמשתי בשילוב של טקסטים ואמנות ויזואלית בשלוש תערוכות: ״תו תקן״, שבה יצרו אמנים ישראלים בהשראת ציטוטים מפסקי דין העוסקים בזכויות אדם; ״איזונים״, שבה הוצגו יצירות אמנות בהשראת התפישה במשפט של איזון בין זכויות; ו״שיר רחוב ישראלי״, שבה הוצגו יצירות אמנות של רחובות בערי ישראל בשילוב שירה עברית העוסקת במרחב הציבורי – הרחוב.

birds

בקרוב אצלך

בימים אלה אני עובדת על שתי תערוכות: האחת, מיצב שיפתח ביום איכות הסביבה העולמי ויעסוק בהשפעה ההדדית שבין האדם והסביבה ובקיימות. תערוכה שנייה תפתח ביום זכויות הילד הבינלאומי, בנושא משפט וספרות ילדים, במטרה להרחיב את ההנגשה של עולם החוק והמשפט לילדים. היא תהיה חולייה בשרשרת – המשך לפרסום ספר הילדים שבית המשפט העליון הוציא לאור הקיץ: ״סיור בבית המשפט העליון בהדרכת הילדה עלמה״. שתי התערוכות תוצגנה בחללים ציבוריים בבית המשפט העליון. במקביל נעשית עבודה לחידוש התצוגה במוזיאון מורשת בתי המשפט.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים של מגלים אוצרות לחצו כאן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden