שרי גולן לאמני הדרום: אנחנו איתכם

שרי גולן היא האוצרת הראשית של מוזיאון רמת גן, אך בימים האחרונים היא חוזרת לכובע הראשי שמלווה את הקריירה האמנותית שלה מזה שנים: האקטיביזם. גולן, ילידת קיבוץ אורים ששוכן 9 ק״מ ממערב לאופקים, נחלצה לסיוע לאמני העוטף והמועצה האזורית אשכול, בגיוס כספים ומתן סיוע ראשוני, אלמנטרי. 

לשאלה איך עוברים עליה הימים האלה, גולן עונה: ״קשה. אני נעה בין רצון לתפקד ולעזור ולהמשיך את העבודה לבין חוסר יכולת לעשות את הדברים האלו עם כל מה שקורה. בין ייאוש לתקווה גדולה, תלוי באיזה רגע שואלים. כל ישראל במלחמה, אבל בגלל שאני מהאזור אני מכירה הרבה אנשים שנהרגו ונפגעו ונחטפו וזה מאוד קשה״.

דרכה של גולן להתמודד היא בעשייה, והיא מדגישה שחשיבות איסוף הכספים עבור אמנים אינו רק בתרומה הכספית. ״חשוב שירגישו שאנחנו רואים אותם, שלא נטשנו אותם, שיידעו שנסייע להם בשעת הצורך״. בתוך החוויה של הימים האלה, של כשלון עצום של המדינה לשמור על אזרחיה, המיזם של גולן מנסה גם לתמוך בחוסן הנפשי של התושבים ולהושיט יד מחבקת. מדברים רבות על חוסן ועמידות במצבי מצוקה, אך גולן מציעה להסתכל על החוסן במובן רחב יותר – על התרבות והאמנות כמסייעות לחוסן הנפשי, לסיבות שיש לנו להיות ולחיות. 

אני נעה בין רצון לתפקד ולעזור ולהמשיך את העבודה לבין חוסר יכולת לעשות את הדברים האלו עם כל מה שקורה. בין ייאוש לתקווה גדולה, תלוי באיזה רגע שואלים

גולן החלה לגייס כספים בתחילת המלחמה ופתחה לשם כך קבוצת תרומה בפייבוקס. הפניה הראשונה שיזמה הייתה לקהילת בוגרי הקורסים שהיא מעבירה (לקידום ופיתוח קריירה לאמנים ואמניות), אבל מהר מאוד הבינה שנכון לאפשר לקהילה רחבה יותר גם לתרום, וגם להגיע לעוד אמניות ואמנים שאינם בתוך קבוצת הווטאספ של בוגרי הקורסים. היא מספרת שבתחילת גיוס עוד לא כולם פונו למלונות, אלא היו מפוזרים בארץ, מנותקים מהקהילה האורגנית שלהם. ״רציתי להעביר להם את המסר שהקהילה הרחבה של עולם התרבות והאמנות איתם״.

מהכספים שנאספו המיזם תרם עד כה ל־19 אמניות ואמנים. גולן מספרת על תגובתה של אחת האמניות שאמרה שהתרומה שקיבלה נותנת לה סיבה לשרוד אחרי מה שחוותה; סיבה להאמין שיש לה עבור מה לחיות.

משק־בית

קיבוץ אורים שבו גדלה גולן הוא חלק מ־11 הנקודות שהוקמו בנגב עוד לפני קום המדינה. הוא נמצא בקו שני לעוטף ולכן אין בו ממ״דים בבתים והמקלטים אינם מספיקים לכלל התושבים. במזל רב הצליחה כיתת הכוננות של היישוב להתמודד עם ההתקפת המחבלים שניסו לחדור לקיבוץ, ונמנע גם שם אסון. ״ליישובים בקו הראשון של העוטף הקימו ממ״דים״, אומרת גולן. ״זה רק נירמל את הסיטואציה שבה אפשר היה להפקיר אותם להפגזות״. 

זיוה ילין, מייסדת הגלריה בבארי (שנשרפה עד היסוד בהתקפה המזעזעת על הקיבוץ) הייתה מורתה לאמנות של גולן בתיכון, ובזכותה הלכה ללמוד אמנות. סופי ברזון מקאי, האוצרת הנוכחית של הגלריה, הייתה בת שכבתה בתיכון, אבל החיבור של גולן לאמני הדרום נוצר רק בהמשך, כשהעבירה קורסים ייעודיים לאמניות ואמני העוטף והמועצה האזורית אשכול.

הקשר העמיק עם הפרויקט ״משק־בית״ שאצרה גולן ב־2011 בשיתוף פעולה עם ילין ובו ארבע אמניות שהו ברזדנסי בקהילות של בארי ואורים ויצרו בשיתוף הקהילה במשך שנה. בתום השנה אצרה גולן תערוכה שכללה את תוצרי הרזידנסי וכן עבודות של אמנים מהמרכז בדיאלוג עם עבודות של אמנים מקומיים, שהוצגו בגלריות הקיבוציות בבארי ואורים, ובאתרים נוספים בינהם חדר האוכל, ומחסן הבגדים.

ב־2017 יזמו אמניות המועצה אזורית אשכול יחד עם תמר קדם סימן טוב הקמה של מרכז לאמנים בשם ״הגילדה״ בבית ספר ״הבשור״ הנטוש, בית ספר קהילתי שעמד ריק במועצה האזורית אשכול. חדרי הכיתות הפכו לחדרי סטודיו עבור חברי ״הגילדה״ והרחבה המרכזית למרחב לאירועי תרבות. תמר האקטיביסטית שגייסה כספים וסייעה ליצור את המקום נרצחה עם משפחתה בניר עוז. 

הגילדה יזמה רדידנסי לאוצרים בן שלושה ימים שבו השתתפה גולן, ובו קיימה 20 ביקורי סטודיו במשך שלושה ימים. כך העמיקה את הקשר עם אמני המקום, במטרה לחבר את אמני המקום שמרוחק מערים גדולות (שעה נסיעה מבאר שבע, העיר הקרובה) וליצור חיבורים קהילתיים. 

הקרן שהקימה גולן מטפלת כרגע ב־SOS למענה מיידי וראשוני. לצעד הבא יזמה האמנית מיכל גבע קרן התרמה רחבה יותר שאליה הצטרפה גולן וכן אנשי ונשות אמנות כמו ניר נמיר, מילנה גיצין אדירם, איה גושן, הילה נבו, מיקי דהב, גלי זנדר, ליאב מזרחי, מנור גרא וצוות יריד צבע טרי, עידו כהן, ענת לידרור, נטע מייזלס, עירית כרמון פופר, שלומית אורן, מיטל מנור ועוד.

הקרן מתכננת לקיים אירוע מכירה דיגיטלי, ובאמצעות הכספים שתאסוף לשקם מוסדות אמנות ותרבות, ולתמוך באמניות ובאמנים שיזדקקו לכך ביום שאחרי. ״ישראל כשלה בהרבה דברים, והיא עדיין נכשלת בהסברה, במיוחד מול עולם האמנות שגם ככה ביקורתי כלפי ישראל. קרה כאן רצח עם, מי יכול לדברר את זה? אני מאמינה שבעולם האמנות יש יכולת לתווך את הדבר הזה – גם לזה מתגייסת היוזמה״.

היום שאחרי

במרץ השנה נכנסה גולן לתפקיד האוצרת הראשית במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, אחרי משבר עמוק שהביא להתפטרות האוצרת הקודמת ולקרע בין עולם האמנות לעיריית רמת גן האחראית על המוזיאון. גולן מספרת שחברים אמנים שאלו ״איך את הולכת למוזיאון רמת גן אחרי מה שקרה שם?״.

תשובתה הייתה שבמיוחד במקומות האלה צריך תהליך של החלמה ודיאלוג, דרך האמנות. כעת היא מוסיפה: ״היה ניסיון לשנות את האג׳נדה של המוזיאון לאמנות עולמית, ולא ישראלית, ואני והוועד המנהל של המוזיאון התנגדנו.

״העמדה הזו היא עמדה פוליטית שחשובה לנו. אנחנו צריכים להבין שיש לנו תפקיד ולחשוב מה התפקיד ואיך ממשים אותו. אנחנו כמוסדות תרבות צריכים לעסוק בשאלה מה אנחנו עושים ביום שאחרי לטובת ההחלמה הקולקטיבית והחוסן שלנו, הנפשי והרגשי דרך תרבות ואמנות. 

״אנחנו לא רוצים להכיר בזה שמשהו חרג מגבולות האנושיות, אנחנו לא רוצים להאמין שיש כזה רוע בעולם. זה לא אנושי ולכן בעולם מתקשים להאמין בזה. לאמנים ולאמניות יש את הכוח להיות הפה שיביע את הדבר הזה, את הזוועה הזו.

״שנוכל להכיל את הדברים האלה ולתקשר אותם לעולם. לא חייבים כרגע, אבל בשלב הבא יש לנו אחריות חברתית להתגייס לזה. האופטימיות תחזיק אותנו״.

---

קבוצת התרומה בפייבוקס >>