כל מה שחשוב ויפה
קבוצת רעים הבית שלי בוואטסאפ. 8:20 עד 9:58, שבת, 7.10.2023
עדי דרימר, קבוצת רעים הבית שלי בוואטסאפ. 8:20 עד 10:00, שבת, 7.10.2023

עדי נאה בלוך // נזכור לדורות

עדי נאה בלוך נפגשה בסדנאות יצירה עם נשים מקיבוצי עוטף עזה, ונתנה מקום לביטוי החוויה ושיתופה, כדי להרחיק עדות וליצור אפשרות להתבוננות מכילה ופחות טראומטית

שמי עדי נאה בלוך, אמנית, מנחת קבוצות ומטפלת באמנויות, גרה בפרדס חנה כרכור, נשואה ואימא לשישה. אל הציור המקצועי הגעתי מתוך טרגדיה אישית שפקדה אותי ואת משפחתי בכ״ט בנובמבר 2016 – בני, חן ישראל בלוך, נהרג בתאונה, ביישוב תקוע, שבו גרנו. שוטר קהילתי שנהג ברכב קרקל לא הבחין בו במעבר החציה. השנה ימלאו שבע שנים ללכתו.

כשנה לאחר האסון הציעה לי גיסתי, שרה בלוך, אמנית ומורה לציור, להתנסות בשיעורי ציור שהיא מלמדת. מהרגע הראשון התחברתי – הגיליון הריק שיקף לי בעוצמה רבה את החלל הריק שבתוכי. מייאוש עמוק של איך למלא את החלל, הצלחתי בעזרתה, בתוך שיעור אחד בלבד, כבר לרשום בפחם דיוקן של קיסר רומי מאוסף תמונות שהיה שם. בהמשך ציירתי יצירות שביטאו את חוויית האבל והאובדן בדרכים שונות, וציורים אחרים כפי שאהבתי ונמשכתי לצייר.

החוויה החזקה של מסוגלות עצמית וחיבור לחיים דרך היצירה השפיעה עלי כל כך, שרציתי מאז להעניק את המתנה ואת היכולת לבטא תחושות וחוויות דרך יצירה, ובכך התמחיתי.

שרון, קיבוץ רעים

שולה צוריאלי, רעים

עדי דרימר, רעים. יש תקוה?

עדי דרימר, רעים. יש תקוה?

birds

בשבועיים האחרונים ביקרתי אצל תושבי עוטף עזה באילת, והקמתי קבוצות לציור אינטואיטיבי. בקבוצות שהנחיתי השתתפו יוצרות מקיבוץ עין השלושה ומקיבוץ רעים. הציורים ביטאו בעזות רבה את התופת שהן עברו והבנתי שזו עדות מצמררת שתישאר לדורות.

בעקבות זאת החלטתי לקחת על עצמי את פרויקט ״נזכור לדורות״ ואני ממשיכה אותו למקומות אחרים בארץ. כל אדם בישראל שחווה את התופת הזאת, בכל מעגל שהוא, יכול להצטרף לקבוצות הללו ולהביא לריפוי והקלת הטראומה ע״י דיבור ועיבוד התחושות דרך היצירה והפרספקטיבה שהיא נותנת. זהו שלב קריטי בעיבוד החוויה, כדי שלא תיהפך להפרעת דחק פוסט טראומטית. היכולת להרחיק את החוויה מתאי הגוף ולבטא אותה החוצה, ולהיות מסוגלים גם ״לדבר אותה״ בשלב הבא.

בהמשך אני מקווה לקבל חסות של קרנות ומוסדות, שיוכלו לתמוך בפרויקט ולתת לו להתפתח ולהפוך לזיכרון מורשת.

זה לא יכול להיות אמיתי

אל הקבוצה הראשונה באילת הגיעו מספר נשים מקיבוץ רעים, שבסמוך אליו התקיימה מסיבת הטבע נובה, שבה נרצחו מעל ל־250 חוגגים. תושבי הקיבוץ חוו במקביל את הטירוף הרצחני מידי מחבלים שחדרו אל תוך הקיבוץ. אחת המשתתפות בקבוצה, עדי דרימר, יצרה ספירלה של טקסט מהמסרונים שרצו בקבוצת הווטסאפ הקיבוצית מאז השעה 8:30 בבוקר באותה שבת – חג שמחת תורה.

הספירלה ממלאה את כל העמוד וממחישה באופן מצמרר את האימה ואת חוסר האונים שחוו – ואלה רק השעתיים הראשונות. אנשים ניצלו ואחרים נרצחו והכל נחשף דרך הווטסאפ, כשהחברים מעדכנים זה את זה כל העת בתרחישים בלתי נתפסים. ״קראתי שמישהו מת. לא האמנתי, אמרתי – זה לא יכול להיות שמה שכתוב כאן באמת נכון״, סיפרה עדי.

שלי נחושתן

שלי נחושתן

מיטל לפלר, קיבוץ עין השלושה, הירח לא מאיר

מיטל לפלר, קיבוץ עין השלושה, הירח לא מאיר

ללא שם

ללא שם

מיטל לפלר, ניצולה מקיבוץ עין השלושה, בחרה לרשום בפחם, וכשראיתי את הציור חשתי צמרמורת. הכול חרוך, עזוב וחשוך. הנדנדה המיותמת הזכירה לי את שירו של דיויד ברוזה: ״אבל לאן נעלמו הילדים, ששיחקתי איתם. איפה כל הילדים, איפה הם כולם, מי לקח לי אותם״. מיטל נתנה ליצירה שלה את השם ״הירח לא מאיר״.

בסיכום תהליך היצירה בכל קבוצה, כל משתתפת מראה את הציור לשאר המשתתפות ומקבלת את המבט שלהן על היצירה שלה. זו דרך לתת תיקוף ואישור לחוויה ולביטויה. המשתתפות אינן שואלות שאלות או מבקרות את הציור מבחינה טכנית – ביצועית. הן רק מהדהדות את התחושות שהיצירה מעלה בהן.

דרך הסדנאות הן מרגישות פחות בודדות בחוויה הקשה ומוצאות פתח לשתף את המשתתפות האחרות ובמעגלים מתרחבים גם את העולם.


מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden