מבצלאל לסורוקה: מה עיצוב יכול לעשות בשעת חירום

חגית: בוקר טוב פלורנס/מיכל, מה שלומך היום?

מיכל: בוקר טוב, משתדלת להיות בעשיה קבועה כדי לא להשתגע

חגית: אני איתך. ברמות הצלחה לא אחידות. אבל העשייה שלך מאוד קרובה למוקד הרעש, אפשר לומר – פרויקט פלורנס של בצלאל במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע עבר יחד עם בית החולים למוד חירום?

מיכל: נכון. ביום שני 9.10, נכנסתי לאוטו ונסעתי לסורוקה. התמונות והדיווחים משם היו קשים מאוד והרגשתי שאם יש זמן שצריך לעזור בסורוקה זה הרגע הזה.

בשלוש שנים האחרונות אנחנו שם בשיתוף פעולה שהוא מאוד מיוחד ומניב תוצאות מרשימות גם לבית החולים וגם לבצלאל. הקמנו מעין מעבדת עיצוב רב תחומית, שבה משתתפים סטודנטים מכל המחלקות של בצלאל (כקורס בחירה). אנחנו משתלבים בפעילות של בית החולים ומנסים להציע שיפורים נקודתיים שמשפיעים על הסביבה ומשתמשיה. זה בשגרה.

חגית: ובחודש האחרון זה ממש לא שגרה. גם שנת הלימודים באקדמיה כלומר הפעילות הרגילה שלכם) נדחתה.

מיכל: נכנסתי לבית החולים, קצת בכינו, קצת התחבקנו וחשבנו מה יהיה הדבר הכי נכון שאנחנו יכולים לעשות ברגע הזה. אחרי דיונים עם כמה אנשים החלטנו להתמקד בתמיכה בצוותים של המיון ושל טיפול נמרץ. אחר כך כבר הגיעו עוד תובנות

ליווי צוותי החירום ואפיון צרכים

חגית: בלימודי עיצוב ובכתיבה על התחום אנחנו שואלים לא פעם ״מה עיצוב יכול לעשות״. אז הנה – ספרי מה נחוץ להם שאתם יכולים לספק?

מיכל: פעם אחרי פעם אני מגלה שאחד הדברים הכי חשובים שעיצוב נותן זה להבין מה צריך – יש לנו את הכלים האלה כדי למצוא את השאלות (ואז גם לספק תשובות ופתרונות לפעמים).

ישבנו שם במיון, וראינו שבכאוס והעומס הנורא, המרחבים שבהם אנשי הצוותים יכולים לקחת הפסקה ולנשום אוויר, להירגע ולאסוף כוחות, לא מותאמים לצורך שלהם – בטח באירוע קיצון של תחילת המלחמה, אבל גם בימים כתיקונם. מיפינו את האזורים הללו, בפנים ובחוץ, ויצאנו לדרך

חגית: אולי רגע לפני הדרך, תגידי מי אתם? כמה אנשים בצוות, מי הם ואיך מתחלקת העבודה?

מיכל: צודקת! הפרוייקט הזה הוא פרוייקט חירום, התנדבותי – וככזה, פנינו לכלל קהילת בצלאל – מרצים, בוגרים וסטודנטים. מי שמוביל איתי את התהליך הם שני מרצים מצוות פלורנס הקבוע – עודד גוב, מעצב תעשייתי מהמחלקה לעיצוב תעשייתי ורינת חדשי, אדריכלית שמתמחה בעיצוב לבריאות, ואליהם הצטרפה מעצבת פנים מנוסה, עינת ניר. לקול הקורא שפרסמנו ענו המון אנשים ומתוכם בחרנו קבוצת אנשים עם יכולות מגוונות.

לצערי, לא ניתן להיכנס למיון בקבוצה גדולה מדי, ולכן הצוות מונה כעת שבעה אנשים נוספים, מהמחלקות לאדריכלות, עיצוב תעשייתי, תרבות חזותית וחומרית ותקשורת חזותית ובוגרת של התואר השני בעיצוב תעשייתי

חגית: אוקיי, ומה עושים?

חדר הצוות המרכזי נראה מאוד זמני ולא מאפשר את הרגיעה המיוחלת… בנוסף, היציאה החוצה, שהיא כל כך נדרשת – לא מוסדרת בכלל – ורצינו לתת לצוותי הרפואה בחירום את האפשרות לצאת לשאוף אויר ולראות שמים – קשה לי לתאר עד כמה שזה נחוץ!

מיכל: אחרי שהבנו את הצורך, הלכנו ללימוד קצר ומהיר של מה צריך צוות שעובד ברמות כל כך גבוהות של לחץ ומתח באופן כללי. ראינו שכדי שמקום יעבוד צריך ליצור אוירה מרגיעה להפחתת לחץ, ליצר מקומות מפגש לגדלים שונים של קבוצות, ליצר הסחת דעת מהמשימות השוטפות וניתוק מהסביבה הקלינית ועוד. אחרי שהבנו את זה הלכנו לראות את המצב בשטח – להבין את המגבלות וההזדמנויות שאיתם אנחנו עובדים. מיפינו אזורים קיימים ואזורים שלא משתמשים בהם היום (בעיקר מחוץ למבנה) ויצרנו הצעה קונספטואלית שאותה הצגנו להנהלה של בית החולים ולצוותים שאמורים להשתמש במקום

בגלל שהעבודה היא באיזור פעיל ועם הרבה אילוצים – יש דברים שהתקבלו ויש הצעות שלא. כרגע אנחנו עובדים עם הצוותים השונים בבית החולים – התפעולים והרפואיים כדי לחדד את ההצעות שלנו ולבצע אותם במהירות לרווחת הצוותים בשטח

חגית: ואם מתרגמים את זה לשפה פשוטה: פינות ישיבה גלויות ונסתרות? אני משערת שצריכים מקום לבכות, לעשן (טפו!) לצחוק ולפרוק? או שזה בכלל משהו אחר? אבל בעקרון יש חדרי צוות במחלקות, לא?

מיכל: בעקרון – כן. חדר הצוות המרכזי הוא צוות שהפך להיות כזה באופן זמני בתקופת הקורונה. הוא חדר שהיעוד שלו בשעות חרום אחר – ולכן הוא נראה מאוד זמני ולא מאפשר את הרגיעה המיוחלת… בנוסף, היציאה החוצה, שהיא כל כך נדרשת – לא מוסדרת בכלל – ורצינו לתת את האפשרות לצאת לשאוף אויר ולראות שמים – קשה לי לתאר עד כמה שזה נחוץ!

מה שעוד רצינו לעשות – זה לבנות אבי טיפוס של התערבויות למרחבי מנוחה שונים – בתקווה שנוכל להמשיך ולתת מענה גם במרחבים אחרים בבית החולים

ההבטים האמפתיים של הטיפול

חגית: את נוגעת פה בנקודה נורא חשובה – פרויקט פלורנס נקרא על שמה של ״האחות המיתולוגית״ הלא היא פלורנס נייטינגייל, שתהילתה נולדה בעקבות התושיה והנוכחות המיטיבה שלה על הפצועים, מעבר לעבודה הקשה כאחות במלחמת העולם הראשונה. ואתם עוסקים בדיוק בזה – השפעה מיטיבה של אלמנטים היקפיים, שפחות נותנים עליהם את הדעת ברפואה עצמה

מיכל: אכן. הבסיס של פרויקט פלורנס (לא רק בחירום) מתייחס להיבטים האמפתיים של הטיפול בבית החולים. ומההתחלה דיברנו על התייחסות לכלל בעלי העניין – מטופלים, אנשי צוות ובני משפחה. בכל אחד מהפרויקטים שלנו התייחסנו לקבוצה אחרת (ולעיתים לכמה קבוצות במקביל). ואם אני חוזרת לשאלה הראשונה שלך, היופי של הפרויקט הזה – שהוא נוגע ביכולת של עיצוב לטפל בזווית האנושית בתוך מערכת בית החולים. ואיך ניתן להפוך את החוויה שיש לאנשים במערכת הסופר־מורכבת ומלחיצה הזו ליותר אנושית ונעימה

תכננו אלמנט שנועד לשמור על פרטיות המאושפזים במעבר בין המחלקות לחדרי ניתוח, כדי לשמור על הפרטיות, בעיקר עבור ילדים מאושפזים. בימים אלה התבקשנו לתכנן משהו דומה עבור פצועים שמגיעים מזירות המלחמה, זה צורך שהתעורר בין היתר בגלל צילומים שמסתובבים ברשתות החברתיות

חגית: ״נעימה״? אני משערת שבשעת מלחמה זה הופך לעוד יותר בלתי אפשרי. המערכת הסבוכה, העצומה הזו, והיכולת המוגבלת להשפיע, זה לא מרפה את ידיכם?

מיכל: בשעת מלחמה הכול מתעצם. צריך לזכור שסורוקה הוא אחד מבתי החולים הגדולים והעמוסים בארץ, לא רק במלחמה. אז כל מה שעושים הוא חשוב גם לימי רגיעה. לדוגמה: באחד הפרויקטים בעבר, תכננו אלמנט שנועד לשמור על פרטיות המאושפזים במעבר בין המחלקות לחדרי ניתוח. זה נועד במקור עבור ילדים מאושפזים, שהם אוכלוסייה יותר חשופה ורגישה.

ככלל יש משהו מאוד חשוף לעין כל בניוד המטופלים בתוך בית החולים. בימים אלה התבקשנו לתכנן משהו דומה עבור פצועים שמגיעים מזירות המלחמה, לדוגמה במעבר ממנחת המסוקים לאזור המיון. זה צורך שהתעורר בין היתר בגלל צילומים שמסתובבים ברשתות החברתיות

חגית: אמרת לי שהצלחתם למצוא אפילו תקציב. אז עכשיו יש כבר פעילות של הקמה בשטח?

מיכל: בזמן חירום אפשר לראות בצורה ממש ברורה את החשיבות של מערכת היחסים המתמשכת ואת האמון שנרקם בין סורוקה לבצלאל. העובדה שיש מאחורינו כבר שלוש שנים של עבודה משותפת, אנחנו מכירים את המערכת והיא מכירה אותנו. אני לא חושבת שהיה אפשר לעשות משהו במצב הנוכחי בלי ההיכרות וההיסטוריה המשותפת.

זכינו גם שרינת חדשי, שנמצאת איתנו בצוות, הייתה האדריכלית הראשית של קופת חולים כללית הרבה שנים, מומחית לתכנון בתי חולים ומכירה את סורוקה היטב – מה שעוזר לנו להבין את המורכבויות ולתת להן מענה

מיכל איתן. צילום: ענת שפירא

פודים למנוחה (הדמיה)

איזור המתנה (הדמיה)

חגית: אז מה תעשו בפועל? ואולי עוד דוגמאות ממה שעשיתם בעבר?

מיכל: אנחנו הולכים לתכנן מחדש את מרחבי הרגיעה של הצוות – מחדר סטנדרטי של צוות, שהוא חדר גדול ומרחב מאולתר – שיהפוך לחדר קבוע ומרגיע. אלו הולכים להיות אבות טיפוס לחדרים נוספים ודומים ברחבי בית החולים. בנוסף אנחנו מטפלים בכמה מרחבי חוץ – שעונים על הצורך לצאת החוצה כעת אבל יכולים לשפר את המענה על הצרכים המדוייקים של האנשים אותם מיפינו.

בשנה שעברה התמקד הפרויקט בחוויה של בני משפחה מלווים במחלקות הפנימיות בבית החולים. זהו אתגר אוניברסלי – בעיקר בגלל שרוב בתי החולים תוכננו למאושפזים שמטופלים על ידי צוות בית החולים רוב שעות היום ומבקרים שמגיעים לשעה קלה. במציאות, בגלל מגמות חברתיות וכלכליות, לרוב המאושפזים בבתי החולים יש מלווה קבוע שיושב (ובדרך כלל יושבת) ליד מיטתו 24 שעות ביממה. המציאות הזו גורמת לכך שחדר שתוכנן עבור שניים הופך בפועל להיות חדר לארבעה, מתוכם שניים שאין להם מענה לשום צורך – אוכל, שירותים, פרטיות, איחסון ועוד

חגית: כמה נכון

תיק עבודות

פרק 7: מיכל איתן

מיכל: המשימה שלנו היא לקחת סיטואציה כזו ולפרק אותה לתת־משימות. בתום הפרוייקט הצגנו כ־10 פתרונות, שעונים על צרכים שונים. אפשר לראות את כל התהליך ואת הפתרונות (שאת חלקם אנחנו מטמיעים בימים אלו) באינסטגרם של הפרויקט ובאתר התוכנית

חגית: אתם עומדים בפתחה של שנת לימודים, שבתקווה תיפתח בחודש הבא. מה את חושבת / מאחלת לעצמך ולפרויקט שאת מובילה?

מיכל: הפרויקט הזה מסתכל על הוראת עיצוב ואדריכלות בדרך חדשה – הוא לוקח את הסטודנטים ושם אותם, בקבוצה מעורבת בתוך השדה שהם חוקרים ומנסים לשפר. זו חוויה מאוד מיוחדת והיא מאפשרת תהליך למידה והכנה לחיים שקשה להשיג בדרך אחרת.

מהצד השני, הוא נותן אפשרות לעולם להבין את התרומה והיכולות של עיצוב ואדריכלות ליצר שינוי. בימים האלו – שהכול כל כך קשה וכאוטי – פרוייקט מהסוג הזה מציע הקשבה, חמלה והתייחסות לאדם שבתוך המערכת. זה תמיד נחוץ אבל בתקופה כזו יותר מתמיד, ואני מאחלת לכולנו שנלמד להקשיב ושנצליח לעשות טוב בתוך כל הרע שמסביבנו

חגית: אמן. עוד משהו חשוב לפני שניפרד?

מיכל: המבחן הסופי הוא בתוצאה וביכולת שלה לעשות שינוי – ואני מזמינה אותך להיפגש בסורוקה אחרי שהכול יעמוד במקום כדי לראות שעיצוב מייצר שינוי