אילן לורנצי // יומן מלחמה

דף קלף מרשים עם חתימה של דוד בן גוריון הודיע על השתתפות מדינת ישראל בצערה של המשפחה. אברהם קובלקין הדוד שלא הכרתי, אחיה של אמי ז״ל, זייף את גילו והתגייס לצבא בגיל 17, מהעדה החרדית בירושלים היישר לרצועת עזה. במארב של הפדאיון ליד תל רעים נורה ונפצע. חבריו לג׳יפ הביאו אותו לאחד הקיבוצים. רופא צבאי שהיה לא רחוק פחד להגיע, ואברהמל׳ה, כך כינו אותו, מת מאיבוד דם. זה היה באביב 1956.

בשבת בבוקר, 7.10.23, כשבני הצעיר עלה על מדים והצטרף ליחידה שלו, גם אני נכנסתי לרכב והתחלתי לנסוע. הגעתי לשדרות בצהריים ועוד לא הבנתי, כמו כל עם ישראל, את גודל הזוועה. באתי עם מכנסיים קצרים וסניקרס למה שחשבנו שהוא אירוע חדירת מחבלים. מזעזע, אבל כאלה כבר הכרנו בעבר.

אביחי ברודץ שמשפחתו נחטפה לעזה, תל אביב 16.10

כרזת בחירות של תמר קדם סימן טוב ז"ל, שנרצחה. עין הבשור 10.10

עין הבשור 10.10

צוותי עיתונות. בארי 14.10

צוותי עיתונות זרים. בארי 14.10

בארי 14.10

עוטף עזה 9.10

עין הבשור 10.10

תחנה ראשונה, קבוצת הקשישים שנרצחו ליד תחנת האוטובוס, קשה להכיל את הרשע, את חוסר האונים, ועוצמת האירוע התחילה להיקלט. משם לקיבוצים בארי וכפר עזה. המכוניות השרופות ומראה הקורבנות ליד אתר המסיבה ברעים. מראות שאפילו המצלמה אינה סובלת.

כבר חודש, חלקו במילואים, בחלקו ליוויתי צוות חדשות אירופי וניסיתי להבין את נקודת מבטם. שני בניי בחזית, את הגדול אספתי מנתב״ג ביום השלישי למלחמה. את זה הצוות הזר לא יכול להבין.

הפסיכולוג של היחידה אומר שנתקפתי אובססיה. אני לא יודע איך קוראים לזה, אני מתעד: את השבר הגדול, את הכשל וההפתעה הצבאית לצד סיפורי גבורה מדהימים. האבל התנ״כי ממש, לצד גדלות רוח, אחווה ועוז בלתי רגיל של אנשים רגילים לגמרי: יהודים, ערבים, דרוזים, בדואים, צ׳רקסים. בעוטף עזה ובאשקלון, בחוף זיקים ובתל אביב ובבת ים. בפזורה הבדואית ובהתנחלויות. בבתי הקברות, בבתי מלון, במקלטים, בחתונות החירום. יומן המלחמה שלי.

החתונה של נועה ויואב שהתפנו מבארי. עין גדי 21.10

מפגש בין לוחם שלד"ג למשפחה שחילץ מכפר עזה. שפיים 3.11

שטח כינוס 9.10

עוטף עזה 9.10

חולית 2.11

צאלים 9.10

אבא צלם ובת לוחמת. צאלים 9.10

כפר עזה 2.11

כפר עזה 2.11

כיכר דיזנגוף 9.10