כל מה שחשוב ויפה
קיבוץ בארי, מיכה בריקמן במוזיאון העיר חיפה
קיבוץ בארי, מיכה בריקמן במוזיאון העיר חיפה

הרשימה המשותפת // 30.11.23

תערוכות חדשות ברחבי הארץ שמגיבות למצב; פמלה לוי בגלריה שלוש; יונתן הירשפלד בגלריה גבעון; ורד ניסים בגלריית המכללה ע״ש דוד ילין; שנות השישים הארוכות בבניין אורי ליפשיץ

תערוכות חדשות שמגיבות למצב

תערוכות יחיד וקבוצתיות חדשות ברחבי הארץ מגיבות למצב הנוכחי עם שלל אמנים.ות, נושאים ומדיומים. בבית הבאר מוצגת ״אלם״, תערוכה קבוצתית (אוצרת: ריקי אלקיים) שמציעה התבוננות דרך נקודת מבט אישית וסוביקטיבית. במוזיאון העיר חיפה תפתח הערב (30.11) ״בארי״, תערוכה של מיכה בריקמן שהוזמן לתעד את קיבוץ בארי לאחר ה־7 באוקטובר (אוצרת: יפעת אשכנזי). בבית יגאל אלון בקיבוץ גינוסר תפתח מחר (1.12) ״שברון לב״, תערוכת יצירות של אמנים מאשקלון, עוטף עזה והגליל בסימן טבח ה־7 באוקטובר (אוצרים: מיקי בנאי, יעל ניצן וענבל קורץ).

במוזיאון וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע תפתח בשבת (2.12) תערוכה של הגלריה היהודית ערבית כברי שסגורה בעקבות המצב הבטחוני בצפון (אוצרת: תמר הורביץ ליבנה), שבה יציגו אמני הגלריה. בגלריית הפטיו בספריה העירונית בקריית אונו הוצב מיצב ״שבר הבית״ שתוכנן ובוצע על ידי האדריכלים אלון ראודור ועודד רכס, כמחווה לגלריה שייסד חיים פרי החטוף בעזה בקיבוץ ניר עוז. לצד המיצב מציגים אמנים נוספים התייחסויות למצב בתערוכה קבוצתית בשם ״הבית – בין שבר לתקווה״ (אוצרת: עדי לוי פאר).

ליאב מזרחי בבית הבאר. צילומים: מ״ל

ליאב מזרחי בבית הבאר. צילומים: מ״ל

גבריאלה וילנץ בגלריה כברי

גבריאלה וילנץ בגלריה כברי המתארחת במוזיאון וילפריד, קיבוץ הזורע

גלריה כברי בימים אלה. צילום: תמר ליבנה

גלריה כברי בימים אלה. צילום: תמר ליבנה

דינה זייפר מאשקלון בגנוסר

דינה זייפר מאשקלון בגנוסר. צילום: מ״ל


פמלה לוי בגלריה שלוש

״גיא בן הינום״, תערוכת יחיד לאמנית פמלה לוי, תפתח במלאת שני עשורים למותה בשבת (2.12) בגלריה שלוש (אוצרת: נירה יצחקי). בתערוכה יוצגו כ־50 ציורים ועבודות על נייר של לוי, אמנית פיגורטיבית מהבולטות והמרכזיות באמנות הישראלית. עבודותיה עוסקות בתכנים פמיניסטיים ופוליטיים מובהקים. הנשים בציוריה חשופות ופגיעות, אך לא בהכרח חלשות, ולנערה החשופה, המנותקת מסביבתה, יש כוח פנימי וגב זקוף.

כמה מאות מטרים מהסטודיו שלה בסדנאות האמנים בתלפיות התחיל המדרון של גיא בן הינום, וגם הוא מופיע ברקע רבים מציוריה. לוי אהבה את הרעיון שהיא גרה ועובדת קרוב למקום בו החולין קרוב כל כך לרובד בעל עוצמה מיתולוגית. הציור שלה נראה לעיתים כפנטומימה שקפאה. גם אם הנושאים התמתנו עם השנים, האלימות והחרדה נמצאים בכל מקום, בגלוי ובסמוי, לצד התמימות, הכוח והחושניות.

פמלה לוי בגלריה שלוש. צילומים: אלעד שריג

פמלה לוי בגלריה שלוש. צילומים: אלעד שריג


יונתן הירשפלד בגלריה גבעון

״חיי יוסף״, תערוכת יחיד לאמן יונתן הירשפלד תפתח מחר (1.12) בגלריה גבעון. בתערוכה מציג הירשפלד סדרה שנעה בין בדים גדולים לניירות קטנים, שצוירה במשך השנתיים האחרונות, שהיא מיצוי ופיסגה של תהליכים דומיננטיים בציור שלו מאז ומתמיד. בפשטות, מאז ומתמיד עסק הציור שלו בדיסוננס שבין ציור האולד מאזטרז והמודרניזם הישראלי, בחיפוש אחר האפי והמיתולוגי בפוגשם את האוטוביוגרפי וברעיון היונגיאני של מוות ולידה מחדש. הסדרה הזו רותמת את סיפור יוסף התנ״כי כמיתוס פונדקאי למשא אוטוביוגרפי. האמן הוא יוסף החולם, פותר החלומות (פרשן האמנות), וגם יוסף המושלח לבור ויוצא ממנו על מנת לסלוח.

יונתן הירשפלד בגלריה גבעון. צילום: מ״ל

יונתן הירשפלד בגלריה גבעון. צילום: מ״ל


birds

ורד ניסים בגלריית המכללה ע״ש דוד ילין

״מה בסך הכל ביקשתי״, תערוכת יחיד לאמנית ורד ניסים תפתח ביום ראשון (3.12) בגלריה לאמנות במכללה ע״ש דוד ילין בירושלים (אוצרת: נאוה ט׳ ברזני). הסיפור הגדול בעבודותיה של ורד ניסים מתחיל מהחיים. הוריה, שמשמשים משתתפים ושחקנים ראשיים ביצירתה, מבטאים כמה וכמה אמיתות מתוך מרחבי מציאות. אחד ממרחבי המציאות הטעונים בעבודתה הוא ההורשה הבין־דורית. מרחב שנמהלים ומתגלגלים בו ציפיות, תקוות, דאגות, חלומות, אכזבות, רצונות והגשמות.

ניסים מציפה את הדיון על המשפחה המהווה סוכן מרכזי בהקניה של הון תרבותי. בדפי יומן שכתבה אימה ובסרטים המוצגים בתערוכה, היא מציגה אמנות אינטימית־ציבורית. עבודותיה מייצגות מחד את ההקרבה ההורית, המצויה בסבך התנאים המגבילים של מנגנונים מעמדיים, ומאידך את המענה ואת האימפקט של הדור הבא, ליסודותיה של אותה הקרבה. ניסים יוצרת בעבודותיה הכלאה בין מקריות ואותנטיות של רגעים לבין יצירה מכוונת, שמובילה צעד אחר צעד לשבירתו של קיר.

ורד ניסים בגלריה במכללת ילין

ורד ניסים בגלריה במכללת ילין


שנות השישים הארוכות בבניין אורי ליפשיץ

״אורי ליפשיץ: שנות השישים הארוכות״ מוצגת בבניין אורי ליפשיץ אחרי שנפתחה מחדש. התערוכה מציגה ציורים, רישומים, תחריטים ופסלים המספרים את סיפור ההתגבשות של האמן במהלך שנות השישים, ומגוללת את מהלך עבודתו בשנים שבהן הפנה עורף להפשטה לירית, לטובת ציור אקספרסיבי פיגורטיבי המעבד חוויות אישיות ותמות חברתיות.

המעבר לציור פיגורטיבי אפשר לליפשיץ מגע קרוב וכניסה אל עולם הדמויות, מהלך שהוביל לתקשורת ישירה עם העולם החיצוני. אלו שנים בהן הוא מתעסק בדמות על מופעיה השונים, בין אם בציורי הסכיזופרנים בהם הדמות מפורקת ומתפרקת בתוך עצמה, ובין אם בעבודה לפי צילומים המשקפים את הלך הרוח הציבורי בארץ. במהלך שנות השישים, ליפשיץ פעל בתוך המרחב הפוליטי והחברתי, והשפה האמנותית שלו היוותה כלי עיסוק ביקורתי בדימוי משועתק ובעיוות התקשורת הנגזרת מהילת הדמות.

בית אורי ליפשיץ. צילום: ליאת אלבלינג

אורי ליפשיץ. צילום: ליאת אלבלינג

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. יהל

    העבודות של פמלה לוי היו ויהיו תמיד מרעננות ובולטות יש בהן שפה חזותית שתמיד תישאר מעודכנת וחד פעמית. לעומת זאת ורד ניסים משעממת ממחזרת והעיסוק שלה במזרחיות ובקיפוח העדתי מזמן לא רלוונטי .

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden