כל מה שחשוב ויפה
עמליה רובין, שני וארגמן. צילום: דיויד רובין
עמליה רובין, שני וארגמן. צילום: דיויד רובין

תערוכות דצמבר-ינואר בסדנה לאמנות יבנה

פורטפוליו Promotion: ״הולך וגובר״, ״שני וארגמן״, ״שכבות שיקוף״, ״קיר תגובה״: ארבע תערוכות חדשות ייפתחו בסדנה לאמנות יבנה ביום שישי

הולך וגובר

תערוכה בהשתתפות יהושע גריפית, צבי טולקובסקי ואבנר כץ ז״ל (אוצר: רוני גריפית), שבה יוצגו עבודות נייר של השלושה המתארות את העולם כפי שהם ראו אותו במהלך יצירתם. שלושת האמנים מציעים לצופים להיחלץ מתוך ממדי האסון ומשטף המידע הבלתי פוסק וההולך וגובר של דימויים חזותיים, ובמקום לעבור למרחב אחר של תקשורת – מרחב אמנותי, בטוח לעיכול, לתקווה, לעבר ולעתיד.

אפשר לראות בציורים גם אספקט תיעודי של הלך רוח ונפש, הסיפור הביוגרפי האישי ובמידה רבה גם הקולקטיבי. מימין ומשמאל, בחוויה מיד ראשונה ושנייה בישראל, הדימויים בתערוכה מקבלים משמעות חדשה בצל המלחמה, של שיתוף גורל מתוך גלויות מתקופה אחרת שמגיעות אלינו עכשיו. מה הן מספרות? התערוכה מוצעת לקהל כמרחב לעיכול, לתקווה, לעבר ולעתיד.

צבי טולקובסקי, גן העדן מלחמה. צילום: יהושע גריפית

צבי טולקובסקי, גן העדן מלחמה. צילום: יהושע גריפית

אבנר כץ, הולך וגובר. צילום: רוני גריפית

אבנר כץ, הולך וגובר. צילום: רוני גריפית

יהושע גריפית, איך לנצח מלחמה. צילום: יהושע גריפית

יהושע גריפית, איך לנצח מלחמה. צילום: יהושע גריפית


שני וארגמן

הצבע האדום הוא הנושא המשותף המקשר בתערוכה של האמנים עמליה רובין ושלומי בן יקר (אוצר: רוני ראובן). עמליה רובין שהתה בשנה האחרונה בשוויץ השלווה וקפצה למספר גיחות קצרות לארץ הגועשת והמפולגת. נפשה החצויה מקבלת ביטוי בעבודותיה שהן למעשה דיוקנאות של הנפש: יערות מכושפים אפלים, יצורים ספק תמימים, שדונים וזדוניים, תקוות חיים וצמיחה לצד אימה וקורבנות. כוח הכבידה לעומת ציפה מנותקת. לצבע האדום תפקיד נכבד בעבודותיה, לעיתים בוטה ולעיתים כתם שהתבקש להיות מונח בדיוק שם, במקום המדמם.

האמן שלומי בן יקר שלצידה מתמודד עם עומקיו של הצבע האדום בסגנון מופשט ומרגש. ייצוגים של האדום מההיבט הרגשי, האמפטי, של אהבה ותשוקה לצד החלק הכואב, הפצוע. רמזים לדמויות אדם ולמצבים חברתיים – האישה המכופפת, יחיד מול רבים, האדם הבודד.

שלומי בן יקר, שני וארגמן. צילום: מ״ל

שלומי בן יקר, שני וארגמן. צילום: מ״ל


birds

שכבות שיקוף

קיר אמנית ליעל סגל (אוצר: רוני ראובן) המציגה דימויים הנאספים על ידי חקירת טקסטורות שונות של זיכרון. כוח הדימויים שלה מתקבל על ידי פעולת בניית קולאז׳ים דרמטיים, תיאטרליים, לעיתים סוריאליסטים, המשפיעים בו זמנית על המוח והאינטלקט וגם, בעיקר, על המגירות הרגשיות של הצופה. בסדרה הנוכחית היא מציעה משמעות כפולה. מצד אחד היא מתייחסת למראה כאוביקט המשקף את המציאות המדומה, שבה היא משתמשת לבניית הסטים של עבודתה. מצד שני, היא עצמה, כאישה וכאמנית, מגלה סודות דרך שכבות הזיכרון והזמן.

יעל סגל, שכבות שיקוף. צילום: מ״ל

יעל סגל, שכבות שיקוף. צילום: מ״ל


קיר תגובה

קיר תגובה מתחלף למצב שממשיך ומתעדכן (אוצר: רוני ראובן). מצב הלוחמה שנכפה על עם ישראל במתקפת הפתע של החמאס גרם לאבדות ולנפגעים רבים. כמות בלתי נתפסת על הדעת של חיילים, אזרחים, קשישים, נשים וטף שנטבחו באכזריות, נפצעו או נלקחו בשבי ללא מידה של אנושיות, יצרה מציאות איומה ואכזרית שלא ידענו כמותה מאז קום המדינה. אמנים מהארץ ומהעולם נתבקשו להגיב למצב בישראל ולשלוח עבודות בגודל a4, בכל מדיה אפשרית. הקיר מבטא את רחשי הלב, המועקות והמראות קשים לצד אופטימיות ותקווה. הוא מייצג את כובד התחושות ואולי מקל עליהן ולו במעט.


הסדנה לאמנות יבנה
פתיחה: 8.12; נעילה: 30.1.24

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden