כל מה שחשוב ויפה
קוצ׳ינטה. צילום: איה וינד
קוצ׳ינטה. צילום: איה וינד

סופה של תקופה: ״המצב״ הכריע גם את קוצ׳ינטה

לאחר 12 שנה, קוצ׳ינטה הודיעו על הפסקת פעילות הקולקטיב. ״המטרה שלנו כעת היא שכל אחת מהנשים תמצא מקום עבודה שבו תוכל להשתמש במיומנויות שרכשה ולהתפרנס בכבוד״

בחודש אוגוסט בשנה שעברה פרסמתי את הכתבה האחרונה שלי על קולקטיב קוצ׳ינטה. כתבתי אז ״בתוך כל התהפוכות שאנחנו עוברות בימים האלו, יש עוד כמה איים של שפיות במרחב שלנו. קוצ׳ינטה הוא אחד מהם״.

הכתבה פורסמה לרגל השקת קולקציה משותפת עם גולף & קו והיתה בה מידה של אופטימיות לקראת המשך הפעילות של הארגון המיוחד הזה. אתמול (31.12.23) היה היום האחרון שבו פעל הארגון. לפני כשבועיים הגיע המייל העצוב שבו בישרו על סגירת הקולקטיב: זה היה מעציב למרות שדי היה ברור מה עמד מאחורי ההחלטה הזו.

שיתוף הפעולה של קוצ׳ינטה עם Golf & CO. צילום: עידן מלכה

שיתוף הפעולה של קוצ׳ינטה עם Golf & CO. צילום: עידן מלכה

סתיו כריים, חברת הנהלה בארגון מספרת: ״ב־7.10 נחתכה הפעילות שלנו בסכין חדה. ההכנסות שלנו הגיעו ממכירה של עבודות מלאכת יד מבוססות על מורשת התרבות האפריקאית, מאירוח אירועים, מסדנאות וטקסי קפה מסורתיים ומתרומות.

״הכל נחתך בבת אחת ומצאנו את עצמנו בחוסר יכולת לשלם משכורות לנשים שעבדו אצלנו. התרומות שקיבלנו מארגונים יהודיים, שהיוו מקור הכנסה גדול, הוסטו לכיוונים אחרים וזה ברור היה שכך צריך לקרות. האירועים שנהגנו לקיים בתדירות גבוהה חדלו לאלתר בשל האיום המלחמתי וכך גם המכירות.

״אנחנו ארגון ללא מטרות רווח, כך שיכולנו להמשיך ולהעסיק את הנשים שאיתנו עוד שלושה חודשים ובכך גם לאפשר להן לנסות ולהתארגן ולמצוא מקום עבודה חדש. זה מתסכל אבל זה כנראה חלק ממה שקרה כאן בעקבות מלחמת ה־7 באוקטובר״.

ב־7.10 נחתכה הפעילות שלנו בסכין חדה. התרומות שקיבלנו מארגונים יהודיים, שהיוו מקור הכנסה גדול, הוסטו לכיוונים אחרים וזה ברור היה שכך צריך לקרות. האירועים שנהגנו לקיים בתדירות גבוהה חדלו לאלתר בשל האיום המלחמתי וכך גם המכירות

קוצ׳ינטה הוקמה בשנת 2011 על ידי דידי מימון קהן, והאחות עזיזה (Sister Aziza, עזזת האבטז׳י קידאנה). זה היה מיזם כלכלי ופסיכו־סוציאלי ששכן בבית מלאכה בדרום תל אביב, מבוסס אומנויות לנשים אפריקאיות – נוצריות ומוסלמיות – שהגיעו כפליטות שברחו משעבוד, עינויים וסכנת מוות מארצות שונות באפריקה, רובן מאריתריאה.

בדרכן לישראל רבות מהן נחטפו על ידי מבריחים בדואים בסיני, שם הוחזקו בתנאים קשים ועברו עינויים נוראיים. עם הגיען לארץ הן התמודדו עם הטראומות בעקבות העינויים שעברו, כמו גם עם קשיי הגירה ותרבות זרה. 

במרחב של קוצ׳ינטה הן נרפאו מטראומת חייהם באמצעות אמנות, קהילה וטיפול. הן למדו להתמודד, לבנות חוסן פנימי, למצוא קהילה, לרכוש מיומנויות תעסוקתיות ולחיות בכבוד. מאז הקמתה שינתה קוצ׳ינטה את חייהן של מאות נשים ובני משפחותיהן. 

צילום: מיכאל טופיול

צילום: מיכאל טופיול

birds

השם קוצ׳ינטה הוא המונח בטיגרינית לסריגה במסרגה אחת, שבאמצעותה סרגו הנשים מוצרי נוי ומכרו אותם. סביב בית המלאכה התקיימו חיי קהילה ובאופן קבוע היו מגיעות אליו כ־70 נשים ששהו שם תקופות משתנות. בנוסף עליהן פעלו במקום מנהלות מחלקת שעבדו במשרות קבועות. נשים אלו הרוויחו שכר הוגן עבור עבודתן, ולצד אלו העסיק הארגון עשרות מתנדבים. 

באותה הכתבה שאלתי את האחות עזיזה שסיימה אז את תפקידה ואת שהותה בישראל, איפה היא רואה את הארגון בעוד חמש שנים. התשובה שלה היתה: ״קוצ׳ינטה הוא אירגון שהוקם ופועל מתוך צורך שנובע מסיטואציה – הטיפול בפליטות שהגיעו לישראל כמסיגות גבול ונדרשנו לדאוג להן. אני מקווה שבעוד חמש שנים לא יהיה יותר צורך כזה, ובעיקר לא במה שאנחנו עושות כאן״.

חלפו מאז פחות מארבעה חודשים, הרבה פחות ממה שחשבנו. לשאלה כיצד ניתן לסייע להן כעת עונה כריים: ״יש בין הנשים האלו נשות מקצוע מעולות: תופרות, רוקמות, סורגות ודומה. המטרה שלנו היא שכל אחת מהן תמצא מקום עבודה שבו תוכל להשתמש במיומנויות שרכשה בקוצ׳ינטה ולהתפרנס בכבוד״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden