מאחורי כל מוצר עומדת אישה: הקולקציה של קוצ׳ינטה לגולף & קו

בתוך כל התהפוכות שאנחנו עוברות בימים האלו, יש עוד כמה איים של שפיות במרחב שלנו. קוצ׳ינטה הוא אחד מהם: מדובר במיזם כלכלי ופסיכו־סוציאלי ששוכן בבית מלאכה בדרום תל אביב, מבוסס אמנויות לנשים אפריקאיות – נוצריות ומוסלמיות. הן פליטות שהגיעו לישראל מארצות שונות באפריקה, רובן מאריתריאה. הן ברחו משעבוד, עינויים וסכנת מוות במולדתן, ובדרכן לישראל רבות מהן נחטפו על ידי מבריחים בדואים בסיני, שם הוחזקו בתנאים קשים ועברו עינויים נוראיים. מבקשות המקלט מתמודדות לא רק עם קשיי הגירה ותרבות זרה, אלא גם עם הטראומות בעקבות העינויים שעברו.

כאן הן נרפאות מטראומת חייהם באמצעות אמנות, קהילה וטיפול. הן לומדות להתמודד, לבנות חוסן פנימי, למצוא קהילה, לרכוש מיומנויות תעסוקתיות ולחיות בכבוד. מאז הקמתה ב־2011, שינתה קוצ׳ינטה את חייהן של מאות נשים ובני משפחותיהן. תהליך הטיפול התעצב והשתנה תוך כדי השנים ועם המפגש עם מבקשות המקלט. קוצ׳ינטה מקיימת גם שיתופי פעולה אמנותיים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה, שנותנת פלטפורמה לנשים מבקשות מקלט להשמיע את קולן ולחשוף את סוגיית הפליטים וזכויות האדם לקהלים רחבים.

שיתוף הפעולה המשמעותי שלהן בשנה האחרונה שמושק בימים אלה הוא זה עם רשת גולף & קו, שבמסגרתו השיקו קולקציית קפסולה משותפת בשם The art of crafting freedom. במסגרת שיתוף הפעולה עוצבו ונוצרו כ־1,500 פריטים בתהליך של עבודה פרטנית, שערך כשנה וכולל מגוון פריטי טקסטיל ונוי לבית: נר בכוס זכוכית מעוטרת, כריות נוי, ראנר למרכז השולחן, סינר, תיק בד ועוד.

כל הפריטים מתאפיינים בדפוסים אפריקאים מסורתיים, בצבעוניות עזה ובאיכות גבוהה, וכל פריט של קוצ׳ינטה שנרכש בגולף & קו משמעו תשלום ישיר לאישה שיצרה אותו, כשטווח המחירים של הפריטים נע בין 25 ל־159 שקלים. ״מאחורי כל מוצר עומדת אישה אמיצה ויצירתית, שיש לנו את הכבוד לתת לה יד משמעותית בדרכה״, אומר אבי וזנה, סמנכ״ל חטיבת הבית של גולף. ״אנחנו רואים משמעות עמוקה ואמיתית בעשייתנו המשותפת, וזכות גדולה לאפשר ללקוחותינו את ההזדמנות לתמוך בקהילה האמיצה הזו״.

״מאז הקמתה, קוצ׳ינטה שואפת להתרחב ולהגיע לעוד קהלים בארץ ובעולם״, מספרת דידי מימון קהן, שהקימה את קוצ׳ינטה ביחד עם האחות עזיזה (Sister Aziza, עזזת האבטז׳י קידאנה), ״והחיבור לגולף היווה הזדמנות יוצאת דופן עבורנו. קולקציה לא נוצרת יש מאין, היא תוצר של עשרות ומאות נשים שעובדות לילות כימים כדי להגיע לכדי שלמות.

״חבלי לידה של הרכבת קולקציה, בחירה והזמנה של בדים ומכונות תפירה, הכשרות ושעות של תפירה ואריזה – כל אלה הם רק חלק מתהליך מרגש, והכל כדי שהקונים יוכלו להיכנס לסניפי גולף ברחבי הארץ ולרכוש מוצר שלנו. מאחורי כל מוצר ישנה אישה, משפחה וסיפור״.

האחות עזיזה: יום עבודה בקוצ׳ינטה נראה אחרת ממה שרובנו מכירים. מרבית האמניות מתמודדות עם עוני, הורות יחידנית, נכות או טראומה. אנחנו מבקשות להיות רגישות למורכבויות האלה, ולכן אנחנו מאפשרות להן להכין את המוצרים אצלנו בסטודיו או לקחת חומרים, בדים ומכונות תפירה לביתן

״את מוצרי התפירה הכינו עשר נשים תחת ניצוחן של שתי מנהלות מחלקת התפירה – ירוסלם וליצ׳יה״, מספרת האחות עזיזה. ״הנרות הצבעוניים הוכנו בקפידה על ידי שלוש נשים, בהובלת בריכטי מנהלת המחלקה. יום עבודה בקוצ׳ינטה נראה אחרת ממה שרובנו מכירים. מרבית האמניות מתמודדות עם עוני, הורות יחידנית, נכות או טראומה. אנחנו מבקשות להיות רגישות למורכבויות האלה, ולכן אנחנו מאפשרות להן להכין את המוצרים אצלנו בסטודיו או לקחת חומרים, בדים ומכונות תפירה לביתן״.

השם קוצ׳ינטה הוא המונח בטיגרינית לסריגה במסרגה אחת, שבאמצעותה סורגות הנשים מוצרי נוי ומוכרות אותם. סביב בית המלאכה מתקיימים חיים שוקקים של קהילת נשים שכיום פועלות בה 70 מהן. האווירה במקום נינוחה ואפשר לראות שהנשים מרגישות בבית. חלקן אף מגיעות עם ילדים או תינוקות.

החברות בארגון מרוויחות שכר הוגן עבור עבודות מלאכת יד שמושרשת בתרבות האפריקאית, ואירוח אירועים, סדנאות מסרגה וטקסי קפה מסורתיים. בסך הכל מציעות נשות קוצינטה למעלה מ־180 מוצרים שונים שאותם אפשר לרכוש באתר, ובחנויות שאותן הן מפעילות בתל אביב (ברחוב שבזי 36 בנווה צדק ובשדרות הר ציון 104).

אני מקווה שבעוד חמש שנים לא יהיה יותר צורך כזה

האחות עזיזה, במקור מאריתריאה, היא אזרחית בריטית כיום וחברה במיסיון הנזירות קומבוני. בישראל היא כבר מאז 2010, ומשמשת כמנהיגה רוחנית עבור קהילת מבקשי המקלט בישראל, ומהווה עבורם דוברת, יועצת ומטפלת. היא פועלת על בסיס קבוע ובמקביל מתנדבת בארגון רופאים לזכויות אדם (רל״א). בפעילותה ההתנדבותית היא מתמקדת בעיקר בנושא השעבוד, הניצול המיני בסיני ועינוי מבקשי המקלט. כהכרה בתרומתה למאבק בסחר בבני אדם, הוענק לה בשנת 2012 אות ״גיבורת תקופתנו הפועלת למיגור עבדות מודרנית״ על ידי משרד החוץ האמריקני.

ד״ר דידי מימון קהן היא במקור מדרום אפריקה וכיום מתגוררת עם משפחתה בישראל. היא פסיכולוגית קלינית ומומחית לטראומה בסיוע הומניטרי והתערבות טיפולית. היא מספרת שב־2011, כשייסדו את קוצ׳ינטה, גם היא התחילה לעבוד עם מבקשי מקלט ממזרח אפריקה שעברו חוויות מחרידות בסיני והבינה שהגישה המערבית המקובלת לטיפול בטראומה לא תספיק, ושיש לאמץ גישה שונה לצורך השיקום במקרים כאלה.

דידי מימון קהן: הקמנו את הקולקטיב הזה מתוך הרצון להעניק העצמה פסיכולוגית, כלכלית וחברתית לנשים שהיו במצב הישרדותי נואש. אני גאה במאות הנשים שלנו שעברו כאן לאורך השנים

לשאלה איפה הן רואות את קוצ׳ינטה בעוד חמש שנים, האחות עזיזה עונה ש״קוצ׳ינטה הוא אירגון שהוקם ופועל מתוך צורך שנובע מסיטואציה – הטיפול בפליטות שהגיעו לישראל כמסיגות גבול ונדרשנו לדאוג להן. אני מקווה שבעוד חמש שנים לא יהיה יותר צורך כזה, ובעיקר לא במה שאנחנו עושות כאן״.

הריאיון הזה הוא גם ראיון פרידה מהאחות עזיזה ומדידי מימון קהן, שאחרי 12 שנה מסיימות את תפקידן ובימים אלה פועלת וועדת איתור למצוא להן מחליפות. האחות עזיזה תסיים את תפקידה בישראל כשהיא עדיין לא יודעת לאן תשלח מכאן. ״לפני הכל אני נוסעת לרומא לקצת חופשה״, היא מספרת.

מימון קהן עוד לא יודעת לאן פניה מועדות, אבל היא מאמינה שהארגון נמצא היום במקום שיש להביא אליו נשים שונות שיעסקו בנושאים שונים מאלו שהיא והאחות עזיזה עסקו בו כמייסדות. ״האחות עזיזה ואני קשורות בעבותות. אנחנו לא ממש נפרדות. אנחנו יותר ממשפחה״, היא אומרת, והן מתחבקות חיבוק אמיץ.

״הקמנו את הקולקטיב הזה מתוך הרצון להעניק העצמה פסיכולוגית, כלכלית וחברתית לנשים שהיו במצב הישרדותי נואש. אני גאה במאות הנשים שלנו שעברו כאן לאורך השנים. הן מתמודדות עם אתגרים כבירים בכל יום, ועדיין מוצאות את הכוח לעזור לעצמן ובמקביל להשפיע באופן חיובי אלה על אלה ועל החברה שלהן. נשות קוצ׳ינטה מתפתחות וצומחות ומעצימות אחרות ואחרים, באמצעות כוחן, אומץ ליבן ואורך הרוח שלהן״.

דוגמה לכך אפשר למצוא גם בשיתופי הפעולה האמנותיים הקודמים שיזמו השתיים. כך, בשנת 2019 בתערוכה ״קיבוץ בוכנוולד״ של האמנים גיל יפמן ודב אור־נר, שהוצגה במוזיאון תל אביב. התערוכה חזרה לפרק בהיסטוריה, זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה, ועסקה בשבר בין ״שואה״ ל״תחייה״.

היא התמקדה בטראומות קולקטיביות ובהצעות לריפוי שלהן – בדומה למציאות של נשות קוצ׳ינטה. בפרויקט נסרגו מאות עלים וגבעולים ודרך מוטיב הטבע התרבותי נוצר אתר מדומיין, פנטסטי, קווירי, מיסטי שהוא קיבוץ בוכנוולד. בהמשך הוצגה התערוכה גם באוסטריה. עוד לפני כן שיתפו נשות קוצ׳ינטה פעולה עם האמן גיל יפמן במסגרת התערוכה ״אמנות מסוכנת״ שהוצגה במוזיאון חיפה עוד בשנת 2018

בשנת 2018 שיתפו פעולה גם עם אמנית הפסיפס מיה שון, יחד יצרו מיצב ציבורי בשדרות רוטשילד בתל אביב שמטרתו היתה להעלות את המודעות לנושאים העומדים בפני מבקשי המקלט בישראל כיום. בביאנלה לאמנות ועיצוב המוצגת בימים אלה במוזיאון ארץ ישראל מוצגת סדרת דיוקנאות עצמיים שיצרו חמש נשים מבקשות מקלט, חברות קולקטיב קוצ׳ינטה, במסגרת סדנה עם האמנית ענת נינה בר נתן. הדיוקנאות נוצרו באמצעות מסכות בד, חרוזים וחומרי טקסטיל נוספים והן עוסקות בסיפורי געגוע, צער ופציעה.