Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
הרשימה המשותפת // 18.1.24
מתן בן־טולילה ועיינה שני בגלריה לאמנות בטבעון
שתי תערוכות יחיד ייפתחו מחר (19.1) בגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה בטבעון (אוצרת: מיכל שכנאי יעקבי). הראשונה, ״שיר ארץ״, תערוכת יחיד למתן בן־טולילה, שציוריו משקפים מורכבות – הצירוף של יופי ואיום, לצד מסע אישי של זיכרונות, חרדות וחוויות יומיומיות. על רקע האירועים האחרונים, מאז ה־7 באוקטובר, המתח והחרדה המוטבעים בציוריו מקבלים תהודה נוספת.
השנייה, ״חיה | צומחת | דוממת״, תערוכת יחיד לעיינה שני שמספרת סיפורים באמצעות דימויים חזותיים. בציורים אקספרסיביים, צבעוניים, אינטימיים, במשיכות מכחול עבות, היא בוראת סצנות המערבות מציאות ודמיון, עולמות הזויים, אפיזודות קצרות וחידתיות. במקביל יוצג המיצב הקהילתי ״כלניות תמיד תפרחנה״ שיזמה והובילה אמנית הטקסטיל שרה אבנין גנישר, בשיתוף עשרות מתנדבות.ים במחווה לתושבי הדרום. המיצב תוכנן ונוצר במיוחד עבור מגדל המים ההיסטורי, ונתלה בדיוק בזמן שבו מתחילות הכלניות לפרוח במרחבים היפים והפגועים של הדרום.
עיינה שני, דקלים ננסיים, דיוקן עצמי עם שני ילדים. צילום: מ״ל
מתן בן־טולילה, מקפצה (רוני). צילום: יאיר חובב
משה רואס, אלה אמיתי סדובסקי וחניתה אילן במוזיאון וילפריד
שלוש תערוכות יחיד חדשות ייפתחו מחר (19.1) במוזיאון וילפריד לאמנות המזרח (אוצרת: שיר מלר־ימגוצ׳י). הראשונה, ״להרוג את הדרקון״ של משה רואס, שמציב דרקון דמיוני, שומר הסף המיתולוגי בתפקיד כפול: מי שהוא סך כל הפחדים שלנו, ובד בבד גם זה הבא להגן עלינו מפניהם. הדרקון מרחף בתערוכה לצד ישויות נוספות, ערטילאיות ומוחשיות גם יחד, ביניהן ראש אבן מלובד, חולייה של עז בין שני אנכים, קרני עז על ראש נחושת ועוד.
השנייה, ״אי שם״ של אלה אמיתי סדובסקי, שיוצרת תיאטרון אבסורד שבו אגדות בדיוניות חסרות שחר, נטולות התחלה וסוף. בדומה לשחרזאדה המספרת את סיפורי אלף לילה ולילה וכמו בחיים עצמם, נשזרים בהן נרטיבים מרובים ואף סותרים, במבט מהורהר ומשועשע גם יחד. השלישית, ״בסימן שבתאי״ של חניתה אילן, שבתערוכתה מהוות פעולות הציור והמחיקה, מוליך רעיוני ואסתטי באמצעותו היא מצביעה על קריסתן של אוטופיות ואידאולוגיות אל מול המציאות המטלטלת.
חניתה אילן, פרט מתוך עבודה. צילום: חלי יוזביץ׳
משה רואס, מתוך תיבה. צילום: כרמית חסין
אלה אמיתי סדובסקי, פרט מתוך אי שם. צילום: טל בדרק
רועי מנחם מרקוביץ ודניאל מנו־בלה בסדנאות האמנים
שתי תערוכות יחיד ייפתחו מחר (19.1) בסדנאות האמנים בתל אביב (אוצר: איתן בוגנים). הראשונה, ״בינגו״, תערוכת יחיד לרועי מנחם מרקוביץ, מיצב שמורכב משתי עבודות וידאו וסדרה של פסלים. העבודות בתערוכה מוליכות את הצופה במסלולי חרדה היתוליים ומתמקדות בחוויה האנושית במצב שבין ניצחון והפסד. השנייה, ״לידה, מוות ומה שביניהם״, תערוכת יחיד לדניאל מנו־בלה, שמרכיבה מיצב פיסולי העשוי מגזרי צילומים של גופי אדם, בלונים וזחלי משי חיים.
צל ארוך במפעל בירושלים
״צל ארוך״, תערוכה קבוצתית, תפתח ביום רביעי (24.1) במפעל בירושלים (אוצרת: אביטל וכסלר). התערוכה מציגה יצירות שנוצרו בתכנית השהות ״יומן מלחמה״ שהתקיימה במפעל בחודשים האחרונים. התכנית נועדה לאפשר לאמנים ולאמניות לצאת מהקיפאון וההלם, ולהתניע תהליך יצירתי שנובע ממצב הרוח והזמן, קומת הגלריה הוסבה לסטודיו משותף, בו האמנים והאמניות נפגשו, הושפעו אלה מאלה ויצרו במגוון רחב של מדיומים.
התערוכה מוצגות יצירות בשלבי התפתחות שונים שעוסקות במתרחש מטווח אפס, מציפות רשמים ממה שנחשפנו לו במדיה ומוסיפות הדהוד פנימי, קשר או פרשנות אישית, וגם תובנות חזותיות חדשות ורגישות.
אסנת שפירא, הרס. צילום: עודד אנטמן
יסמין זינגר, זכרונות. צילום: מ״ל
בוקה גרינפלד בסטודיו גבי יאיר
״מעט מעל המפלס״, תערוכת יחיד לבוקה גרינפלד מוצגת בסטודיו גבי יאיר (אוצר: גבי יאיר). עבודותיה של גרינפלד מאופיינות בהתייחסויות מובהקות לאדריכלות, לקונסטרוקציה ולחומרי בניה. נושאים אלה באים לידי ביטוי ברעיונות קונספטואליים, בחיפוש אחר קומפוזיציות מאתגרות ובשילוב חומרי בניה ותעשייה בעבודות עצמן. גרינפלד יוצרת אובייקטים, מודלים דו ותלת ממדיים של מקומות ומבנים בלתי אפשריים. היא מאותגרת ונעה בצירי מתח בין בניה להרס, יציבות לשבריריות, גודש לרווח, דינמיקה לסטטיות, שחור ללבן. התוצאה היא אנרגיה אצורה ודחוסה רגע לפני פיצוץ או לאחריו.
בוקה גרינפלד. צילומים: מ״ל
מימי זיו בטרמינל עיצוב בת ים
״יומן מלחמה״, תערוכת יחיד למימי זיו, תפתח ביום שלישי (23.1) בגלריה החברתית בטרמינל עיצוב בת ים (אוצרת: אילנה כרמלי לנר). זיו מציגה סדרת ציורים שיצרה ועדין יוצרת ביומנה הקטן בעקבות השבת הארורה, שמספרת סיפור אנושי פרטי ואוניברסלי קשה מנשוא ומציגה את המאורעות וההתרחשות מנקודת ראיה של מימי בטכניקות שונות ובגדלים שונים. חלק מהציורים נעשו באקוורל (צבעי מים) בגודל של גלויה עם הרבה רכות והרבה מים ודמעות, וחלקם בצבעי אקריליק בשילוב רקמות על גבי קנבסים גדולים יותר.
מימי זיו, ליבי בשבי. צילומים: מ״ל
מימי זיו, הותר לפרסום
