כל מה שחשוב ויפה
אחוות השלג. צילומים: נטפליקס
אחוות השלג. צילומים: נטפליקס

״אחוות השלג״ בנטפליקס: גם התרסקות של מטוס יכולה לעורר תקווה

הסרט החדש של הבמאי חואן אנטוניו ביונה מגולל את סיפורם של השורדים בהתרסקות המטוס בהרי האנדים בשנת 1972. למרות שמדובר בסרט אסונות שהיה בקלות יכול להתגלגל לפורנוגרפיה של סבל, הוא מוכיח שיש תקווה למין האנושי

בשנת 1972 התרסקה טיסת 571, שעליה היו 45 נוסעים ואנשי צוות, בדרכה מאורוגואי לצ׳ילה על הרי האנדים. חלקם נהרגו בהתרסקות, חלקם חיו רק כדי למות אחר כך. אלו ששרדו נאלצו לסבול במהלך 72 ימים מרעב קשה, מזג אוויר קטלני ודילמות מוסריות קשות, בעוד שחבריהם מצאו את גורלם המר על צלעי ההר בדרכים איומות. נטפליקס מביאה למסך את הסיפור המצמרר של מה שכונה לימים ״נס האנדים״, עם לא מעט זעזוע, הלם ועיסוק מעמיק בסוגיות אתיות.

חואן אנטוניו ביונה, במאי ״אחוות השלג״ (שגם יצר את סרט האסונות ״בלתי אפשרי״) לא מתמהמה, ומזנק ללא היסוס למים העמוקים. לאחר אקספוזיציה קצרה הוא טס לרגע ההתרסקות בהרי האנדים, לסצנה מטלטלת ומצולמת היטב של התרסקות המטוס. אסון, אבל אסון שייצוגו מצולם לעילא.

כאמור, כבר בהתרסקות קיפחו את חייהם חלק מיושבי ויושבות המטוס. החלק האחר נאלץ להתמודד עם כוחות הטבע האכזריים: אוויר דליל בפסגות ההרים הגבוהים, התייבשות, רעב וטמפרטורות חסרות רחמים שיורדות מתחת ל־30 מעלות בלילה. החיפושים אחריהם היו לשווא: שיערו שכולם מתו, כך שהם נאלצו לדאוג לעצמם במדבר שלג צחיח שבו לא חי דבר.

אם לא די בכך, הם נאלצו לעמוד בפני מחסור במזון ובציוד וגם מול הטבע האימתני שלא הסתפק בלרסק את המטוס, אלא גם פירגן במפולות שלגים קטלניות. בידם לא היה הרבה: מעט מזון וביגוד שהיה במזוודות (שלא התעופפו ונחתו אלוהים יודע איפה). גם ציוד רפואי או תרופות לא היו. למזלם, היו ביניהם שני סטודנטים לרפואה שהצליחו לאלתר כמה דברים ולטפל בפצועים.

אי אפשר לדמיין מצב חמור, מדכא וקשה יותר מלראות את חבריך גוססים מרעב, נקברים, מוותרים ומתכלים. ואין דבר יותר מעורר השראה מלדעת שלמרות זאת – אנשים מסרבים לוותר, בוחרים להילחם עבור החזרה הביתה. עבור החיים

מדובר בסיפור הישרדות קשה מנשוא, שבקלות היה יכול להתפקס על המקומות הלא נכונים, או לקחת חופש אמנותי שהופך את הטרגדיה לפורנוגרפיה של סבל. במקום, הסרט מהודק סביב שני מוקדים עיקריים: הדרמה האנושית והסוגיות המוסריות. את שניהם עוטפת שאלה חשובה: כמה כוח נחבא באנושות כשהיא נאלצת להתמודד במצבים הישרדותיים חריפים?

הסוגיות המוסריות עולות סביב חוסר המזון. הניצולים נאלצים להתמודד עם דילמת הרעב בכלל ועם קניבליזם בפרט. האם מותר או אסור לאכול את חבריהם, בני משפחתם, בנות ובני זוגם? זו שאלה קשה וסוגיה מוסרית בעייתית שהסרט לא נרתע מלגעת בה שוב ושוב, ומצליח באורח פלא לדון בכך באופן מורכב ומבלי להיגרר לשיפוטיות או ביקורתיות.

הסוגיה הקשה הזו מתלפפת בצורה די אירונית באחוות החיים. לכן, שם הסרט – למרות שמשדר יותר קומדיה רומנטית מאשר דרמה ביוגרפית – מצדיק את עצמו. נראה שמה שהציל את השורדים הוא החברות וההדדיות. הם עמדו זה לצד זה, באחווה, בגבורה וללא היסוס. הם מטפלים בפצועים, חולקים איתם את האוכל ומסייעים להם בכל דרך שיש. גם כשנראה שאין תקווה, הם לא נותנים לייאוש מקום וממשיכים להילחם.

למרות החומר הקשה ולמרבה הפלא, זה סרט שופע באופטימיות ובאמונה במין האנושי. הוא מנצנץ ברגעים הקטנים, בשיחות בין חברים, בזיכרונות, בחיקויים של ציפורים, באופן שבו מנסים השורדים לשעשע חבר את רעהו.

שם, באחווה הזו, כרוכה הדרמה האנושית – גם בין אדם לבין עצמו במצב כה עגום, ולצד זאת גם בקשרים שאנשים בונים דווקא ברגעים השפלים, הנמוכים והפסימיים שיש לעולם להציע. אי אפשר לדמיין מצב חמור, מדכא וקשה יותר מלראות את חבריך גוססים מרעב, נקברים, מוותרים ומתכלים. ואין דבר יותר מעורר השראה מלדעת שלמרות זאת – אנשים מסרבים לוותר, בוחרים להילחם עבור החזרה הביתה. עבור החיים.

birds

״אחוות השלג״ גם בוחר (מלבד בסצנת ההתרסקות) בצניעות פואטית, בשפה חדה, ברורה ומהודקת שנשענת על משחק נהדר, ובנרטיב שלא צריך יותר מאת סיפור המקור שעומד בבסיסו. הבמאי נותן למגוון של שחקנים לא מוכרים ולא מקצועיים בחלקם, לעשות מעט. ועם המעט, הם עושים הרבה. הליהוק נפלא ותצוגת המשחק נהדרת.

למרות הצניעות, ואולי אף בזכותה, הסיפור בסרט נרקם כיצירה מרתקת, אוחזת, סוחפת ומותחת שקשה להסיר ממנה את העיניים, במיוחד ברגעי השיא שאורבים לאורכה. עם זאת, מלווה אותו בעיה אינהרנטית לסיפור מסוג זה: מכיוון שהסרט בוחר להתמקד בסיפור הכולל ולא באחת או יותר מהדמויות שבו, קשה להעמיק באפיון הדמויות.

אחוות השלג הוא לא סרט קל לצפייה, אבל הוא סרט שכדאי לצפות בו. בגלל האופטימיות שנחבאת בו, בגלל הדיוק שבו הוא בחר לספר את הפרטים מהאירוע המקורי, בגלל שהוא בוחר נתיבים אמנותיים צנועים ובגלל המיקוד התמטי שלו.

בזמנים כאלה שבהם הציניות חוגגת, יש טעם בלראות את החוסן האנושי, את האחווה ואת הרעות. מדובר באחד מהסרטים הטובים ביותר שיצאו מבית נטפליקס, שמשרטט את המאבק בין האדם לטבע באופן מאוזן, מפוקח, אנושי, אמין, ועם זאת מטריד. אבל יותר מכל, ״אחוות השלג״ מספר את סיפורה של סולידריות אמיתית. וכך, למרות הטרגדיה, הצפייה בו דווקא מפיחה תקווה. הרבה תקווה.


אחוות השלג
בימוי: חואן אנטוניו ביונה
144 דקות; ספרד וארצות הברית, 2023
4.5 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. מרי

    עשו על זה סרט בשנות ה 90. אין התייחסות בכתבה…

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden