כל מה שחשוב ויפה
אירה אדוארדובנה, ״דרך הברזל״ במוזיאון תל אביב
אירה אדוארדובנה, ״דרך הברזל״ במוזיאון תל אביב

הזדמנות אחרונה לראות // דרך הברזל

אירה אדוארדובנה חוזרת בעבודת וידאו חכמה ומרגשת, אל הלילה שבו עזבה עם משפחתה את אוזבקיסטן בדרך לישראל. נעילה: 3.2

מה צריך לדעת לפני שבאות

בעבודת הווידאו הדו־ערוצית ״דרך הברזל״ המוזיאון תל אביב, אירה אדוארדובנה חוזרת אל הלילה שבו עזבה עם משפחתה את אוזבקיסטן בדרך לישראל. העבודה מתמקדת בזיכרונותיה כילדה בת 10 מהפרידה בתחנת הרכבת, שסימנה את ראשיתו של מסע ארוך.

העבודה המרגשת והמפעימה, ממשיכה את העיסוק של אדוארדובנה בזיכרון, כפי שאפשר היה לראות גם בעבודה על סוליות זרות שהוצגה ב־2018 במוזיאון ישראל בירושלים. אז חזרה אדוארדובנה לבית שבו התגוררה כילדה בעיר הולדתה טשקנט, בפעם הראשונה מאז עלתה לארץ מאוזבקיסטן בגיל 10.

הרומן הגרפי שמלווה את התערוכה במוזיאון תל אביב (שאצרה רז סמירה), מורכב משלושה סיפורי מסע עיקריים שמשתלבים זה בזה ונחווים לעיתים במקביל. בכך שוברת אדוארדובנה, בספר כמו גם בתערוכה, את כללי הנרטיב הספרותיים המקובלים. מפגש נעילה בתערוכה יתקיים ביום חמישי (25.1).

למה כדאי להתאמץ

אירה אדוארדובנה משחזרת מהזיכרון שלה את תא הרכבת ומציבה בו מחדש את משפחתה ושחקנים אחרים. היא מביימת אותם, מצלמת, ומספרת להם את כל שעתיד לקרות להם בשנים הבאות.

צער הפרידה והחשש מהלא נודע משתקפים בערוץ נוסף, מקביל, המורכב מתצלומי סטילס בשחור לבן, הלוכדים את הבעות פניהם של המשתתפים בדרמה. באמצעות שימוש חכם ומורכב במדיום הצילומי והקולנועי, היא עוסקת בתעתועי הזיכרון והזמן ובמכאובי ההגירה שאינם מרפים.

birds

אדואררדובנה עוסקת בשתי שאלות שמעסיקות לא פעם רבים מאיתנו: מה אנחנו זוכרים שקרה, ומה באמת קרה? הקווים המקבילים והמצטלבים בין שני הסיפורים, ולמנעד הרגשות שצמודים אליהם, מתעתעים מבחינה רגשית: אנחנו יודעים מה הרגשנו, אבל לא תמיד זה תואם את מה שקרה.

אולם, האם ועד כמה זה משנה? ומה הטריגר שמציף שאלות אלו: האם זו טראומה שנשכחה וצפה על פני השטח? האם זה הרצון לפרק את הזיכרון הטראומטי ולהרכיב אותו מחדש, להתבונן בו ולהרפות לתוכו? ובסופו של דבר – מה מקומה, וכוחה, של האמנות בתהליך זה.

אם אתן כבר בסביבה

התערוכה שלום סבא: לגופם של דברים כוללת מנעד רחב ומרשים של למעלה מ־200 עבודות של האמן, כולל כאלו שנחשפות לראשונה. במרכז תערוכה מקיפה זו עומדת עשייתו הרב־תחומית של סבא, שקורות חייו מהדהדים את ההיסטוריה הלאומית.

סבא היה אמן, צייר דיוקנאות ומעצב תפאורות פעיל בברלין של שנות ה־20, שנאלץ להימלט מגרמניה בעקבות עליית הנאצים לשלטון ב־1933, פעל זמן מה בשווייץ ובשוודיה, וב־1936 שם פעמיו לפלשתינה-א״י. האוצרת נעמה בר־אור מקווה לאפשר בביקור בתערוכה מבט אל העתיד, שמייצר אופק, ״גם אם דמיוני וגם אם לרגע״.

צילומי הצבה: אלעד שריג

״שלום סבא: לגופם של דברים״. צילומי הצבה: אלעד שריג

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden