כל מה שחשוב ויפה
בתי אהובתי. צילום: דניאל מילר / יולי אוגוסט הפקות
בתי אהובתי. צילום: דניאל מילר / יולי אוגוסט הפקות

״בתי אהובתי״: סיפור משפחתי עם תבלינים בלשיים, טרגיים וקומיים

סרטו החדש של איתן גרין עוסק במערכת יחסים בין אב אלמן לבתו - אם צעירה שחיה בפריז. זו יצירה קולנועית בעלת מבע מאופק ונקי, שדורשת מהצופים מבט מעמיק, אבל כזה שהם כנראה ישמחו שהעניקו לו

תסביך אלקטרה מוכר לנו קצת פחות מתסביך אדיפוס: הוא מסמן את כמיהת הבת כילדה לאביה, כשבבגרותה הוא עשוי להתפתח ולגרום לקיום מערכות יחסים בעייתיות עם בני זוג ואף להוביל לפיתוח נוירוזות. בתיאטרון משמש התסביך הזה כרקע למערכות יחסים טעונות קונפליקט מוסרי ומורכב כמו ניאוף.

הבמאי איתן גרין (״חדרי הבית״, ״הכל מתחיל בים״), שהשכלתו מגיעה בין השאר גם מתחום התיאטרון, מצליח בסרטו החדש ״בתי אהובתי״ להעניק עומק פרשני יוצא דופן למערכת יחסים בין אישה צעירה לאביה. הסרט יוקרן בהקרנת בכורה שנייה במסגרת מחווה לאיתן גרין בסינמטק תל אביב ב־11.2 (לאחר שהוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים); וייצא לאקרנים ב־22.2.

התסביך עצמו טמון כבר בשם הסרט: לא ״בתי יקירתי״, אלא ״בתי אהובתי״. האישה הצעירה – הבת – אלמה (סיון לוי), נשואה לדורי (עידו ברטל) ואם לתינוק, מתגוררת בפריז. אביה האלמן שמעון (ששון גבאי), מגיע מישראל לבקר אותה.

בדומה לסרטו הקודם ״חדרי הבית״ גם הפעם ניצבת תמה משפחתית שמתמקדת בין מה שמתרחש בין כתלי הבית, במרכיבים האנושיים של גיבורים המרכיבים משפחה וניצבים על סף משבר. שבריריותו של התא המשפחתי כמשקף תהליכים מורכבים מוצג במכלול דימויים שמצליחים להשתמר בתבנית סימטרית של מבנים מטאפוריים.

עם הגיבורים של גרין קל להזדהות. אלו גיבורים בגובה העיניים, אנשים רגילים הכמהים לבלתי מושג. ניכר שגרין מכיר היטב את הגיבורים שיצר, באופן שגם אנחנו כצופים, מוצאים את עצמנו לבסוף בתוכם

במהלך הדקות הנוקפות של הסרט מצליח גרין ליצור מיני־סיפור משפחתי (עם תבלינים בלשיים, טרגיים וקומיים), דרמה רגשית קטסטרופלית המתרחשת בממד הריאליסטי, שאינה אלא התרחשות דומיננטית והרת גורל המתרחשת מהפנים לחוץ – בנפשות הגיבורים. במהלך הסרט אנחנו כצופים תלויים בבחירות הרגשיות שלהם, בחירות שאינן אלא דחף הנוטה לקצה כמו תנועה עדינה של הנפש, עניין של בחירה שייתכן ותהפוך את קערת הגורל על פיה.

מי שמכיר יודע – גרין הוא מאמני התסריט הבולטים של הקולנוע הישראלי. עבודה זו מביאה לשיאים חדשים את המהלך העלילתי של הנפש כשהדמויות פועלות באופן אקטיבי במישור הפנימי, ומעטים הם אמני התסריט המיומנים בשליטה בטכניקה זו.

כששמעון אוחיון יוצא משדה התעופה, כשהוא גורר מזוודה ועומד על המדרכה, אנחנו מבינים שייתכן שאף אחד לא חיכה לו כשירד מהמטוס. לא הרבה אחר כך מגיע דורי, חתנו, עם הנכד התינוק ומתנצל. האקספוזיציה הזו לבדה מתוחכמת הודות למצב הצבירה הרגשי של שני הגברים בחייה של אלמה – בתו של שמעון ואשתו של דורי (שאותה נפגוש בסצנה המגיעה מיד אחר כך). לאורך הסרט שמעון ירגיש שלא חיכו לו ודורי יתנצל. שמעון מתמקם בביתה הזר והרחוק של בתו ולאט לאט מגלה שבתו אינה אלא אישה אבודה.

ניואנסים של רגש

אלמה מצטיירת בהתחלה כרעיה, אם ובת במובנים הטריוויאליים. כלפי חוץ היא ניצבת במישור סטנדרטי – עצמאית ומתגוררת בחו״ל, לומדת אנימציה, בעלה דורי נמצא בשלב סיום הדוקטורט והם הורים לדוידי, תינוק קטן וחמוד. אלא שלאט לאט מגלה שמעון את הפער בין הדימוי שחשב על הבית של אלמה בתו, לבין האמת מאחורי הדימוי. הסדקים הקטנים שמתגלים לו בזה אחר זה מרעידים את הבית כולו.

גרין בחר במהלך מתעתע של הטעיה. שמעון ניזון משברירי מידע שהוא מלקט וחושב שהאשמה היא בדורי, שמרבה להיעדר מהבית. הוא מחליט לעקוב אחריו ומהר מאוד מתחוורת לו האמת המרה – בתו אהובתו חולת אהבה. היא מאוהבת עד כלות במורה הפריזאי שלה ז׳ורז׳. בעודה מאוהבת, עולה נשמתה באש ונשרפת מבפנים. העולם בחוץ נמחק והיא מזניחה את בעלה ובנה, מדרדרת את ביתה ולסירוגין מתערערת נפשית. עבודת הבילוש של שמעון באה לידי ביטוי גם ברישומים שהוא מצייר במחברת קטנה שהוא לוקח איתו לכל מקום.

שמעון ניצב מול גילוי האמת נסער. הוא מרגיש צורך לעזור לבתו ובה בעת אינו יכול שלא לדון אותה על התנהגותה. במקום המטלטל הזה אנחנו ניצבים איתו כצופים ויחד איתו עלינו לגלות כעת את בתו כאישה המשתוקקת למה שאין ביכולתה להשיג. מי שתומכים בתהליך ההתפכחות של שמעון נוכח הגילויים הם זוג מקסים ומלא הומור שהשכיל גרין ללהק ולצוות יחד – ניסים (אלברט אילוז) – ואשתו ויוי (אוולין הגואל).

באופני המבע האסתטיים שומר גרין על מבע מאופק ונקי. צירופים סימטריים של פריימים, לצד הינדוס מדוקדק של העדשה, שפורטת על מרקמם של צירופי הצבעים והפוזיציות של הדמויות והפעולות שלהן.

birds

סיון לוי, שמגלמת את אלמה, מצליחה לגבש הופעה בלתי נשכחת של נשיות מפוצלת וסדוקה. ניכר שהבימוי אורג ניואנסים של רגש בעבודת בימוי נקייה, באופן מופתי, שממשיך ומהדהד אחרי הצפייה. קריאת התיגר שלו על הציפיות המובנות מאליהן מאלמה, היא נועזת ופמיניסטית. ששון גבאי בתפקיד שמעון עושה את אחד מתפקידיו המרשימים בקולנוע הישראלי, כשגם הוא מתפצל בין הגבריות המעודנת לבין בחירת האקט המצופה ממנו כאב.

עם הגיבורים של גרין קל להזדהות. אלו גיבורים בגובה העיניים, אנשים רגילים הכמהים לבלתי מושג. אלמה רוצה את ז׳ורז׳ שאינו מעוניין בה ואילו דורי מעוניין באישה שתתנהג כמצופה ממנה בכל מה שנוגע לגבולות האחריות שהעולם רגיל להטיל על כתפיהן של נשים. ניכר שגרין מכיר היטב את הגיבורים שיצר, באופן שגם אנחנו כצופים, מוצאים את עצמנו לבסוף בתוכם.

לגלות את היופי במבט אחד קצר של אב אל בת – זה לגלות את מה שאי אפשר להגיד בדרך ארוכה של מילים. יצירות כאלו כמו ״בתי אהובתי״ דורשות מהצופה מבט מעמיק, באופן שגם אם יערערו עליהן או ימצאו שאינן חפות מפגמים, יגלו שהן נושאות אמת, רצינות ומחויבות למורכב. אלו היצירות שמחויבות לאמנות הקולנוע, כמו גם לשבחים.


בתי אהובתי
רטרוספקטיבה לאיתן גרין, סינמטק תל אביב
בימוי: איתן גרין
93 דקות; ישראל, 2023
5 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden