רע לכם על הלב? ״נשארים לחג״ זה הסרט בשבילכן

ככל שאנחנו מתבגרים ומזדקנים, כך אנחנו והעולם כולו הופכים להרבה יותר נרגנים, ציניים, סרקסטיים ומרירים, ובגדול אנשים שהם הכל חוץ מנחמדים; רובנו בכל אופן. בהתאמה, הקולנוע, כראי המשקף מציאות, מתמלא אט אט בסרטים ציניים בעלי טעם מר ברוח התקופה. 

לנוכח הנוף הסינמטי חברתי החמוץ־מתוק הזה, ״נשארים לחג״, סרטו החדש של אלכסנדר פיין, הוא עוף מוזר ויצירה יוצאת דופן שתנתק אתכם מהיומיום המטריד והמדכא גם ככה, ותכניס אתכם לשעתיים מלאות בדרמה וקומדיה קלילה, שיגרמו לכם לחשוב שעוד יש תקווה לעולם הדפוק הזה.

אם לא מחשיבים את כתיבת התסריט ל״פארק היורה 3״ (שנחשב לסרט המשך מעולה), את אלכסנדר פיין הכרתי לראשונה דרך סרטו המקסים ״דרכים צדדיות״ (2004). גם עכשיו, כמו אז, השחקן הראשי של פיין הוא פול ג׳יאמטי שמוכיח את עצמו שוב (והוא לא באמת צריך) כשחקן איי־ליסט משכמו ומעלה.

העלילה של ״נשארים לחג״ מתרחשת בשנת 1970 בואכה 71׳, על רקע מלחמת וייטנאם. פול האנהאם (ג׳יאמטי) הוא מורה להיסטוריה עתיקה בבית הספר לבנים ״בארטון״. האנהאם, מעבר להיותו איש מריר, סרקסטי בעל אישיות מעצבנת, הוא גם פוזל ומסריח (פיזית). הנתונים הפיזיים השליליים שלו מוזכרים לא אחת לאורך הסרט כחלק בלתי נפרד מאישיותו.

לאחר שהכשיל את בנו של אחד התורמים הגדולים של בית הספר, האנהאם ״מוענש״ ונשאר בבית הספר לתקופת החגים כדי להשגיח על מספר תלמידים שנאלצו להישאר גם הם, כל אחד מסיבותיו שלו. בין התלמידים נמצא אנגוס (דומיניק ססה בתפקידו הראשון), תלמיד חכם, ציני וכאילו אנטיתזה של האנהאם, למרות ששניהם חולקים תכונות דומות. איתם נמצאת גם מרי (דאווין ג׳וי רנדולף), הטבחית הראשית של בית הספר ששכלה את בנה במלחמה.

לפני כל הרחבה, ניתוח או פרשנות של הסרט, צריך להגיד את המובן מאליו, ואם זה לא מובן מאליו, אז יש לנו בעיה יוסטון. פול ג׳יאמטי חייב לזכות באוסקר. כל תוצאה אחרת בטקס שייערך במרץ הקרוב לא תהיה מקובלת. הוא מהווה יריב ראוי לקיליאן מרפי המועמד על תפקידו ב״אופנהיימר״ ועל אף שהכתרתי את האחרון כפייבוריט שלי, ג׳יאמטי פרץ למגרש וטרף את הקלפים.

אפשר ללעוג לאלכנסדר פיין ולומר עליו שהוא נאיבי. אבל בעולם עמוס בדרעק, זיפת ושאר מרעין בישין, תסלחו לי, אבל אני בוחר להיות בצד שלו – איפה שכל האופטימיים נמצאים

״נשארים לחג״ מביא את היכולות הדרמטיות והקומיות של ג׳יאמטי לשיאן. האנהאם שלו מעצבן פתטי ועלוב, אך יחד עם זאת מקסים, מצחיק ומרגש. הוורסטיליות של ג׳יאמטי מתגלה כאן במלוא תפארתה, והפינג פונג הטקסטואלי שהוא מנהל עם דומיניק ססה המצוין גם כן, משרת את הסרט ואת התמות שלו באופן מעורר הערכה והערצה. בעזרת כתיבת התסריט המופתית של פיין, ג׳יאמטי ממצה את עצמו ואת כשרונו עד הטיפה האחרונה.

הודות ליכולת הפנומנלית של פיין לכתוב תסריט מצוין (עיין ערך ״דרכים צדדיות״) ולספר סיפור קטן וצנוע אך מרתק, מערכת היחסים המאולצת שנרקמת בין שלושת הדמויות בסרט צומחת, מתפתחת ומגיעה למספר שיאים דרמטיים במהלכו. לכל אחת מהן חסר משהו בחייה: להאנהאם, שעבודתו היא חייו, חסרים משפחה, חיי פנאי, אהבה, רק תבחרו; לאנגוס יש אמנם הורים אבל אף אחד מהם לא בעמדה תומכת. אביו אושפז בבית חולים לפגועי נפש ואימו התחתנה עם איש עשיר.

אנגוס צריך מישהו שיאמין בו; מרי איבדה את בעלה ובנה – שניהם נהרגו בנסיבות טרגיות. בעזרת חוטים דמיוניים, פיין רוקם בין דמויותיו מארג שלם של מערכת יחסים משפחתית חלופית, כשכל אחת מפצה על החסר של השנייה, כשמרי היא החוט המקשר בין אנגוס להאנהאם, לפחות בהתחלה. מאוחר יותר בסרט דמותה מעט מתמסמסת וחבל.

התסריט נטול הציניות והסרקזם של פיין אודות חבורה של אנשים ציניים וסרקסטיים הוא מופת של כתיבה. הסנטימנט גולש ממנו והוא עמוס בניואנסים דקים של אהבת האחר והכרת הטוב. יחד עם זאת, פיין נזהר שלא לגלוש למלודרמה ורגשנות יתר, שמינונים גבוהים ממנה עלולים לגרום לסוכרת סוג 2. הכל נעשה כאן בצורה מדויקת ומדודה עם הומור דקיק ומתוזמן היטב.

״נשארים לחג״ הוא לא עוד סרט. הוא מניפסט לאהבה אמיתית נטולת אינטרסים בין אנשים המונעים מרגש אמיתי ואכפתיות, ולאו דווקא משמחה לאיד על נפילתו של האחר. אפשר ללעוג לאלכנסדר פיין ולומר עליו שהוא נאיבי. אבל בעולם עמוס בדרעק, זיפת ושאר מרעין בישין, תסלחו לי, אבל אני בוחר להיות בצד שלו – איפה שכל האופטימיים נמצאים. כשרע לכם על הלב, קנו כרטיס וצפו ב״נשארים לחג״.

---

נשארים לחג
במאי: אלכסנדר פיין
ארצות הברית, 2023, 133 דקות
5 כוכבים