כל מה שחשוב ויפה
יוסי מרק בגלריה שלוש. צילומי עבודות: סטודיו שוקי קוק
יוסי מרק בגלריה שלוש. צילומי עבודות: סטודיו שוקי קוק

יוסי מרק: הציור הוא מסע בין המינימום ההכרחי לבין המקסימום האפשרי

בתערוכת יחיד בגלריה שלוש יוסי מרק מציג ציורים עזים ופגיעים. ״האתגר הוא להשיג איזון בין השפה החזותית לבין התוכן המנטלי – הנפשי רגשי״, הוא אומר בשיחה עם אוצרת התערוכה, דרורית גור אריה

דרורית: יוסי שלום, תערוכת היחיד שלך נפתחה בחודש שעבר, אחרי שקודמתה הוצגה לפני שמונה שנים. איך המרגש?

יוסי: ההרגשה טובה, ההתגבשות של התהליכים והמסקנות הן ברמת התוכן, כלומר הנרטיב, והן ברובד השפה, המהלכים הלכאורה טכניים והיחסים בין הנרטיב לשפה יצרו, כך אני חש, איזו מובהקות שאליה חתרתי במשך שנים ארוכות. 

דרורית: ספר על תהליך העבודה הממושך המלווה אצלך בסוג של אבולוציה הדרגתית של שכבות, העוקבות ונערמות זו על גבי זו. כלומר, מה שמתחיל מרישום בסיסי ממושטר מסתיים בשלב ציורי דשן ורב שכבתי

יוסי: ברגע שאני מתקבע על דימוי מסוים וקובע את חיתוכו הראוי מן המציאות ומעביר אותו אל הבד כקומפוזיציה, אני רושם אותו בהתבסס על אנליזה אופטית ממוקדת המתבצעת בקצב איטי וממושך, שמתורגמת בפועל למערך קווי צורני שהוא שלד הציור. על שלד זה אני בונה את גוף הדימוי: שכבות של צבע שבונות את הנפח ובהמשך את הצבעוניות הנוטה למונוכרומיות, המלווה את הנוכחות התלת־ממדית של הדימוי, ברוב המקרים דימויים של בני אדם

דרורית: זה בולט גם בסדרת הדיוקנאות האישיים, סדרה של כמה גרסאות עוקבות, שבה אתה בוחן את אותו הדימוי, את מהלך צמיחתו ממצג תמציתי אל תיאור מלא. זה מהלך מרתק ודי חריג.

יוסי: אכן, בשלב מסוים במהלך השנים הגעתי למסקנה שבמקום לקבור או לכסות את כל תחנות העיגון שבתהליך, אחת מתחת לשנייה כדי להגיע לתוצאה הסופית, כפי שמתבקש באופן הנפוץ בטכניקות הקלאסיות, גיליתי עניין רב וסקרנות להנכיח ציורית את השלבים עצמם. זהו מסע לכשעצמו, שבין המינימום ההכרחי לבין המקסימום האפשרי. צמתים או פעימות אוטונומיות שיש בהם עניין, חיות וזיקוק של הדימוי כמו גם של השפה

נוקטרנו. צילום: אבי חי

נוקטרנו. צילום: אבי חי

דרורית: כלומר זה תהליך שבו כל עבודה בסדרה עומדת בפני עצמה כסוג של שלם. ציור מוגמר

יוסי: ממש כך! 

דרורית: אתה צייר ריאליסטי, אבל העבודות שלך מבליטות את העובדה שאין לך עניין בתיאור פני השטח של המציאות לכשעצמו, במה שאפשר לכנות ״קליפה״, לעומת תופעה הנפוצה בעבודותיהם של ציירים ריאליסטים רבים, המתמקדים בווירטואוזיות של תיאור פני השטח. בעיני אתה אסכולה בפני עצמה

יוסי: הריאליזם שלי מבקש להקרין גרסה ממשית של המציאות, אבל לא אילוזיוניסטית גרידא. לא חיקוי פני השטח של המציאות הנראית לעין, לא מימזיס במובנו האריסטוטלי.

יוסי מרק: הריאליזם שלי מבקש להקרין גרסה ממשית של המציאות, אבל לא אילוזיוניסטית גרידא. לא חיקוי פני השטח של המציאות הנראית לעין, לא מימזיס במובנו האריסטוטלי

מה שאני מנסה להראות תוך כדי שאני בוחן באופן אנליטי את העובדות שלפני, כלומר את המציאות האמפירית במובנה האופטי הישיר ביותר, מיתרגם אצלי למערך קווי צורני בדגש על המורפולוגי והטקטוני. תוך כדי הפיענוח הצורני נחשפים ונותרים על גבי הבד כל אותם ״פיגומים״, סימני מדידות, נ.צ. של מסלולי מבט שמבצבצים מבעד למעטפת הצבע המונחת בשלבים מאוחרים על פני השלד הבסיסי… מתחת לעור הדק של שכבות שקופות שמכסות ועוטפות את המצע הרישומי

דרורית: האם יש בתהליך הטכני לכאורה זיקה אל תוכן העבודות?

יוסי: כמובן. עצם המהלך הביצועי הוא בו־זמנית טכני ומטפורי, רומז לפריכות, לפגיעות ואולי גם לשבריריות של הקיום שלנו במובן הבסיסי ביותר והקשרו האנושי הארכיטיפי הרחב ביותר. זהו תהליך המצביע על משמעותו של ממד הזמן לקראת הסופיות שלנו, של ״היות לקראת המוות״, הנוכח במשנתו של היידגר

יוסי מרק. צילום: דודי צרנובילסקי

יוסי מרק. צילום: דודי צרנובילסקי

דרורית גור אריה. צילום: דוד עדיקא

דרורית גור אריה. צילום: דוד עדיקא

דרורית: בוא נקפוץ מהשלב שבין הצורה לתוכן לדבר על הנרטיבים הייחודיים שלך

יוסי: אותם ערכים שמתקיימים בשפה באים לידי ביטוי גם הלך הרוח המהורהר, המכונס, לעיתים האלגי, שמקרינות הדמויות באמצעות מבע, מבט ושפת הגוף שלהן. כלומר, מתחילתו ועד סופו של העניין מה שאני מבקש לשקף ולייצג הוא מנטלי.

כמובן שזה מוקרן באמצעות הפיזי, מתווך באמצעות החושי. זו אמנות פלסטית! ועדיין אפשר להגדיר זאת כך: האתגר הוא להשיג איזון בין השפה החזותית לבין התוכן המנטלי – הנפשי רגשי

דרורית: אני חשה שהממד האינטימי ממשיך ומתפתח בתערוכה הזו. גם בתערוכות קודמות האינטימיות הייתה ציר מרכזי, אך הפעם אתה מרחיב ונוגע באופן ישיר במימד הזמן הקיומי. לצד ציורי נשים צעירות המתבוננות בפיכחון אל הקיום, אתה נותן מקום נרחב לסדרת עבודות העוסקת בתהליכי הזדקנותה וקמילתה של אימך; נושא נפוץ פחות בציור הישראלי העכשווי מנקודת מבט גברית

birds

יוסי: המגע, הקשר והקשב שלי עם השפה ועם הדימויים הוא אכן אינטימי, שהרי הוא נעשה מתוך התבוננות ישירה. כל הדימויים שלי מקורם במרחב האינטימי שלי, אימי, אישתי, בניי והמעגל המידי הקרוב ביותר. 

נדמה שהאפשרות שלי לזהות ולהתבונן באותם רגעים של אינטימיות של הדמויות עם עצמן ולתוך עצמן; רגעים של הרהור, אינטרוספקציה, התכנסות פנימה, ומכונסות – הם הבסיס, הם הטריגר לעבודתי. התחושה, החוויה של משהו שבאותה סיטואציה הוא אותנטי ביותר להווייתה של הדמות, ובו זמנית יש בה מן הפְנים של הארכיטיפ האנושי המודע לפגיעותו ולסופיותו בהלך רוח של השלמה שקטה והכלה

דרורית: אני רוצה לחשוב רגע על העבודה ״אפילוג״, שהיא העבודה המסכמת בסדרת ציורי הזיקנה. בחרתי לתלות את הגרסה הרישומית על קיר נפרד ומולה את העבודה השלמה. זו מול זו בשקט של החלל.

אני חשה שהדמות שוקעת בריפיון גוף פנימה. ממש התמעטות קיומית. זהו מפגש אינטימי כאוב ומרגש. עם זאת, הצבעוניות החמימה כמצע לציור מייצרת זוהר שבדומה לבוהק באיקונות הנוצריות

אפילוג

אפילוג

דיאלוג חרישי

דיאלוג חרישי

דמדומים

דמדומים

יוסי: זה היה מפעים ביותר לחוות מקרוב ובמישרין את מה שאת מכנה ״התמעטות״, ותוך כדי כך להתבונן באופן נטול סנטימנטליות בסימני הזמן החרוטים בדמות ולתאר אותה נקודה לקראת תום המסע

דרורית: יש בלא מעט מהעבודות שלך זיקה ברורה לאולד מאסטרס. לדוגמה, Fragmentum, שבה תיארת את רגלי בנך המאובקות המבצבצות מבעד לשמיכה, דימוי הנשאב מהציור ״ישו המת״ של מנטנייה; או זוג יונים לבנות ב״קומפוזיציה על פי זורבראן״ שנלקחו מסצנה פינתית בשולי הציור ״מריה וישו בביתם בנצרת״. ציור אחר גדול ממדים, ״מנוחה נכונה״, נעשה בהשראת ״מות הבתולה״ של קרוואג׳יו

יוסי: כבר מילדות נחשפתי למסורת הציור הקלאסי. גיליתי במהלך הזמן שבליבן של הסצנות המתוארות בציורים האלה נוכחת סיטואציה אינטימית שבמידה ואני מנטרל אותה מתוך האיקונוגרפיה הרלבנטית לתקופתה ולתרבות האופפת אותה, היא ממשיכה להתקיים כבת תוקף מעבר לזמן ולמקום שבמסגרתן נוצרה.

מרתק לקחת דימוי או סצנה אנושית בסיסית ולעשות לה אינטרפרטציה לכאן ולעכשיו. הפנייה הבו־זמנית מן ההווה אל העבר וחזרה ממנו מאחה מראות, זמנים, תכנים ומשמעויות החובקים יחד במעין מעטפת חוצת זמן ומקום את החושי והרגשי, הקונקרטי והאסוציאטיבי, הפרוזאי והקיומי 

דרורית: ומה הלאה? 

יוסי: המהלכים החזותיים שבבסיס גוף היצירה שלי ימשיכו בוודאי להתקיים כפלטפורמה המאפשרת גילוי טריטוריות נוספות/אחרות להמשך היצירה. אמנות ריאליסטית משכנעת היא ההוכחה שהמציאות היא יותר מאוסף העובדות הגשמיות שכה חיוניות לכינונה כיצירה


יוסי מרק | דיאלוג חרישי
אוצרת: דרורית גור אריה
גלריה שלוש, הצורפים 15, יפו
נעילה: 9.3

צילומי הצבה: גלריה שלוש

צילומי הצבה: גלריה שלוש

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. שני

    קצת מוזר שהאוצרת מראיינת האומן שאצרה? מה השתבש אצלכם?

    1. אורית

      מוזר שהאוצרת מראיינת את האומן שאצרה. בשלב הבא האוצרת תצייר ותראיין את עצמה…

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden