מעשייה אמריקאית: מראה בפני פרצופה הלבן, הצבוע והמתחסד של הוליווד

בעוד פחות מחודש תגיע עונת פרסי הקולנוע לשיאה בטקס האוסקר ה־96. אבל עם כל הכבוד לפרסים הנוצצים והנחשקים בקטגוריות השונות, שכבודן במעטפתן מונח, עד לרגע שבו הזוכים יוכרזו, עיניהם של אוהבי קולנוע בכל העולם יהיו לטושות לכיוונה של קטגוריה אחת. כן, ניחשתם נכון – הסאונד הטוב ביותר (לא באמת) – הסרט הטוב ביותר כמובן.

את התותחים הגדולים אין צורך להזכיר, אבל בין ״אופנהיימר״ המופתי ל״מסכנים שכאלה״ הרדוד, השתחלה לה בשושו אופייני קומדיה קטנה, קומפקטית וחמודה, שיחסי ציבור ושיווק אגרסיביים סטייל ״ברבי״ ואחרים לא היו מנת חלקה. ״מעשייה אמריקאית״ (American Fiction), סרטו הראשון כבמאי של התסריטאי קורד ג׳פרסון (סדרת הטלוויזיה ״השומרים״), הוא ממתק קומי־דרמטי חביב וכובש לבבות, בעיקר הודות למשחק מצוין של ג׳פרי רייט.

עלילת הסרט, המבוסס על הרומן Erasure משנת 2001 מאת פרסיבל אוורט (שלקח חלק בכתיבת התסריט), מתמקדת בתלוניוס ״מונק״ אליסון (רייט), סופר ופרופסור מוערך ביקורתית אך כושל מבחינה כספית, שמתחלחל מחדש בכל גילוי פומבי של רגישות ותקינות פוליטית מצד הסטודנטים (בעיקר הלבנים) שלו. התנגשות אחת יותר מדי מובילה את צוות המנהלים להוציא את מונק לחל״ת מאולצת, שאותה הוא מבלה בבוסטון עיר הולדתו, שם מתגוררות אימו ואחותו.

בזמן שהייתו בבוסטון, מונק לוקח חלק בסמינר ספרותי, שם הוא מתוודע לסופרת השחורה סינטרה גולדן שזה עתה הוציאה רומן חדש ועמוס בסטריאוטיפים שחורים, כולל הסלנג והפוזה הנלווית. בעצת הסוכן שלו, וכצעד נואש של מחאה, מונק כותב ספר ״שחור״ משלו המתפרסם תחת שם בדוי ופרסונה של אסיר נמלט. כשהבדיחה מתקבלת אצל המו״לים הלבנים ברצינות, מונק מאבד את עצמו לדעת, תוך שהוא מנווט את חייו בין טרגדיה אישית, אמא חולת אלצהיימר ואח הומוסקסואל.

הסרט לא מפחד להיות שחור מדי ושם על השולחן את נושא התקינות הפוליטית, שבשנים האחרונות נתפסת כמסרסת היצירות האולטימטיבית, תוקע בה סכין חדה ומבתר אותה לאלף ואחד חלקים

לפני שהוא סרט, ״מעשייה אמריקאית״ הוא מראה בפני פרצופה הלבן, הצבוע והמתחסד של הוליווד. אבל ג׳פרסון חכם. הוא לא עושה את זה באלימות טקסטואלית יוצאת דופן והוא לא משתמש במוטיבים ומהלכים עלילתיים מיותרים וכבדים מדי לעין האנושית. להיפך, הוא מקלף שכבות דרמטיות מיותרות, מצמצם סצנות למינימום הנדרש, משתמש במניירות קומיות קלילות, מתבל בסלנג שחור, כבד ומשובש ונעזר בג׳פרי רייט המדויק כדי להטיח בפרצופם של פתיתי השלג באמריקה: ״אולי תעזבו אותנו כבר מהשטויות שלכם?״.

הסרט לא מפחד להיות שחור מדי ושם על השולחן את נושא התקינות הפוליטית, שבשנים האחרונות נתפסת כמסרסת היצירות האולטימטיבית, תוקע בה סכין חדה ומבתר אותה לאלף ואחד חלקים. גם אם לא כל סצנה שווה באיכותה לזו שקדמה לה, ג׳פרסון עדיין משאיר את הצופים במשחק, תוך שהוא מטלטל אותם בין קומדיה סאטירית לדרמה נוקבת, גם אם לא כבדה בהכרח.

הסרט מתהדר בכמה מהכישרונות הבולטים בהוליווד: ג׳ון אורטיז כסוכנו של מונק; איסה ריי כסינטרה גולדן; אדם ברודי כווילי המפיק ההוליוודי. כולם עושים עבודה טובה, במיוחד בצד הקומי של הסרט. מי שמאזן ביניהם הוא ג׳פרי רייט, שמוכיח שמקומו בין מועמדי הפרס לשחקן הראשי הטוב ביותר הוא לא מקרי. רייט כבר הוכיח את עצמו מספיק פעמים בסרטים אחרים (לטעמי עשה עבודה לא רעה ב״באטמן״ כמפקח גורדון). כאן הוא מגלה ככישרון קומי עדין ולא מתאמץ.

אחת הסצנות הטובות בסרט מתארת איך הסיפור התלוש והמגוחך שמונק נאלץ לכתוב כדי אשכרה להרוויח מהכתיבה שלו, קורם עור וגידים בדמותם של שני גברים שחורים ונחשלים. את אחד מהם מגלם קית׳ דייוויד האדיר בהופעת אורח מפתיעה לטובה. זו סצנה קומית קצרה אבל משובחת וקולעת, שמתארת את המלחמה הקבועה בין ההיגיון לרגש של הסופר. הסצנה כתובה היטב ומצביעה על הכישרון של קורד ג׳פרסון כתסריטאי. טוב, לא יכולתי לצפות אחרת ממי שכתב את ״השומרים״ – מהסדרות היותר טובות בעשור האחרון.

תרבות ה­־Woke, התקינות הפוליטית ובעיקר הגזענות הנסתרת ניצבות על הגריל הלוהט בפיצ׳ר הזה כשהדמויות הלבנות בו הן קריקטורה של עצמן. ג׳פרסון לא חושש לתאר אותן כטיפשות ותאוות בצע כסף החושקות בתהילת עולם.

האם ״מעשייה אמריקאית״ ראוי לשבת באולם בין ״אופנהיימר״ ל״רוצחי פרח הירח״? אני לא בטוח. מה שחסר לי בסרט הזה הוא בעיקר טירוף, הליכה על הקצה, עד הסוף או כל פורמט אחר של הליכה (על חבל?). בגלל שג׳פרסון לא מעז מספיק, בסופו של הסרט חשתי תחושת החמצה קלילה עד קלה. בכל מקרה, ובהתחשב בכך שזוהי עבודת הבימוי הראשונה של ג׳פרסון – מתקבל סרט כמעט מצוין, בוטה אבל לא מספיק כדי להיצרב בתודעה, ובחלקו האחרון מרגיש מעט מהוסס.

---

מעשייה אמריקאית
בימוי: קורד ג׳פרסון
117 דקות; ארצות הברית, 2023
3.5 כוכבים