כל מה שחשוב ויפה
רותם קודיש, בשתי חזיתות
רותם קודיש, בשתי חזיתות

רותם קודיש // בשתי חזיתות

כשבן זוגה של רותם קודיש שב משלושה חודשי מילואים בעזה, היא החלה לאייר בכל יום איור שתיאר רגעים שונים במערכת היחסים שלהם. את האיורים, שזכו לאהדה ברשתות, היא מאגדת לספר שמטרתו לעורר מודעות לשיח בנושא זוגיות אחרי טראומה

אני רותם קודיש, בת 28, מאיירת ואנימטורית, סטודנטית לתואר שני בעיצוב ובוגרת מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. בעלי, פלג כהן, גויס ב־7 באוקטובר ולחם שלושה חודשים בעזה. כשהוא סוף־סוף חזר הביתה – הבנתי שלא בטוח שנצליח לחזור להיות כמו שהיינו לפני המלחמה. אחרי שלושה חודשים של חוסר תקשורת עם פלג שהוביל ללחץ וחרדה וגרם לי לצרוך חדשות 24/7 – הוא השתחרר בתחילת ינואר.

ראיתי בזה הזדמנות טובה, גם לכבוד השנה החדשה וגם בעקבות השחרור, להתחיל משהו חדש. משהו שיעזור לי להחזיר את העשייה היצירתית, לעשות משהו שהוא רק לעצמי וגם יאפשר לי לפרוק את מה שאני מרגישה.

החלטתי לצאת לפרויקט בן 100 ימים, כשבכל יום אני מאיירת איור אחד שמציג את הקונפליקטים האישיים, הזוגיים, החברתיים וגם את הרגעים הרומנטיים, הרגעים שנותנים תקווה לשינוי, אלה שמזכירים לי שנצליח לחזור לשגרה שאנחנו כל כך אוהבים.

בזמן המלחמה קהילת נשות המילואימניקים חיזקה אותי מאוד. היה משהו מקל בידיעה שיש עוד נשים ואנשים כמוני שחווים את אותם הדברים, לדעת שאני לא לבד. כשהתחלתי להוציא את האיורים הראשונים לרשתות החברתיות קיבלתי המון תגובות חיוביות. זה עזר לי להבין שאמנם אני מציגה חלקים חשופים במערכת יחסים שלנו – אבל הסיפור הוא לא רק סיפור אישי, אלא שיקוף של התמודדות משותפת להמון זוגות בחברה שלנו.

קראתי לפרויקט ״100 ימים בחזרה לשגרה״. אני מאיירת איור אחד בכל יום, דבר שמשאיר לי זמן מצומצם ולא מספיק בשביל לעשות סקיצות ולהתחיל לחשוב האם זה טוב או לא ומה אפשר לשפר. המטרה היא פשוט לאייר, כמובן עם כוונה להעביר מסר ולתקשר עם הצופה, אבל מה שיצא לי בפעם הראשונה – אני מעלה לרשתות החברתיות ומניחה את הטלפון בצד. כך נשמרת האותנטיות ולא נשאר מקום לחשיבת יתר.

רותם קודיש ופלג כהן. צילום: יובל חן

רותם קודיש ופלג כהן. צילום: יובל חן

אפשר לחלק את האיורים לפי תקופות בזוגיות שלנו: בהתחלה כשהוא הגיע הייתי מכילה יותר, לאחר מכן התפקידים קצת התערערו – אני הרגשתי שהוא צריך להכיל אותי וכן הלאה. אפשר להבחין בתנודות רגשיות בזוגיות באמצעות האיורים

בימים אלה של מלחמה, אבל גם בימים רגילים – אין לדעת מה יהיה מחר. כך גם אני, לא יודעת מה יהיה האיור של מחר. זו דרך יפה ומעניינת להתמודד עם חוסר הוודאות. כשאני מסתכלת במבט לאחור על האיורים שנעשו עד עכשיו, אחד הדברים המעניינים שקורים הוא שאפשר לחלק את האיורים לפי תקופות בזוגיות שלנו: בהתחלה כשהוא הגיע הייתי מכילה יותר, לאחר מכן התפקידים קצת התערערו – אני הרגשתי שהוא צריך להכיל אותי וכן הלאה. אפשר להבחין בתנודות רגשיות בזוגיות באמצעות האיורים.

השפה האיורית שלי, שיש שיגדירו אותה כנאיבית ושטוחה, עוזרת לי לדבר על נושאים שהם עמוקים וכבדים יותר, כמו טראומה ופוסט טראומה, פחדים וחששות אישיים וגם זוגיים. אמנם כרגע אני רק ביום 40 מתוך 100 ואני לא יודעת מה יהיה בסוף הסיפור, אבל בעקבות הפרסומים של האיורים ברשתות החברתיות קיבלתי פניות ותגובות רבות מנשים ומזוגות, שבהן כתבו שנגעתי במשהו חשוב ושבאיזשהו מקום אני עוזרת להם להרגיש ״שפויים״.

החלטתי לאגד את האיורים לתוך ספר שנקרא ״בשתי חזיתות״, שמציג את כל האיורים מפרויקט מאה הימים ועוסק בהתפתחות המורכבת בזוגיות לאחר שובו של בן הזוג מהמלחמה. הספר כתוב באנגלית ובעברית ותעצב אותו יחד איתי ליאור קדם־גילינסקי.

birds

״בשתי חזיתות״ הוא נרטיב אישי אבל גם מסע קולקטיבי – זוהי עדות להתמודדות עם משבר לאומי ישראלי שחלק גדול מהאוכלוסייה יכול להזדהות איתה. על ידי שיתוף הסיפור שלנו בכנות ובפגיעות, אני מקווה לעורר אמפתיה, למצוא נחמה, כוח ותקווה בעת משבר.

אני רוצה להפיץ את הספר ולהגיע איתו לכמה שיותר א.נשים כדי לדבר ולהעלות למודעות את הנושא שרבים מתמודדים איתו – זוגיות לאחר המלחמה. על מנת להוציא את הספר לפועל פתחתי קמפיין הדסטארט וזאת הזדמנות לתמוך בפרויקט, לקחת חלק בשיח גדול יותר על זוגיות אחרי טראומה ולקנות את הספר לפני כולם.


מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden