כל מה שחשוב ויפה
אדם סנדלר, בחלל שנותר. צילומים: נטפליקס
אדם סנדלר, בחלל שנותר. צילומים: נטפליקס

״בחלל שנותר״: הריחוף חסר־התכלית של אדם סנדלר

מה קורה כשאדם סנדלר מנסה לעשות סרט מדע בדיוני לנטפליקס? כנראה שלא באמת רצינו לדעת. לסנדלר יש אמנם כישרון דרמתי וגם המון יכולת ורצון, אבל בינתיים כנראה שכדאי שיתמקד במה שהוא יודע לעשות: קומדיות

באוגוסט האחרון קיבלנו מבית היוצר של אדם סנדלר ונטפליקס את אחד הסרטים החמודים ביותר של השנה. כן, אני לא מתבייש להודות: את מה זה לא מוזמנת לבת מצווה שלי הוא סרט מתוק, עם תוספת גפילטע פיש בצד. אוקיי, אני שומע את הצקצוקים שלכם ואני מבין. אדם סנדלר הוא אולי לא היוצר הכי מחונן ומוכשר בהוליווד, אבל הוא הצליח ליצור סרט מתקתק במידה, עם תועפות של רפרנסים יהודים רפורמים באווירה של בת מצווש שכל ילדה הייתה רוצה.

אז מה אם עד עכשיו הוא לא הפגין טיפת אמפתיה ושיתף פוסט אחד לרפואה בנושא ה־7 באוקטובר? אם לשפוט את סנדלר לפי תוצריו ופחות לפי האג׳נדה שמנחה אותו וחלק נכבד משאר היהודים בהוליווד (לא אתה מייקל רפפורט, אתה מושלם!), אז הוא באמת קצת מקרטע, אבל לפעמים יוצא לו משהו טוב באמת.

את סנדלר ובדיחות הקקי פיפי שלו, כולל סטיב בושמי בתפקידים נלוזים, נטשתי כבר בסיום הסרט ״מגודלים״. ולא בכוונה תחילה, אלא ככל הנראה כתוצאה מהתבגרות קולנועית והקדשת תשומת לב יתרה ליצירות הרבה יותר משמעותיות. דווקא סרט הבת מצווש שכלל את כל משפחת סנדלר הענפה החזיר אותי למערכת היחסים איתו, והנה אנחנו נפגשים שוב, הפעם בסרט המד״ב הדרמטי ״בחלל שנותר״. זה תרגום מוזר (מה הפלא?) בהתחשב בכך ששם הסרט באנגלית הוא בכלל ״איש חלל״, בתרגום חופשי.

סנדלר כבר מנוסה ביצירת סרטים דרמטיים, גם בנטפליקס, לכן הרמת הגבה שלכם אינה הכרחית כאן. או שכן, כי בכל זאת – סנדלר מתיימר לעשות כאן דרמת מדע בדיוני רצינית, עמוקה ופסיכולוגית. הבעיה מתחילה כשהפסיכולוגיה הזו מסתכמת בגרוש וחצי. בתפקיד התרפיסט מתייצב עכביש ענק בדיבובו של פול דנו.

ז׳אנר הדרמה אינו זר לסנדלר ואם הוא קצת מתאמץ הוא מוכיח, כמו הקטר הקטן, שהוא באמת יכול. אבל זה לא המקרה כאן. סנדלר לא מרשים מספיק באופן שיכול להאפיל על המסר הצפוי, וגם לא מפגין כישרון דרמתי מלהיב

אדם סנדלר הוא יאקוב פרוחאצקה (אני מקווה שאייתתי נכון), קוסמונאוט צ׳כי שנשלח למשימת יחיד בחלל בעקבות הופעתם של עננים זוהרים באור ורדרד סגלגל בשמי הלילה הצ׳כיים. אנחנו פוגשים ביאקוב כחצי שנה לתוך המסע שלו. הוא השאיר מאחור את אשתו, לנקה (קארי מאליגן, ״מאסטרו״, ״דרייב״), שהבדידות הארוכה בצ׳כיה המדכאת הספיקה לה והיא נפרדת ממנו, רק שהוא עדיין לא יודע את זה.

בזמן שיאקוב ישן שעות ספורות בלבד ולא מצליח להבדיל בין לילה ליום, הוא פוגש בחללית עכביש חייזרי, גדול ומדבר (פול דנו, ״באטמן״). יאקוב והעכביש, לו הוא קורא ״האנוש״, מתיידדים ומפתחים מערכת יחסים מורכבת ועמוקה, שתוביל את איש החלל למסקנות וגילויים על עצמו ועל חייו.

כן, זה בדיוק זה. הסרט משתמש בתבנית העלילתית המוכרת של האיש הבודד בחלל / באוטו / בטיול בעיר זרה, ועובר מסע איטי ומפרך המפרק את אישיותו לגורמים, שדרכו הוא מגיע לתובנות חדשות על עצמו ועל הסובבים אותו. בטריטוריה הזו הסרט לא מחדש לנו דבר ופועל לפי השטנצים המוכרים של דמות ראשית, משנית והמתווכים ביניהן. העניין הוא שהוא גם לא מחדש דבר בשום אספקט אחר – קולנועי, דרמטי או בדיוני.

כמו לצפות בעכביש טווה קורים

הדיאלוגים של האנוש, אחד העכבישים הכי מקריפים שראיתי בחיי (וראיתי) ויאקוב הם משמימים, לעוסים ומרתקים כמו לצפות בעכביש טווה קורים במשך שעות. במילים אחרות, בהתחלה זה קצת מעניין עד שזה חוזר על עצמו ומעייף. התסריט צפוי והתמות החבויות בתוכו כבר נטחנו עד דק בסרטים דומים אחרים בז׳אנר.

ז׳אנר הדרמה אינו זר לסנדלר ואם הוא קצת מתאמץ הוא מוכיח, כמו הקטר הקטן, שהוא באמת יכול. אבל זה לא המקרה כאן. סנדלר לא מרשים מספיק באופן שיכול להאפיל על המסר הצפוי, וגם לא מפגין כישרון דרמתי מלהיב. האנוש (שאם עד עכשיו לא הבנתם שהוא בעצם התת מודע של יאקוב אז אתם בבעיה… רעה) ליטרלי חופר במחשבות של יאקוב ומזכיר לו תחנות מסוימות בחייו שעיצבו את אישיותו.

אכן לא קל לגדול תחת משטר דיקטטורי, אבל הטיפול הכאילו פסיכולוגי הזה – שהוא בעצם טריק עלילתי מוכר ונועד להביא את הדמות הראשית לתובנות מרחיקו לכת – נעשה בצורה סתמית, ושום דבר לא מצליח לחפות על זה. אפשר בהחלט לציין לחיוב את הדיבוב העדין של דנו, אבל זה לא באמת מציל את הסרט מהריחוף חסר התכלית שלו בחלל. להיפך, הקול של דנו כל כך רך ועדין עד שכמעט נרדמתי – בקטע טוב, ולאו דווקא משעמום טוטאלי (שהוא גם קשור, אבל קצת).

birds

קארי מאליגן מעולם לא הרשימה כשחקנית דרמתית (סורי נוט סורי) וזה המקרה גם בסרט הזה. גם איזבלה רוסליני, השחקנית הבכירה והמעוטרת ביותר בסרט מפציעה בהופעה שהיא על גבול הסתמית (באמת ליזי?). לטריקים הזולים, תצוגות המשחק הירודות והסייפיי הסו־קולד דרמתי ועמוק מצטרף לפחות פסקול טוב עד טוב מאוד. זה בערך החלק הכי מעניין ומרתק שיש לסרט הזה להציע.

לאדם סנדלר יש כישרון דרמתי ויש לו המון יכולת ורצון. אבל עד שהוא יעשה סרט דרמה לפנתיאון, אולי – ואני סתם זורק כאן רעיון אז תזרמו איתי – כדאי שיחזור להתמקד לבינתיים בקומדיות סטייל ״את לא מוזמנת״.


בחלל שנותר | נטפליקס
בימוי: יוהאן רנק
109 דקות; ארצות הברית, 2024
2 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden