כל מה שחשוב ויפה
קונג פו פנדה 4. טוליפ אנטרטיינמנט
קונג פו פנדה 4. טוליפ אנטרטיינמנט

קונג פו פנדה 4: פרנצ׳ייזים לא מתים, הם רק מתעוררים אחת לכמה שנים

שמונה שנים אחרי הסרט הקודם בסדרה מחזירים דרימוורקס למסך את עלילותיו של הפנדה המפורסם, שהפעם מחפש בעצמו יורש. אבל הם עושים את זה באותה צורה מוכרת וחיוורת, מה שבמקרה הטוב יעניק לכם שעה וחצי של שקט מהילדים

לא ברור איזה תא במוח התעורר ואצל מי, אבל מישהו באולפני דרימוורקס החליט משום מה שזה הזמן המתאים להפיק סרט נוסף בסדרת ״קונג פו פנדה״ בכיכובו של פו, דוב הפנדה הגמלוני שהפך למאסטר קונג פו מדופלם. שלושת הסרטים הקודמים בסדרה היו חביבים ולא יותר. הראשון היה מוצלח, הן קופתית והן ביקורתית, אבל שני הסרטים שהגיעו אחריו היו די פושרים ולא הצליחו לשחזר את הקסם.

שמונה שנים אחרי שהסדרה כביכול הסתיימה נוחת עלינו, או אלינו, הסרט הרביעי בסדרה, ואולי זה מה שיצית אותה מחדש. בכל זאת, פרנצ׳ייזים לא מתים, הם רק מתעוררים אחת לכמה שנים.

הימים הם ימי שלווה בעמק השלום. פו (בדיבובו של ג׳ק בלאק) הוא כבר לא רק לוחם הדרקון, אלא מאסטר. כזכור, מאסטר שיפו (בדיבובו של דסטין הופמן) יצא לגמלאות והשאיר את האחריות בידיו של פו. עתה פו נאלץ למצוא לעצמו יורש – לוחם דרקון חדש וראוי. בזמן החיפושים הוא פוגש בז׳ן (בדיבובה של אקוופינה, ״שאנג צ׳י ואגדת עשר הטבעות״), שועלה גנבת וכשרונית.

היא מספרת לו על אויבת חדשה, הזיקית (בדיבובה של ויולה דייוויס), מכשפופה מרשעת שיכולה להחליף צורה לכל חיה שבא לה. היא חומדת את המטה של פו, מכיוון שבעזרתו היא תוכל להשיב את אויביו מעולם הרוחות כדי שיעזרו לה להשתלט על עמק השלום. למה? כי ככה בא לה.

כבר מתיאור העלילה אפשר להבין לאיזה כיוון הסרט הולך. רמז: זה בערך הטרנד החדש – העברת השרביט. זה קרה בטרילוגיה האחרונה של ״מלחמת הכוכבים״, וזה קורה כבר עכשיו ביקום הקולנועי של מארוול. וזו החולשה הכי גדולה של ״קונג פו פנדה 4״ – הסיפור שלו. שמונה שנים עברו מאז צאת הסרט השלישי בסדרה, ולא נראה שנעשה כאן ניסיון לחדש לנו או להפתיע אותנו. זה סרט צפוי כבר מהרגע הראשון, שבו מאסטר שיפו מודיע לפו שעליו למצוא יורש. היינו שם, ראינו את זה, גיב אס א ברייק.

דרימוורקס החליטו לדרוך במקום ולא להביא את האסתטיקה החדשה והמרעננת שחולשת על הז׳אנר בשנים האחרונות. פה ניסו ללכת על בטוח, גם בסגנון וגם בעלילה, מה שגורם לסרט הזה להיות גנרי וחיוור בנוף המתחדש

מילא הסיפור הטחון והלעוס שאנחנו רואים בכל סרט שני בערך, אבל האנימציה, מה איתה? גם בפרמטר הזה אין שום חדש תחת השמש. זו פשוט אותה הגברת בשינוי אדרת, וגם האדרת הזו לא משו־משו. קחו את ״החתול במגפיים: משאלה אחרונה ודי״ לדוגמה. זה סרט שיצא מאותו בית חרושת, אבל לקח את הסגנון הישן והפך אותו ב־180 מעלות. זה היה נהדר, והתגובות היו בהתאם.

ב״קונג פו פנדה 4״, דרימוורקס החליטו לדרוך במקום ולא להביא את האסתטיקה החדשה והמרעננת שחולשת על הז׳אנר בשנים האחרונות. ב״צבי הנינג׳ה: טירוף המוטנטים״ עשו את זה עקום אמנם, אבל הם לפחות עשו את זה. פה ניסו ללכת על בטוח, גם בסגנון וגם בעלילה, מה שגורם לסרט הזה להיות גנרי וחיוור בנוף המתחדש.

birds

נכון, זה רק ״סרט לילדים״, אבל המשפט הזה פשוט מזלזל באינטליגנציה של הזאטוטים האלה. גם להם מגיע שיאתגרו אותם ויחדשו להם, ולא שיפיקו סרט קאש גראב שנועד למשוך את ההורים לבתי הקולנוע רק כדי שיקבלו קצת שקט נפשי למשך שעה וחצי. נוסף על כך, קטעי האקשן לא מרשימים במיוחד, והכי נורא – החמישייה הזועמת נפקדת לחלוטין מהסרט כך שהוא חסר את מנעד ואת כמות הדמויות שהיו חלק אינטגרלי מהסדרה.

״קונג פו פנדה 4״ חוטא לכל אורכו בנוסחתיות מוכרת. אחרי שמונה שנים היה אפשר לצפות לחידושים ולהמצאות. אבל לא כך הדבר, והסרט הזה הוא אכזבה אחת גדולה.

מצד שני, בעונת החורף בואכה האביב, שבה בתי הקולנוע בארץ מלאים בסרטי אנימציה סוג ד׳ מאולפנים נידחים (או במילים אחרות ״עונת המלפפונים״) הסרט הזה נחשב לסוגה עילית. בכל זאת, על אף שהוא לא מחדש דבר, חצי דבר ואפילו רבע דבר – הוא עדיין ראוי לצפייה, ולו רק בשביל השקט הנפשי שתזכו בו למשך שעה וחצי, בהנחה שאתם הורים כמובן. בקיצור, שמונה שנים חלפו מאז הסרט השלישי, וזה מה שקיבלנו?


קונג פו פנדה 4
בימוי: מייק מיטשל
94 דקות; ארצות הברית, 2024
2.5 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden