כל מה שחשוב ויפה
יבשם עזגד. צילום: לאוניד פדרול
יבשם עזגד. צילום: לאוניד פדרול

 מגלים אוצרות // יבשם עזגד

יבשם עזגד מאמין שאמנות עכשווית ומדע עכשווי הם מעין תאומים שהופרדו בלידתם. בעבודתו האוצרותית בחללים השונים של מכון ויצמן הוא מנסה מזה שנים להפגיש ולשלב ביניהם, כך שגם ישפיעו אחד על השנייה

הפעם הראשונה

התגלגלתי למקצוע בגיל ארבע, כשנהגתי לשבת מאחורי אמי הציירת, יפה עזגד (תלמידתו של מרדכי ארדון), להעיר, להציע, ולשאול בזמן אמיתי כשהיא מציירת (בגבה אליי). אני רוצה להאמין שלפחות בכמה מקרים רעיונותיי התקבלו והתבטאו בעבודותיה. בנערותי ניסיתי את כוחי בציור, אבל לא הייתי שבע רצון מספיק מהתוצאות, וויתרתי (יש שאומרים, מוקדם מדי). עברתי לצילום, ויצרתי צילומי אבסטרקט.

אלה היו שנות ה־70. התיעוד שלט בכיפה, ואנשים לא הבינו שמה שאני עושה זה צילום. הצגתי שתי תערוכות במקביל לעבודה כצלם ב״ידיעות אחרונות״, אלא שאז נמשכתי יותר לכתיבה ולעריכה. אחרי כמה שנים ב״ידיעות אחרונות״ עברתי ל״הארץ״ כעורך המדעי של העיתון, ורכז מערכת מוספי מערכת.

ליאת סגל. צילומים: מכון ויצמן

ליאת סגל. צילומים: מכון ויצמן

מיכאל דרוקס

מיכאל דרוקס

יוליאנה גורקורוב

יוליאנה גורקורוב

בני אפרת

בני אפרת

האמנות עדיין העסיקה אותי – כצרכן כבד – כל אותן שנים, וכך, לאחר שעברתי למכון ויצמן למדע כראש המחלקה לתקשורת ופרסומים, למדתי מוזיאולוגיה ואוצרות באוניברסיטת תל אביב, ופתחתי בפעילות של הבאת אמנות – בדגש על אמנות ישראלית עכשווית – לבנייני המחקר וההנהלה במכון ויצמן. חשבתי שאמנות עכשווית ומדע עכשווי (מה שקרוי חזית המדע), הם מעין תאומים שהופרדו בלידתם: שניהם מנסים ונאבקים להבין מה באמת קורה בעולם, ומהם חוקי המשחק שמניעים ומעצבים את מציאות חיינו, כאן ועכשיו. החלטתי להפגיש אותם בחללי העבודה במכון ויצמן, כך שהמדענים יפגשו אמנות דרך שגרה, ולא רק ביציאה חגיגית לתערוכות בעיר.

לדעתי, המדע הבדיוני, יחד עם המדע ה״אמיתי״ והאמנות העכשווית יוצרים יחד משולש קסם. אם מישהו היה מעמיד לרשותי אמצעים וזמן, הייתי שואף ליצור תערוכה מוזיאלית גדולה על ההשקות, הניגודים והאסוציאציות שבין שלושת התחומים האלה

התערוכה הראשונה שאצרתי במסגרת זו במכון ויצמן למדע עסקה במיפוי, וכללה עבודות מיפוי של אמנים ומדענים. זה היה פרויקט ענק שהשתרע על פני חמש קומות והשתתפו בו 40 מדענים ואמנים משמונה מדינות. אחת הסדרות המעניינות בתערוכה – וריאציות על מפת קיבוץ בארי ב־1949 – נוצרה בידי נועם רבינוביץ. עם או בלי קשר, אירוע הפתיחה נקלע לסבב של טילים מעזה, ובחלק מזמן הפתיחה בילינו בממ״ד. בהמשך הוצגו תערוכות של בני אפרת; נטליה זורבובה; זוהדי קאדרי, וכן גם דימויים מדעיים, דוגמת דימות העברת החום ממעבדתו של הפיזיקאי פרופ׳ אלישע מוזס.

התערוכות מתקיימות במרחבים הפנימיים של בנייני המכון, שחלקם שכיות חמדה אדריכליות. לדוגמה, התערוכה של ליאת סגל שהוצבה במרכז הכנסים הבינלאומי; התערוכה של יוליאנה גורקורוב והתערוכה של מיכאל דרוקס שהוצגה בבניין המנהלה, שהייתה התערוכה האחרונה בחייו של האמן. חשוב וכדאי לדעת שהציבור מוזמן בחום לבקר בתערוכות, בשעות ובימי העבודה, ללא תשלום. לעתים אנחנו גם מקיימים סיורים מודרכים, אם הם ללא תשלום, בעיקר בימי שישי.

התחנה האחרונה

אחרי יותר מעשור של הצגת תערוכות במכון ויצירת מפגשים וולונטריים בין מדענים לאמנים, התאפשרה יצירת תוכנית שהות אמן במכון. אחרי הפרסום בפורטפוליו קיבלנו כ־180 הצעות. יחד עם פרופ׳ צחי פלפל, ראש מרכז ברגינסקי לממשק בין מדע לרוח במכון ויצמן, ופרופ׳ נאוה דקל, גם היא מהמכון, החלטנו לקבל שלוש אמניות ואמן: לי ינור, ליהי תורג׳מן, כרמי דרור וחן פלמנבאום. השהות כללה שכר נאה וזכות לעבודה בסטודיו במכון, ומפגשים עם מספר מדעניות ומדענים, לפי תחומי העניין השונים של המשתתפים.

בימים אלה אנו מתכוננים לפתוח – במקביל – ארבע תערוכות יחיד, בשלושה מוקדים שונים בקמפוס המכון. ״מחר יהיה הווה חדש״: ליהי תורג׳מן מחשבת את קיצנו לאחור. היא רואה את מציאות חיינו, כאן ועכשיו, כפי שאולי יראו ויבינו אותה ארכיאולוגים עתידניים שיחקרו את תקופתנו. מבטה נשלח אל העתיד, וחוזר אלינו, כדי לבחון את מה ששרד, מה שמהווה, ככל הנראה, את ליבת הקיום שלנו, גם אם אנחנו עדיין לא מבינים זאת.

לי ינור, מתוך ״מושהה״. צילומים: מ״ל

לי ינור, מתוך ״מושהה״. צילומים: מ״ל

כרמי דרור, מתוך מפות

כרמי דרור, מתוך ״מפות״

ליהי תורג׳מן, מתוך ״מחר יהיה הווה חדש״

ליהי תורג׳מן, מתוך ״מחר יהיה הווה חדש״

חן פלמנבאום, מתוך ״מים עמוקים״

חן פלמנבאום, מתוך ״מים עמוקים״

״מוּשׁהֶה״: לי ינור מציבה אותנו אל מול מיצב וידיאו, סביבה מועשרת ביתר, שמציעה לנו להישיר מבט, בעת ובעונה אחת, אל שדות חיטה, פני הים, ליל ירח מלא, מרבדי כלניות, טפטוף גשם קל – וגוף אדם בתנועה. לכל אלה מצטרפים דימויים שמקורם משדה המדע – ממעבדות מחקר במכון ויצמן למדע, בעיקר מתחום חקר המוח.

״מים עמוקים״: תחת ידיו של הפסל חן פלמנבאום, הסטודיו העגול של תכנית שהות האמן משנה את תפקידו, והופך למעין מערכת עיכול של מכון ויצמן כולו. פלמנבאום מזמין פנימה את כלי המעבדה, החומרים והידע העשיר שאליו נחשף במפגשיו עם מדעני ועובדי המכון. ״אני ׳תולש׳ את האובייקטים הסטנדרטים ממרחב המעבדה שלהם״, אומר פלמנבאום, ״ונותן להם משמעות חדשה במרחב הפנטסטי והחדש שאני בורא״.

״מפות״: מעשה האמנות של כרמי דרור מבוסס על פרקטיקה של מיפוי חלקי מודלים תלת ממדיים המגיעה מעולמות האנימציה, פוסט־פרודקשן ואפקטים בתלת ממד. בתהליך העבודה שלה, דרור מפרקת את המודל לחלקים קטנים מדי ונותנת לתוכנה פקודות משבשות שחורגות מתפקידה הייעודי. תחת פקודותיה יוצא המודל המקורי מכלל שליטה ונוצרים דימויים משובשים, שבמקרים רבים מזכירים דימויים המוכרים לנו מעולם המדע.

מכל מלמדיי השכלתי

למדתי רבות משיחות ארוכות עם מוטי עומר עליו השלום, שהסכים בנדיבותו להקצות לי לא מעט מזמנו. תודתי העמוקה נתונה לגליה בר אור שתערוכות שאצרה הותירו אותי לא אחת נפעם. במיוחד זכורה לי בעניין הזה התערוכה של מיכאל דרוקס (שהלך לפני כשנה לעולמו) ששמורה בזכרוני עד היום כמלאכת מחשבת אוצרותית. לימים גיליתי גם עד כמה היא נדיבה כשנעתרה לבקשותיי (בעת שהייתי בשבילה לא יותר מ״קול בטלפון״), וקישרה אותי לאמנים שונים, דבר שקידם במידה רבה את עבודתי.

אהבתי מאוד גם את עבודתו של רוני פורר בגלריה שלו (שלצערנו נסגרה מאז), ״קונטמפוררי ביי גולקונדה״. המפגשים עם אמנים, אוצרים וחובבי אמנות בגלריה הזאת, בעיקר בשבתות, מילאו אותי בתובנות, ולפעמים אפילו באושר.

birds

תערוכת החלומות

בעיסוק אחר שלי אני סופר, בעיקר של ספרי וסיפורי מדע בדיוני. לדעתי, המדע הבדיוני, יחד עם המדע ה״אמיתי״ והאמנות העכשווית יוצרים יחד משולש קסם. אם מישהו היה מעמיד לרשותי אמצעים וזמן, הייתי שואף ליצור תערוכה מוזיאלית גדולה על ההשקות, הניגודים והאסוציאציות שבין שלושת התחומים האלה, בהשתתפות מדענים, אמנים, משוררים, סופרים, מבקרי וחוקרי ספרות. יש לי אפילו רעיונות מסוימים כיצד לבנות חלקים מהתערוכה הענקית הזאת כחוויות אינטראקטיביות.

בקרוב אצלך

אני עובד על תערוכת כתב, שתדון ברגע המפתח שבו התפתח הכתב – רגע המעבר בין הפרה־היסטוריה להיסטוריה של המין האנושי בעולמנו. מדובר ברגע מכונן שידועים לנו עליו רק מעט רסיסי מידע, ממקומות שונים בעולם (שמטבע הדברים מלווים בטענות פוליטיות ולאומיות על הראשוניות ב״שחר ההיסטוריה״). מכאן התכנית היא להמשיך דרך עולמות הטיפוגרפיה לרעיונות של שילוב שפות, דיגיטציה – ועד לעתיד בדיוני שמי ישורנו.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden