כל מה שחשוב ויפה
ורד קמינסקי ושירלי בר אמוץ, ״זה שלי מהבית״. צילומים: ליאת אלבלינג
ורד קמינסקי ושירלי בר אמוץ, ״זה שלי מהבית״. צילומים: ליאת אלבלינג

זה שלי מהבית: ״להיות צורפת זו תפיסת עולם״

התערוכה שאצרה נירית ברמן במוזיאון הגיאולוגי ברמת השרון מציגה תשע צורפות עכשוויות העוסקות בשאלות של זהות אישית ומקצועית, באמצעות חומרים ביוגרפים

יובל: הי נירית, מה שלומך בתקופה מורכבת זו, רגע לפני שאת פותחת תערוכה חדשה – והפעם כאוצרת

נירית: מאד מתרגשת, מרגישה שאני רואה משהו חדש ממעוף הציפור, בתוך תחום שאני קרובה ומכירה ממש טוב

יובל: פעם ראשונה שאת אוצרת, נכון?

נירית: כן, בחרתי ללמוד אוצרות בתוכנית של גלית גאון ותום כהן בשנקר, לא ידעתי עד כמה זה יסחוף אותי, חשבתי שאני אלמד וזהו, ובהמשך לפרויקט הגמר נהייתה תערוכה קבוצתית

יובל: ואיך הגעת למוזיאון הגיאולוגי ברמת השרון?

נירית: במוזיאון הגיאולוגי מציגים מדי פעם תערוכות תכשיטים; גיאולוגיה מתחברת לאבני חן ולאספנות. זה מוזיאון שאני מאוד אוהבת: את הממדים שלו, את הבחירות של רחל ששפורטה כאוצרת, ויחד עם זה את הביתיות. פניתי אלי והיא קיבלה את ההצעה בזרועות פתוחות

ורד בבאי

ורד בבאי

ענת גופר

ענת גופר

ענת גולן

ענת גולן

שירלי בר אמוץ

שירלי בר אמוץ

נירית ברמן. צילום: נגה חדד

נירית ברמן. צילום: נגה חדד

יובל: יפה. אני גם אוהב את המוזיאון הזה. ובואי נחזור לתערוכה: ״זה שלי מהבית״. מה קורה בה?

נירית: התערוכה מציגה תשע צורפות עכשוויות העוסקות בשאלות של זהות אישית ומקצועית באמצעות חומרים ביוגרפים בדמות אבנים, חפצים, תכשיט ראשון ותכשיטים חדשים. זאת תערוכה עם הרבה חום ואהבה לתחום הצורפות.

פניתי לתשע צורפות שבחרתי, בטווח גילאים גדול, עם שאלות המעסיקות אותי כצורפת ואוצרת: שאלות כמו איזה זיכרון ראשון יש לך מתכשיט, איזה תכשיט עשית לפני שהפכת לצורפת, במה נגעת, את מי פגשת, מה הם אותם חומרים שעברו דרך העור והשפיעו על הבחירה בצורפות. שאלות שעוסקות בחושים

יובל: רגע לפני התשובות, את יודעת להגיד למה השאלות האלו מעניינות אותך?

נירית: אני מרגישה שלהיות צורפת זו תפיסת עולם, אני רואה יחסים בתוך משפחה, צבעים, טקסטורות דרך תכשיטים. מעסיקה אותי השאלה לגבי בחירה בצורפות כשדה לביטוי אישי: האם אנחנו נולדים עם זה? נושאים את זה בתוך המידע התורשתי? מביאים את זה מהבית, מהסביבה? או שזו הזדמנות שנקרית בדרכינו? למה לבחור בפורמט כל כך קטן, כזה שמחובר לגוף?

מעסיקה אותי השאלה לגבי בחירה בצורפות כשדה לביטוי אישי: האם אנחנו נולדים עם זה? מביאים את זה מהבית, מהסביבה? או שזו הזדמנות שנקרית בדרכינו? למה לבחור בפורמט כל כך קטן, כזה שמחובר לגוף?

יובל: ספרי קצת על התשובות שקיבלת דרך המציגות בתערוכה?

נירית: קיבלתי תשובות מגוונות מאוד. ורד קמינסקי הפתיעה אותי עם מגירה מלאה תכשיטים שעשתה עוד כשהייתה נערה בקיבוץ, תכשיטים מושלמים, שבאופן מפתיע נראים כמו התחלה של מה שמעסיק אותה היום. ענת גולן נזכרה בתיבת התכשיטים של אמא שלה, תחושה פליאה שמילאה אותה כל בפעם מחדש שהתיבה נפתחה.

ורד בבאי מתארת ילדה סקרנית, משוטטת בשדות פתוחים, מריחה, נוגעת, אוספת, מלפפת, דברים קטנים שמגרים את חוש המישוש שלה. דניאלה שריה מספרת שהיו בעלי מלאכה במשפחה שלה, אנשים שעשו עבודות עם הידיים, לא היו צורפים אבל היא קיבלה מהם את האהבה למלאכות. נגה חדד מתארת ילדה עם אצבעות פינצטה, העולם מבחינתה הוא ערימה של חומרי גלם. בתור ילדה היא בראה עולמות שלמים בתוך כפות.

שירלי בר אמוץ מספרת על תכשיט אמייל קטן שהיה לה שהייתה ילדה, תכשיט עם שושנים. היא חושבת שבזכותו בחרה בצורפות ופנתה לאמייל. גם מיכל בר־און שיש לוקחת אותנו לתכשיטים שאמא שלה ענדה בקיבוץ, כד מעץ זית שהייתה עונדת ברגעים חגיגיים. מיכל חשבה שזה התגלמות היופי. אצל מירב רהט, באופן כמעט מיסטי, תחנות בחייה מחוברות לתכשיטים.

תשובות ממש אין. יש מחשבות, השאלות פתחו הרבה מגרות והעלו המון הקשרים, ידועים וחבויים

מיכל בר און שיש, נגה חדד

מיכל בר און שיש, נגה חדד

מיכל בר און שיש, נגה חדד

מיכל בר און שיש, נגה חדד

ענת גולן

ענת גולן

דניאלה שריה

דניאלה שריה

יובל: ומבחינת אוצרות? איך התמודדת עם המשימה של לאצור בפעם הראשונה תערוכה? איך מוצגים התכשיטים?

נירית: לכל צורפת יש שטח משלה, חלק חפצים מונחים וחלקם תלויים. מבחינתי העבודה השלמה של כל אחת היא כל המכלול: חפצים, טקסט ותכשיטים. בנוסף יש ארון משותף שבו יש תיבות תכשיטים, תכשיטים מהבית, ותכשיטים חדשים של כלל הצורפות, ללא הפרדה; תכשיטים שנוגעים בנושאים שמצאתי שמופיעים אצל חלק גדול מהצורפות ובכלל בתכשיטים: ארכיטיפים כמו דג, לב, פרח וכדומה.

אני בעצמי מרגישה חלק מהצורפות, עם כובע נוסף של אוצרת. לא הכנסתי אף עבודה מהסטודיו שלנו, רק תכשיטים ישנים מתוך אוסף שלי אישי. בתערוכה יש דיאלוג ממשי עם המשתתפות, מתחילת הדרך, ויש לי עזרה גדולה מהמוזאון עצמו

יובל: את יכולה לתת דוגמה או שתיים לתכשיטים בעבודות החדשות, ולא רק לשאלות? מעניין אותי איך כל זה בא לידי ביטוי באוביקטים חדשים?

שירלי בר אמוץ עוסקת בחומרי הפחד שלה כילדה, אלא שמהעשירי באוקטובר זה הפך להיות יומן אישי הבנוי מעשרות סיכות שבכל אחת יש חלקים מהפחדים שלה ותגובה למה שקורה בחוץ

נירית: בהחלט, ענת גולן רוקנה את התיבה מהתכשיטים של אמא שלה, יצרה תכשיטים חדשים המורכבים מחומרים דומים. ביוגרפיה זה דבר חי, ההשפעה של העולם הקשה בחוץ חדרה גם אל העבודות.

שירלי בר אמוץ עוסקת בחומרי הפחד שלה כילדה, באותם צללים של שושנים שהיו בחדר הילדים בקיבוץ. היא התחילה מזה, אלא שמהעשירי באוקטובר זה הפך להיות יומן אישי הבנוי מעשרות סיכות שבכל אחת יש חלקים מהפחדים שלה ותגובה למה שקורה בחוץ.

נגה חדד המשיכה בסדרת כפות שייצרה במיוחד לתערוכה. דניאלה שריה עשתה עבודת וידאו חדשה העוסקת בדמעות, אותו חומר שאנחנו יורשות ומורישות. ורד בבאי עשתה עבודה חדשה – קווי שדה – שעוסקת באותם חומרים שאספה וליקטה שהייתה ילדה, ארזה אותם בתוך מנשא, מכיוון שכרגע היא חולקת את חייה בין ישראל לכרתים ומעבירה חומרים מפה לשם ומשם לפה

מירב רהט, ענת גולן

מירב רהט, ענת גולן

נגה חדד

נגה חדד

שירלי בר אמוץ

שירלי בר אמוץ

birds

יובל: אז אני רוצה לשאול רגע על ההבט המגדרי – כולן נשים, כולן יוצרות, אני מבין את הבחירה, אבל תוהה האם או מה ההשפעה של זה על התוצרים?

נירית: זו שאלה שמאוד מעסיקה אותי, אין לי תשובה ממשית. אני חושבת שכן, החיבורים לתכשיטים של האמהות. נגה חדד לדוגמה עשתה מדליה משפחתית לילדים שלה. דניאלה עוסקת בכל שרשרת הנשים במשפחה שלה, סבתות, אמהות וילדות.

יובל: טוב יש לך עכשיו רעיון לתערוכת המשך… לבדוק את הגברים שבחבורה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

נירית: יש רעיונות לתערוכות נוספות, ורציתי להוסיף שאחד הדברים שמרתקים אותי התכשיטים זה היכולת של תכשיט, חפץ כל כך קטן, לצבור בתוכו מטען גדול של מיתולוגיות, אישיות, משפחתיות ולאומיות. ואשמח אם מי שייצא מהתערוכה הזו יבוא הביתה, יפתח את תיבת התכשיטים שלו ויסתכל עליה במבט חדש


זה שלי מהבית
אוצרת: נירית ברמן
אמניות משתתפות: דניאלה שריה, ורד בבאי, ורד קמינסקי, מיכל בר־און שיש, מירב רהט, נגה חדד, ענת גולן, ענת גופר, שירלי בר־אמוץ
המוזיאון הגיאולוגי, הפלמ״ח 12, רמת השרון

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden