כל מה שחשוב ויפה

Captured: מצאו את החסרים בתמונה (והחזירו אותם הביתה!)

פרויקט השחזורים של שרון דרעי, שכבר הוצג בטיימס סקוור ובאירופה, חוזר אל תמונות היומיום של החטופים עם משפחה וחברים, והופך את היעדרם למוחשי ומפלח לב (למי שיש לב)

שתי תמונות מוצגות זו מעל זו והן כמעט זהות. כמעט, אבל לא בדיוק. בפרויקט השחזורים שיזמה הצלמת שרון דרעי, הצופים מוצאים עצמם לכודים במשחק אכזרי של ״מצאו את ההבדלים״ והלב מתכווץ. נוסיף לכך את הכותרת המדויקת של הפרויקט – Captured (שבויים/לכודים) – והמציאות מכה במלוא עוצמתה הבלתי נתפסת.

הדמיון בין שתי התמונות מפתה את העין לחפש מה לא בסדר בתמונה, מה קורה פה.

״כן, זה כאילו כיף, משחק״ אומרת דרעי, בשיחה לצד הקרנת העבודות בפסטיבל הצילום, שם הן מוצגות בימים אלה. ״אבל אז מתחילים לראות מה השתנה, לא רק בנעדרים מהתמונה אלא גם בנוכחים. מבחינה רגשית זה מטלטל. זה גורם לראש לעבוד בלי ששמנו לב. העין מתחילה לעשות השוואות וזה עובד על הרגש. התגובות מאוד חזקות״.

דרעי היא כלתו של חיים פרי (79), שנחטף לעזה מביתו בקיבוץ ניר עוז. הפרויקט נולד מספר שבועות אחרי אסון ה־7.10 כשליאור, בעלה של שרון, ואחותו נועם, נסעו לבית אביו בקיבוץ, להתראיין לכתבת חדשות. כשהסתיים הראיון ליאור התיישב בפתח הבית, ונזכר בצילום ששרון צילמה שם שנה קודם. שבו יושבים הוא ואביו, חיים, וקוראים עיתונים בפתח הבית.

הוא הצטלם שוב באותו מקום, כשחיים איננו וההרס נוכח, ושלח לשרון את התמונה המשוחזרת. היא חיברה בין התמונות, הוסיפה את הכיתוב ״מחכים״ והעלתה לפייסבוק. התהודה הגדולה שהצילומים קיבלו, גרמו לה להבין שזה הקמפיין שחיפשה, שמחבר את הצופים באופן אפקטיבי לדחיפות שבהחזרת החטופים.

בעבודה משותפת עם מטה משפחות החטופים, יזמה דרעי שחזורים של תמונות מאלבומי המשפחות, בני הזוג והחברים, שהחטופים נעדרים מהן. התמונות, המקורית והמשוחזרת, ממחישות באופן מיידי את חסרונו של האדם שנחטף, את הדאגה והכאב הנורא של בני המשפחה שמחכים להם שישובו.

אני מקפידה שזה לא יהיה בול אותה זווית של צילום לא בול אותה זווית של הגוף. שינוי של משהו בדקויות, שייראה שיש פה התערבות של היד האנושית. אני לא חתכתי את הבן אדם מחוץ לצילום, הוא באמת איננו

לירי אלבג נעלמה מהסלפי שבו היא מצולמת עם האחיות והאחים שלה; סבא וסבתא של החייל הבודד עידן אלכסנדר מחכים לו עם שולחן החג שלידו הצטלמו בערב ראש השנה; האחים של נעמה לוי, ילדיו של גדי מוזס; משפחתו של תמיר נמרודי מנתיב העשרה; חברתו של אורי דנינו שנחטף ממסיבת הנובה, ועוד ועוד.

בחלק מהצילומים מופיעים גם בני משפחה שהיו בשבי וחזרו. שובם רק מדגיש את הזמן הרב מנשוא שעבר מאז העיסקה החלקית שנעשתה לפני יותר משלושה חודשים.

ביום המאה הפרויקט הוקרן על מסכי הענק בטיימס סקוור ובמקביל הוצג באירועים שונים ברחבי העולם, בפרלמנט בצרפת ובסנאט האיטלקי ברומא ועוד. הוא נערך לווידאו קצר, עם השיר ״ניגונים״ שכתבה פניה ברגשטיין ולחן של דוד זהבי, בביצוע מרגש של בן וטליה דנציג, הבן והנכדה של אלכסנדר דנציג מניר עוז, שגם הוא חטוף.

״בפתיחת הפסטיבל הגיע אלכס ליבק ונעמד מול המסך בהתרגשות. התפתחה בינינו שיחת צלמים, על האופי של הצילום – שמאוד מנוגד למה שאני ׳יודעת׳ לעשות, כצלמת מקצועית. כפי שאלכס ניסח היטב: במקרה הזה הכוח של הצילום הוא במשמעות ולא באיכות הטכנית.

״את הפרויקט הזה אני מצלמת בסלולר ולא במצלמה מקצועית. זה חלק מהאופי של הצילומים שמגיעים מהבתים של האנשים. הם שולחים לי תמונה אקראית שצילמו בסלולר, ואני מנסה להיות הכי נאמנה למקור, ויחד עם זה לא לעשות העתק מדויק. אם כי במבט ראשון זה נראה לפעמים זהה ואפילו קורה ששואלים אותי אם זה AI״.

קשה לחשוד בשימוש בבינה מלאכותית למראה קיר הבית השרוף של עודד ויוכבד ליפשיץ. יוכבד חזרה, עודד עדיין שבוי בעזה. בתמונה שבה יושב ליאור לבד בחזית הבית של אביו החטוף, ניכר ההרס והזוועה שהותירו המחבלים. הבית השכן נהרס. שכנים וחברים בקיבוץ ובסביבה נרצחו, חיים עצמו – כך היא מספרת נודע להם במהלך הזמן – ניהל מאבק הירואי במחבלים ומשך אותם מביתו, כדי להציל את אסנת, אשתו.

אנחנו משתדלים שהשחזור יהיה באותם בגדים שאיתם צולמו בצילום המקורי, אבל יש כאלה שאין להם את הבגדים האלה – יש כאלה ששרפו להם את הבית, או מפונים. ואז אנחנו משחזרים את התמונה עם בגד דומה

אחיו הצעיר של ליאור מצד אמו, שהגיע מחו״ל לביקור חג בקיבוץ, נרצח יחד עם חברתו. ״עוד לא היה לנו פנאי להתאבל. אנחנו כולנו בתוך המאבק להחזיר את החטופים, את החיים״, אומרת דרעי.

חלק מהצילומים עושה דרעי בעצמה ובחלקם היא ״מפעילה״ חברים צלמים ואת בני המשפחות עצמם. ״יש צילום של כרמית, האחות של אלעד קציר, שחיה בצפון. זה צילום סלפי – שהיא שולחת לי ואני מרחוק נותנת לה הנחיות – חצי שעה של סשן טלפוני.

״אנחנו משתדלים שהשחזור יהיה באותם בגדים שאיתם צולמו בצילום המקורי, אבל יש כאלה שאין להם את הבגדים האלה – יש כאלה ששרפו להם את הבית, או מפונים. ואז אנחנו משחזרים את התמונה עם בגד דומה.

״חשובה פה ההתעקשות שזה יהיה באותם בגדים ובאותו לוקיישן וגם ההתעקשות שהצילומים שאנחנו משחזרים יהיו מהזמן האחרון – יש לזה כוח. להראות את היפוך המציאות הפתאומי והמיידי שקרה לא רק למשפחות החטופים, לכולנו״.

זה התחיל כמשהו מאוד אינטואיטיבי והפך למשהו מאוד מדויק?

״נכון. וגם באותה עת אני מקפידה שזה לא יהיה בול אותה זווית של צילום לא בול אותה זווית של הגוף. שינוי של משהו בדקויות, שייראה שיש פה התערבות של היד האנושית. אני לא חתכתי את הבן אדם מחוץ לצילום, הוא באמת איננו.

״קרה גם שצילום השחזור יצא מדהים ומרגש, והמשפחה לא אישרה את זה – כי זה מבהיל. באחד המקרים האימא אמרה לי שהיא מפחדת מקארמה. זה היעדר מוחשי מדי. כמובן שאני לא מתווכחת ולא לוחצת על אף אחד. אבל אני מרגישה הפוך – כאילו המבט וההיעדר הזה מושך אותו אלינו החוצה מהמנהרה.

״זה כבר כמעט חצי שנה, והקושי הכי גדול זה מה שקורה פה במדינה והמלחמה הפנימית. ההפקרה של הממשלה. חיים בעצמו אמר לנילי מרגלית – האחות מניר עוז, שיצאה בעסקת החטופים הקודמת – אמר שהוא מרגיש שמפקירים אותם פעם שנייה. הכאב בלתי נתפס״.

ראיתם אותו בסרטון, די מזמן. אתם חושבים שהוא בסדר?

״הוא בן 79, ואין לו את התרופות שהוא לוקח. אנחנו יודעים שהחטיפה הייתה אלימה והוא הגיע לשם פצוע, וזה אחרי מאבק פיזי ביום הנורא שהם עברו. וגם העובדה שהוא נחטף והוא לא יודע שהצליח להציל את אסנת. הוא עשה מעשה של גבורה עילאית, וחשוב לנו בכל ראיון להזכיר את זה שהיא חיה, שאולי משהו במקרה יגיע אליו״.


שרון דרעי | פרויקט השחזורים Captured#
צלמים נוספים: מיכל צ׳יטיאט, עמירם אורן, ארי פולמן, בני משפחות החטופים
פסטיבל הצילום, ממרכז עינב, עד 6.4

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. רעיה

    מטלטל וחזק! שיחזרו כבר!..

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden