כל מה שחשוב ויפה
שרון ברונשר, I. Was. There, גלריה זימאק. צילומים: מ״ל

סיור עירוני אינטימי בפריז: שרון ברונשר בגלריה זימאק

שרון ברונשר מציגה בגלריה זימאק גוף עבודות משולב - כאלה שיצרה בעצמה, כאלה שיצרה בשיתופי פעולה עם אמנים וכאלה שאצרה עבור יוצרים נוספים. יחד משרטטות העבודות חוויה של שיטוט בעיר פריז - זו של ההווה אבל גם זו של הזיכרון

ביום הולדתה ה־50 הגשימה האמנית והמעצבת שרון ברונשר ברונשר חלום, ורכשה יחד עם בן זוגה דירה קטנטונת בפריז. מאז היא מנהלת את חייה בקו שבין פריז ליפו. ״תמיד הרגשתי בפריז בבית״, היא מספרת, ״אבל מאז שקנינו את הדירה החיים שלי השתנו״. היא משוטטת בכל פינות העיר ופוקדת תכופות את השווקים השונים. מכירה כל רחוב וסמטה וחוויה זו של שוטטות עירונית עוברת כחוט השני בכל עבודותיה.

״אני מרגישה געגוע לפריז עוד כשאני שם. הגילוי הכי משמעותי שלי הוא שהגעגוע נובע מהיש ומהכאן; ממנו נולדה התערוכה. שם התערוכה, I. Was. There, הוא ביטוי להרגשה הזו, שאני משם, מהעת ההיא, ויש בה ניחוח של דז׳ה וו והכרות אינטימית וקרובה״.

בחודש שעבר נפתחה בגלריה זימאק בתל אביב התערוכה של ברונשר, I. Was. There, שמתארת את מערכת היחסים המיוחדת והקשר העמוק שלה עם העיר פריז, ומציגה מגוון נקודות התבוננות על העיר. אפשר לפגוש בה את פריז של פעם, זו של המלחמות וזו שבין המלחמות; לגלות את העיר הרומנטית, עם הריחות והקולינריה, האמנים, השירה, השפה; ולשוטט ברחובות ובסמטאות האינסופיים.

אבל התערוכה מציגה גם את פריז של היום, העכשווית, המתלבטת, שחיה בין הווה לזיכרון. כך גם עבודותיה של ברונשר מתכתבות עם פריז של פעם ומביאות אותן לכאן, להווה.

ברונשר מספרת שכבר לפני שנתיים, במהלך התערוכה הקודמת שלה בזימאק, היה לה ברור שיש לה חומרים לתערוכה נוספת שהנושא שלה הוא פריז. התערוכה הנוכחית, שמתפרשת על פני שתי קומות הגלריה, וקחת את המבקרים לסיור עירוני ואינטימי.

Liberté? #1. צילום: אבי אמסלם

Liberté? #1. צילום: אבי אמסלם

ברונשר היא בוגרת הסדנא לעיצוב ואדריכלות במגמת עיצוב תעשייתי. מסעה בעולם העיצוב והאמנות החל בשנת 2005 וממשיך עד היום עם מותג הנושא את שמה, ומאז 2013 היא אחראית גם על מותג הנייר ״פאפייר״. במקביל לעיסוקה כאמנית יוצרת, עוסקת ברונשר בייעוץ אמנותי ואוצרות.

מיד עם הכניסה לתערוכה אופפים את המבקרים ניחוחות קולון צרפתי וקולה העמוק של גרייס ג׳ונס מתנגן ברקע. בחלל הראשון ניצבות שתי עבודות שמסמלות את מקורות ההשראה והמהלך האוצרותי.

כל התערוכה מונגשת במסלול של הקו הסגול – קו 14 של המטרו של פריז. זה קו שאני פוקדת לעיתים קרובות והוא עובר בשאטאלט, הטבור של פריז. פריז היא גם כתיבה ושירה, והסגול הוא צבע הדיו והוא מזכיר את ניירות הקופי הסגולים של פעם

העבודה ״ליברטה?״ מבוססת על הפואמה של המשורר הצרפתי פול אלוארד, ולשם ״ליברטה״ בחרה ברונשר להוסיף סימן שאלה. ״אני לא בטוחה שאנחנו במצב של חירות, ולא ברור ממה אנחנו מחפשים חופש. נדמה לי שאנחנו לא בדיוק יודעים.

״אנחנו עסוקים בחיפוש ולכן הפוקוס צריך להיות על הדרך. יותר מזה, אין מה לחפש, כי זה כאן; צריך להתבונן. בתערוכה הקודמת הצבתי קיר אבנים שעליו טקסט חוזר ׳והכל ישנו, והכל ישנו …׳, מנטרה שחוזרת על עצמה שאומרת לנו שהכל כאן אצלנו וזו הבחירה שלנו לראות את זה. האמירה באה כדי להגיד ׳תבינו שזה נמצא בתוכנו, בתוככם׳״.

des lettres #1 + #2

des lettres #1 + #2

מול העבודה ״ליברטה?״ תלויה העבודה שמהווה את אבן הפינה לתערוכה. זהו קולאז׳ קיר המורכב מאבנים שמצאה ברונשר באחד משיטוטיה הרבים ברובע המארה. לצד המדרכה ניצבה מכולה שבתוכה אבני מדרך מפורקות. היא ניגשה ולקחה מספר אבנים והביאה אותם לישראל, ועליהן חקקה בעזרת התזת חול את שמות הרחובות בפריז.

בהמשך היא החלה לחפש ולהתחקות אחרי אבני מדרך ומכולות של אבנים מפורקות, לאסוף אותן ולחרוט עליהם עוד שמות של רחבות. התוצאה היא פאזל המתהווה מתוך פרגמנטים של אבנים שיחדיו יוצרים מפת שיטוט ברחובות פריז של ברונשר.

השיטוט ברחבות פריז הוא חלק משמעותי בעבודה שלך?

״כן. כל התערוכה מונגשת במסלול של הקו הסגול – קו 14 של המטרו של פריז. זה קו שאני פוקדת לעיתים קרובות והוא עובר בשאטאלט, הטבור של פריז. הוספתי סרטים סגולים וכדור ענק בסגול ועבודות ציור עם נגיעות סגולות כי פריז היא צבעונית. פריז היא גם כתיבה ושירה, והסגול הוא צבע הדיו והוא מזכיר את ניירות הקופי הסגולים של פעם.

״ניירות הקופי חיברו אותי לילדות. אהבתי לעבוד איתם והידיים שלי היו תמיד מלאות בכתמי צבע סגול. גם הפונט שפיתחתי עבור חברת סבון מבוסס על דיו סגול ועל פעולת טבילת הקולמוס. טבלתי וכתבתי. יש בתערוכה עבודה שהיא כולה דיו סגול ועוסקת בזכרון, ומצטטת מהכתיבה הפואטית של סרז׳ גינסבורג״.

שרון ברונשר. צילום: טל ברונשר

שרון ברונשר. צילום: טל ברונשר

הומאז׳ לסרז׳ גינסבורג

הומאז׳ לסרז׳ גינסבורג

״עבודה נוספת שעוסקת בחוויית השיטוט הפריזאית היא סדרה של דפי מקור שנלקחו מארבעה ספרים שמצאתי בביקור בשוק הפשפשים; ארבעה ספרים שנערכו בסוף המאה ה־18 ומתעדים את הרובעים אחד עד ארבע של פריז. הספרים כוללים שרטוטים מלאים של הרחובות, מלווים בדימויים ובתוכניות הנדסיות. מסגרתי את העבודות במסגרת ברזל דקה ואלגנטית שיוצרת ניגוד עם הדפים המצהיבים ומבליטה אותם״.

בתערוכה את לא רק היוצרת. יש עבודות נוצרו בתהליך של שיתופי פעולה עם אמנים נוספים ויש גם יצירות שאצרת. ספרי על התהליך.

״כל המהלך האוצרותי והתערוכה כולה – הם מבחינתי יצירה אחת גדולה. בתוך המהלך הזה עבדתי ברמות שונות. יש עבודות שהן שלי, יש עבודות שהן שיתוף פעולה שלי עם אמנים, ויש עבודות של אמנים שבחרתי כי הן משתלבות עם התמה האוצרותית ואני מציגה אותן בחלל. מבחינתי שיתופי פעולה זו דרך לעשות משהו חדש, לדבר בשפה אחרת וליצור עבודה שהיא שונה ברמת הסיפור הכולל. הדברים קורים תוך כדי עבודה״.

birds

אחד משיתופי הפעולה המרגשים עבורה הוא עבודה משותפת עם הדסה טל, משוררת כלת פרס לאה גולדברג לשירה ודוקטור לספרות השוואתית. ״עבדנו יחד על הספר שלה ׳פתקים לפינה באוש׳, שתורגם ופורסם גם בצרפת והשתלב בתהליך העבודה בצורה מדוייקת. יחד שילבנו בין הטקסטים בעברית לטקסטים המתורגמים לצרפתית והעברנו אותם תהליכים משותפים של יצירה. התהליך הזה אפשר לנו להגיע לגוף עבודות מורכב ועמוק – עבודות המתכתבות מצד אחד עם הטקסטים המילוליים ומצד שני עם היצירה הפיזית הוויזואלית.

״כך נוצר מהלך שעובר לאורך ציר הזמן ומאפשר פרשנות אמנותית נוספת חדשה ועכשווית. הספר מבוסס על 60 עבודות שירה שהצבנו בחלל. לדוגמה, לקחנו פתק שהוא שיר, הגדלנו אותו למגה פתק עצום בגודלו ועליו שירבטנו, כתבנו, מחקנו והתלבטנו. התוצאה היא עבודה שנמצאת בתהליך מעגלי שבו הפתק – שהפך להיות מגה פתק – מציג עבודה רגישה ולירית שיש בה איכויות חיפוש של טיוטה בתוך העבודה המוגמרת. הפתק שממנו יצאנו יצק מורכבות לעבודה, וזו בתמורה העמיקה את טקסט המקור – כך שאפשר לקרוא את העבודה הסופית מנקודות התבוננות שונות״.

משמאל: רון קדמי, Étude du corp; מימין, שרון ברונשר והדסה טל,- Petit Papier #4

משמאל: רון קדמי, Étude du corp; מימין, שרון ברונשר והדסה טל, Petit Papier #4

הדסה טל

שרון ברונשר והדסה טל

״עבודה נוספת שיצרנו היא סדרת קנבסים המציגה את כל 60 הפתקים. הקנבסים תלויים זה לצד זה בסדר מופתי. כשמתקרבים אפשר לראות שעל השירה יש אינספור שירבוטים ומחיקות, וכולם יחד יוצרים תחושה של תהליך חדש. בנקודה אחת במקום קנבס תלוי סרט סגול שהוא החוט המקשר את כל המהלך האוצרותי״.

התערוכה כוללת גם שיתופי פעולה של ברונשר עם אמנים נוספים, ביניהם הגר תירוש שעובדת באבן. ״עבדנו יחד בשני אופנים. הגר יצרה סדרת פסלים מאבן שאצרתי ואני מציגה בתערוכה, ויחד גם יצרנו עבודות קיר המבוססות על מסגרות ענק עשויות מקרניז עץ שפיתחנו. מסגרות וקרניזים הם אלמנטיים האופייניים לקלאסיקה האירופאית ובפרט לצרפת.

במרכז הקומה התחתונה ניצבים שני שרפרפים היוצרים צורת מלבן סגורה ומרחב נפרד מחלל הגלריה. השרפרפים מוצבים במרחק של כמעט־נגיעה, כך שכשני אנשים שיושבים אחד מול השני – הברכיים משתפשפות והעיניים מביטות בקשר אינטימי סגו

״העבודה ׳פטיט פלאיס׳ (ארמון קטן) שהיא עבודה משותפת לשתינו מבוססת על זכרון נעורים. אני זוכרת את הכריכה של מגזין ׳אל דקור׳ הראשון שפתחתי לפני המון שנים. על הכריכה היו מצולמות המון מסגרות, מודרניות ועתיקות בזהב ובצבע. גם היום, כשהולכים ברחוב בפריז, אפשר לחוש בכבוד הרב שניתן למסגרות בכל פינה. יחד יצרנו עבודה שבה המסגרת היא הדבר, מתוך הכרה בכבוד שנותנים לאלמנט הזה ברחוב הצרפתי״.

עבודה מעודנת ומרגשת היא תוצר של שיתוף פעולה עם אמן הקרמיקה זיו גנל ז״ל, שהלך לעולמו במפתיע לפני כחצי שנה. גנל הספיק עוד בחייו להכין את העלים וברונשר ביצעה את העבודה הסופית בעצמה. התוצאה היא עבודה פיוטית של העלים המפוזרים על גבי הקנבס, כמו מתערסלים ברוח. היא מנסה לתפוס את התנועה במעופה מבלי לקבע אותה ונראית כמעט מטאפיזית.

זיו גנל ושרון ברונשר

זיו גנל ושרון ברונשר

שרון ברונשר והגר תירוש, Petit Palais

שרון ברונשר והגר תירוש, Petit Palais

צילום: פזית קידר

צילום: פזית קידר

בקומה התחתונה של הגלריה נשאבים המבקרים למוזיקה ולצרפתית הנשמעת ממיצב הווידאו של ברונשר. המיצב מתכתב עם הפילם נואר הצרפתי, אבל חלק מהסצנות המשובצות בו הן לגמרי עכשוויות (גם אם הן בשחור לבן).

במרכז הקומה התחתונה ניצבים שני שרפרפים היוצרים צורת מלבן סגורה ומרחב נפרד מחלל הגלריה. השרפרפים מוצבים במרחק של כמעט־נגיעה, כך שכשני אנשים שיושבים אחד מול השני – הברכיים משתפשפות והעיניים מביטות בקשר אינטימי סגור. על כיסא אחד מונחת כרית שחורה שנושאת את הכיתוב ״קאמי קלודל״ ועל השנייה כרית לבנה שעליה מודפס השם ״ויקטור הוגו״. השרפרפים ניצבים בסמוך לעבודה שהיא הומאז׳ לסרז׳ גינסבורג ולשירה שלו; תמצית של פריז במטר רבוע.

עוד בתערוכה מוצגת סדרת צילומים שצלמה ברונשר בישראל ובפריז. בצילומים מופיעה האמנית רומי הלקין, שנוכחת הן כאוביקט והן כיוצרת בתוך תהליך ההפקה של הסדרה, ויוצקת לתוכם מתפיסתה האמנותית. עוד משתתפים בתערוכה שחר קורנבליט, שאתר ואסף פס ממעבר חציה מהאי סאן לואי שיושב בלב פריז, וקרא לו ״מגילת סן לואי״; אנדרה ג׳אווי, יוצר צרפתי ישראלי, שמציג עבודה שנקראת out of the box שעושה שימוש במסגרת שנרכשה בפריז וממנה יוצא אלמנט אל עבר הצופה; וג׳רי שי שריג – בסדרת צילומים מרחובות פריז שצילמה בעצמה ועליהם ורקמה.

את התערוכה אצרת במשך שנתיים. בחצי שנה האחרונה אנחנו במלחמה. איך זה השפיע על העשייה?

״זה השפיע, למרות שכבר הייתי קרובה לסוף התהליך שיניתי את התערוכה בעקבות המלחמה. הכיוון היה פריז בין המלחמות והרגשתי ברמה האישית שזה לא עושה לי טוב ואני חייבת להוסיף עוד משהו. החלטתי בשלב הזה להוסיף צבע, והעצמתי אותו כי הצבע מסמל חיים״.


שרון ברונשר | I. Was. There
גלריה זימאק, ה׳ באייר 68, תל אביב
נעילה: 30.4

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden