כל מה שחשוב ויפה
זיו גנל ז״ל. צילום: פליקס אלמן
זיו גנל ז״ל. צילום: פליקס אלמן

זיו גנל הפך את החומר הקרמי לצבע, לציור ולפיסול גם יחד

אחרי הפסקה ארוכה חזר זיו גנל לעסוק בקרמיקה ונראה היה שהקריירה האמנותית שלו בשיאה, עד שנפטר במפתיע מדום לב באוקטובר האחרון. בבית בנימיני מוצגת עכשיו תערוכה מעבודותיו

זיו גנל היה עסוק בשנה שעברה בהזנקת הקריירה המקצועית שלו כאמן קרמיקה. הוא הציג ביריד צבע טרי בחממת העיצוב, השתתף בתוכנית חממת המעצבים בטרמינל עיצוב בת־ים, שיתופי פעולה החלו להירקם, הוא יצר וחקר בכל רגע. 

זה קרה אחרי הפסקה ארוכה של עיסוק באמנות, היו רגעים שחשב שאולי זה לא יקרה. עברו למעלה מעשר שנים מאז שסיים את הלימודים במחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל, כשפרויקט הגמר שלו זכה בפרס לעבודת גמר מצטיינת בשנת 2010. 

מתוך התערוכה בבית בנימיני. צילומים: מ״ל

מתוך התערוכה בבית בנימיני. צילומים: מ״ל

הוא עבד כטכנאי שיניים, אך משהו בו לא היה שקט, עד שחזר לעסוק בטוטאליות במה שכל כך אהב. בראשית חודש אוקטובר האחרון הוא נפטר באופן פתאומי מדום לב. בימים אלו מוצגת תערוכה מעבודותיו האחרונות, ״טקטוני״, בבית בנימיני בתל אביב.

״ברגע שראיתי את מודעת האבל, הרגשתי צורך לבדוק אפשרות לתערוכה״, מספרת שלי שביט, שאצרה את התערוכה ביחד עם רעות רבוח. ״למדנו יחד בבצלאל. אני זוכרת אותו עם החיוך הביישן שלו, עובד על השולחן הגדול, מרוכז בניסויים הרבים שעשה. בשנתיים האחרונות ראיתי שהוא חזר ליצור דברים מסקרנים, שחשבתי שכדאי להציג. יצרנו קשר עם המשפחה ועם בן זוגו, והתחלנו לאסוף חומרים״.

איך בוחרים מה להציג בתערוכה במצב כזה?

״זו הייתה התלבטות. רצינו להגיד המון דברים; לספר סיפור שלם של היצירה שלו. להביא את זיו החקרן, עם המחקרים הצבעוניים האינסופיים שעשה, כולל צבעים חדשים שמצאנו, וגם להציג עבודות עכשווית שבהן לא השתמש בכלל בגלזורות צבעוניות, אלא רק בצבעוניות של החומר עצמו.

״תוך כדי התהליך הרגשנו שאנחנו מדברות עם זיו, ודרך זה נעשתה הבחירה. החלטנו להביא עבודות שלמות, כאלו שמצאנו ממוסגרות, כאלו שהציג בסטודיו ובבית, וגם חלקים לא שלמים. חלק ממש התחלות של דברים, כמו הפקעות ופרחי הפורצלן שהיו מפורקים. אפשר לומר שאספנו חומרים משולחן העבודה ומהתנור״.

בסוף פברואר, בדיוק בתאריך יום הולדת ה־40 של גנל, נפתחה התערוכה. סדרת העבודות הראשונה כוללת שכבות קרקע בצורה של נוף. חלקן מונחות בדייקנות אחת על גבי השנייה בצורת צילנדרים, שהגוונים השונים של החומר, יוצרים נוף מוחשי. בעבודות אחרות צבעי האדמה מתערבבים, ויוצרים נופים חדשים על גבי משטחים וצלחות.

הסדרה השנייה מציגה צלחות פורצלן כמעט מושלמות. ביס נגוס בשוליהן, מעוטר בפס זהב, ומשפט מרפרטואר הנשמע בארוחות משפחתיות, מודפס עליהן: ״למה את לא אוכלת?״, ״הכנתי במיוחד בשבילך״, ״רק תטעמי״. אלו משפטים הנאמרים באהבה ובדאגה, אך יכולים להתפרש בכיוונים שונים בסקאלה בין הומור לביקורתיות יתר. בסדרה נוספת מוצגים חלקי פקעות ופרחי פורצלן יפיפיים. העדינות הרבה שלהן והדיוק בפרטים מייצרים אשליה מבחינה חומרית.

״זיו הפך את החומר הקרמי לצבע, לציור ולפיסול גם יחד״, מוסיפה שביט. ״מרגישים את הלב שלו בעבודות. אדם שהבחין בניואנסים במשפטים כביכול שגרתיים בארוחה, שחווה את ההבדלים הקטנים בגוונים של ההר״.

שקל ומדד כל דבר, ממש עבד כמו כימאי 

העיסוק של גנל כטכנאי שיניים בעבר, ניכר בחקירה המוצגת בעבודות. החיפוש אחר הדמיון בין טבע דומם של הרים ועמקים, צוקים וחריצים, לבין שטח לעיסי של שן האדם. גנל חקר מבנים פרקטלים הנושאים דמיון בין מיקרו למאקרו ותרגם זאת בעבודותיו.

״הכרתי אותו כטכנאי שיניים״, מספר פליקס אלמן, בן זוגו. ״הוא לא עסק אז באמנות, אבל אי אפשר היה לפספס את התשוקה שלו לעבוד עם הידיים. זה בלט בעיקר בדירות שבהן גר: הדירה הראשונה שלו נראתה כמו קופסת תכשיטים, קטנה מאד, הרבה עציצים, כל פינה מטופחת ומעוצבת. בדירה אחרת בנה בר מעץ, ובדירה אחרת צבע את המטבח בוורוד. כמובן שהוא הזמין 20 גלונים בגוונים שונים של ורוד, עד שבחר את הצבע המדויק״. 

מה גרם לו לחזור לעסוק בקרמיקה ולהתמסר שוב לאמנות?

״הקורונה נתנה לו פוש. זה התחיל בנסיעה לחנות לקנות חומרים וציוד לעבודה בבית. בשלב הראשון הוא חזר לפרויקט מהלימודים, ואחרי הרבה זמן שלא נגע בזה פתאום התחילו לצאת דברים מדהימים, מדברים לבית, כמה פרפרים וצלחות, ומפה זה הלך והתעצם לבדיקות של עוד טכניקות, עוד צבעוניות.

״הוא רצה להתפתח מקצועית בזה, אבל לא ידע איך. לא היה לו מספיק בטחון וגם הוא לא שמר על קשרים מהלימודים. ואז הוא הכיר את סיון, ואחר כך את איריס ומפה התחיל המפנה.

״סיון דיין בדיוק פתחה את ׳חובות הלבבות׳ וחיפשה מורים לקדרות. דחפתי אותו שילמד שם, למרות שהוא חשש. נוצר בינו לסיון חיבור מאד יפה, הוא התחיל ללמד והשקיע המון והתאמן כדי לתת מעצמו את ההכי טוב. במקביל, הוא שמע שאיריס נשר מחפשת אסיסטנט, והתחיל לעבוד איתה״.

צילום: נדב יהלומי

צילום: נדב יהלומי

birds

בכתבה שפורסמה בשנה שעברה בישראל היום על ״המעצבים הישראלים שאתם חייבים להכיר״, אמר זיו על נשר: ״איריס היא אומנית יוצרת, אישה עם תעצומות נפש ענקיות, אצילית ומעוררת השראה. בשנה וחצי האחרונות אני עובד אצלה כאסיסטנט, וזו היתה עבורי הנחיתה הכי רכה שיכולתי לדמיין חזרה לתוך העולם הקרמי. ההתעלות והגבורה שלה בהתמודדות האישית עם הטרגדיה המשפחתית שפקדה אותה היא פנס עבורי, היא מאירה לי את הדרך בקשיים שלי״.

״זיו הגיע אליי לפני כשלוש שנים דרך המלצה של מישהי שלמדה איתו בבצלאל״, מספרת כעת נשר. ״היא אמרה שהוא היה התלמיד הכי מבריק ומבטיח שלמד איתה. היה לנו חיבור מפרה והדדי בעבודה פה בסטודיו. בשיטת העבודה שלו, הוא שקל ומדד כל דבר, ממש עבד כמו כימאי ואני בדיוק ההיפך. אני צריכה להרגיש את הדברים, עד שזה יוצא נכון. הוא קרקע אותי ואני הכנסתי עוד התייחסות תחושתית״.

איך הייתה העבודה איתו?

״מעבר לעבודה הטכנית, היה לנו הרבה מעבר לזה. מהרגע הראשון הוא לא היה אסיסטנט קלאסי שמשאירים לו משימות, חוזרים והכל מתוקתק. הוא עשה את המשימות אבל בנוסף היו לנו המון שיחות נפש וקשר עמוק.

״הוא רצה לדעת איך מתמודדים עם החיים אחרי שבר גדול, איך חוזרים ליצור, איך היצירה עזרה לי. ניסיתי להראות לו את החיים מזווית אחרת. להבין שאנחנו פה לזמן קצר.

״לכולם יש התמודדויות ומשברים, ודרך היצירה אפשר ליצור איחוי. הוא הבין את זה ופעל מתוך זה. העבודות שלו דברו את ההבנות האלו ואת הנפש הרגישה שלו. לדוגמה הסדרה של הפרחים בלי השורשים, או עם שורשים באוויר, הפקעות, עלי הכותרת המפוזרים״. 

״הייתה להם כימיה מאד חזקה״, מוסיף אלמן. ״איריס ממש חיבקה אותו ונתנה לו הרבה בטחון ואומץ לעשות דברים. היא זו שדחפה אותו ללכת לחממת המעצבים בטרמינל העיצוב בת־ים״. 

איך הוא חווה את החממה?

״התקופה שם הייתה מקפצה אדירה לעשייה שלו, לקריירה שהחלה להתפתח. בשנה הזו הוא גם הציג בצבע טרי, יצר הרבה קשרים ובישל פרויקטים. זה היה מאד אינטנסיבי.

״הוא סיים בחממה בחודש יוני האחרון, ועצר למנוחה קצרה. הוא היה מאד מאושר מכל זה, הרגיש שדברים קורים לו. אפילו היה לו חלום למכור את צלחות הפורצלן הנגוסות בחנות ב׳מומה׳, וגם זה כבר היה בתהליך. ואז ברגע אחד, בבוקר אחד בתחילת אוקטובר, זיו לא התעורר, וכל החלומות נעצרו״.


זיו גנל | טקטוני
אוצרות: רעות רבוח ושלי שביט
בית בנימיני, העמל 17, תל אביב
נעילה: 13.4

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. גולדי גושן

    אמן מוכשר ביותר. כאב לב שנקטף בטרם עת.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden