כל מה שחשוב ויפה
אות משמיים: הסימן הראשון. צילומים: פורום פילם
אות משמיים: הסימן הראשון. צילומים: פורום פילם

״אות משמיים - הסימן הראשון״: אימה במינון הנכון

הסרט החדש אולי משתייך לתת הז׳אנר הנפוץ מדי לאחרונה ״דברים שקורים לנזירה צעירה במנזר מקריפ באיטליה״, אבל זה לא מונע ממנו להיות פיצ׳ר כיפי לחובבי סרטי האימה, וכיאה להם - גם מקריפ ברמות

לאחרונה נדמה שסרטי אימה המשתייכים לתת הז׳אנר ״דברים שקורים לנזירה צעירה במנזר מקריפ באיטליה״ מתפתחים ומשתלטים על ז׳אנר האימה כולו. ״הנזירה״ (כן, אני יודע, זה לא באיטליה), ״הנזירה 2״ (סבבה, לא באיטליה), ״טהורה״, ועכשיו הפריקוול החדש ל״אות משמיים״, שיצא בשנת 1976. הקו העלילתי שמלווה את הסרטים הללו די סוגר את הפינה עבור הצופים – מה טוב יותר מנזירה חסודה, דמויות מלחיצות ותמות דתיות משיחיות על סוף העולם ואחותו?

גם הז׳אנר הזה, בדומה לז׳אנר הקומדיה הרומנטית, מתהדר בחוקיות מוסדרת בחוקה ההוליוודית הבלתי כתובה. אפשר לשפוט אותו ולהגיד ש״די נחנקנו״, אבל מצד שני, אי אפשר להתעלם מהעובדה שלסרטים האלה יש השפעה ותפיסה חזקה על הצופה – גם אם אימה היא לא כוס היין (המלאה בדם של ג׳יזס כרייסט) שלו.

אם ההגדרה שבפסקה הראשונה הייתה מופיעה במילון אבן שושן, אז התמונה של ״אות משמיים: הסימן הראשון״ הייתה מופיעה לצידו בגודל מלא. מתחילתו וכמעט עד סופו הוא מסמן וי על כל אלמנט בסיסי וראשוני של הז׳אנר. למה כמעט עד סופו? כי שם הוא מתהדר בטוויסט נחמד, שאולי יהיה מעט צפוי לחלקכם אבל יספק הנאה מחרידה להפליא. מי אתם, אנשים סדיסטיים? כאילו, ליטרלי מי אתם. בא לי להכיר אתכם.

הסרט הוא פריקוול לקלאסיקת האימה ״אות משמיים״ מ־1976 (שימו לב לא להתבלבל עם החידוש הכושל משנת 2006). הסרט ההוא עסק בדמיאן, ילד קטן שרבים האמינו שהוא האנטיכרייסט – רשע טהור בדמות אדם וקונטרה לישו שהגיעה היישר מהגיהנום. בסרט החדש העלילה מתחקה אחרי מוצאו של דמיאן והנסיבות שהביאו ללידתו. במרכז ניצבת מרגרט דאינו (נל טייגר פרי, ״משחקי הכס״), נזירה צעירה שמגיעה לעבוד בכנסייה (שהיא בעצם בית יתומות) ברומא של שנת 1971, שם היא נחשפת למראות הזויים.

מה שטוב ב״סימן הראשון״ הוא העובדה שלא צריך לצפות במקור כדי באמת ליהנות ממנו, והוא עומד בפני עצמו בצורה נהדרת. כמו בכל פריקוול יש בו כמה קריצות למקור שרק מעריציו האדוקים ביותר יזהו, אבל זה לא מונע מצופים חדשים לבוא על סיפוקם

בד בבד כומר מנודה בשם ברנן מנסה לפצח תיאוריית קונספירציה שפיתח, לפיה הכנסייה מנסה להרביע נשים (לא לנסות להכניס להיריון, אשכרה להרביע) בתקווה שאחת מהן תביא להולדתו של אנטיכרייסט, מה שבתקווה יקרב אנשים בחזרה אל הדת ואל חיקו של בייבי ג׳יזס. בין חברי הקאסט אפשר למצוא את תאופיק בארהום הישראלי ככומר צעיר ואת ביל ניי (״שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת״) בתפקיד קרדינל מניפולטיבי.

לפני עלילה, לפני סיפור ואפילו לפני רמת המשחק והצילום – ״אות משמיים: הסימן הראשון״ הוא פשוט תמונת מראה של ״טהורה״. הסרט בכיכובה של סידני סוויני עסק בלידתו המחודשת של ישו, ואילו ״הסימן הראשון״ עוסק בלידת אויבו המושבע. ברור שאין כאן כוונת מתכוון וששני הסרטים יצאו יחד בצירוף מקרים שקורה אחת לכמה שנים טובות (או שמא?); אבל מתחילתו ועד סופו, כולל סצנת לידה מחרידה, אי אפשר להתעלם מהדמיון בין שני הסרטים: מהדמויות ומה שמניע אותן, דרך הסיפור ועד לתמה המשיחית־דתית. מדהים.

צירוף מקרים או לא – ״הסימן הראשון״ עובד. הוא אמנם קצת מקרטע מבחינה תסריטאית ולא מכיל את הדיאלוגים הכי שנונים של הז׳אנר, אבל יש לו היגיון פנימי ברור. למרות חוסר קוהרנטיות מינימלי ופחות מורגש, מדובר בסרט מהנה שיספק את תאוות חובבי תת הז׳אנר שהוזכר בהתחלה. כמיטב המסורת וכמקובל בקודש מסרטים מסוג זה, הג׳אמפ סקרז הן הכלי העיקרי להפחדת הצופים, אבל לעומת סרטים אחרים, המינון כאן נכון ופוגע בנקודות הנכונות. חוץ מהן, הסרט מכיל כמה וכמה שוטים מטרידים וסצנות אימה טובות שמצולמות נהדר.

birds

תצוגות המשחק לא בולטות במיוחד. אפילו ביל ניי, שחקן מוערך ללא ספק, לא באמת מראה כאן יכולות מדהימות. ובכל זאת, הקאסט עושה עבודה טובה. טייגר מככבת בסצנות מקריפות של ממש, בייחוד בחלקו האחרון של הסרט, שהוא גם הכוח המניע שלו וכולל כמה טוויסטים לא רעים. אלו קורים בזכות בימוי טוב של ארקשה סטיבנסון הצעירה, שביימה בין היתר מספר פרקים בסדרה ״הלגיון״.

מה שטוב ב״סימן הראשון״ הוא העובדה שלא צריך לצפות במקור כדי באמת ליהנות ממנו, והוא עומד בפני עצמו בצורה נהדרת. כמו בכל פריקוול יש בו כמה קריצות למקור שרק מעריציו האדוקים ביותר יזהו, אבל זה לא מונע מצופים חדשים לבוא על סיפוקם. הסרט שופע בהמון אלמנטים מוכרים של הז׳אנר, אבל שימוש נכון ומדויק בהם מייצר פיצ׳ר טוב מאוד, וקריפי ברמות.


אות משמיים: הסימן הראשון
בימוי: ארקשה סטיבנסון
119 דקות; איטליה, 2024
3.5 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden