כל מה שחשוב ויפה
תכשיט בעיצוב עתי חן. צילומים: מ״ל
תכשיט בעיצוב עתי חן. צילומים: מ״ל

הלב, האקדח והדמעה: עתי חן, 1979-2023

עתי חן, שהלך לעולמו בשנה שעברה בנסיבות טראגיות, היה צורף ואמן עטור פרסים.  כמי שהאמין שאין גבולות לחומר, לטכניקה או למדיום, הפרקטיקה האמנותית שלו התבססה על תהליך קפדני ומוקפד אך גם פואטי, של ציור, חיתוך והרכבה

אמנות היא תהליך מורכב, וככל שמתעמקים בה היא מובילה פעמים רבות, לקצה, לסף תהום. לא סתם קשה לאמנים עם המציאות האשלייתית והם מבקרים אותה. מי שרוצה להימנע מאמנותו ה״כמעט״ ולזכות לדיוק מרבי, עתיד לשלם מחיר, אבל באותה נשימה להרוויח קניינים רוחניים בעולם ולהשפיע על עולם האמנות, אולי לנצח. 

קראפט בעל נטיות אמנותיות נבחן לא פעם דרך תהליך היצור היחודי, היד המיומנת, החומר והפונקציה. זו אמנות מוערכת באירופה, יפן ובמדינות נוספות, והיא מתקבלת יותר ויותר גם בארץ. מהיותה ממוקדת בפרטים הקטנים, היא דורשת זמן ומאמץ מרובה, והיא אינה מהווה חלק מהטרנדים של השוק המסחרי. 

עתי חן

עתי חן, שהלך לעולמו בשנה שעברה בנסיבות טראגיות, היה אמן קראפט מוערך והציג במוזיאונים וגלריות רבים, בארץ וברחבי העולם. הוא נולד ב־1979, גדל בירושלים, בנם של משפחת אמנים, למד במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, ולימים הפך לאחד המרצים האהובים בה. לאחר מכן למד באקדמיה לאמנויות יפות במינכן תחת פרופ׳ אוטו קונצלי, מהאמנים החשובים בתחום הצורפות העכשווית בעשורים האחרונים.

חן היה אמן עטור פרסים, זכה בפרס אנדי היוקרתי לאמנות עכשווית, והיה הישראלי הראשון והיחיד שזכה בפרס הרברט הופמן. בשנים האחרונות התגורר עם בת זוגתו בכפר קטן צמוד למינכן. חבריו מקהילת האמנים של מינכן, מספרים עליו שהיה אמן מבריק, באופן יוצא דופן.

עוד מעידים על כך הבחירות והעיסוק הלא שגרתי בחומר, החתכים השונים, בגדלים שונים בעבודות הנייר, מינון הצבעים שבהם השתמש והמסרים שנשאו עבודותיו, כשמעטים יכולים להגיע לכזה דיוק רעיוני ואסתטי באמנות קונספטואלית זעירה. 

עינת לידר, שעמדה בראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, מספרת שחן לקח חלק פעיל בסימפוזיונים ומחקר מעשי בתחום התכשיטנות. ״ההוראה הסבה לו שמחה והנאה רבה ויצרה איזון חשוב בעבודתו האמנותית. היה לו רצון עז להעביר את הידע שלו, שלתפיסתו – התמזל מזלו לאסוף״. 

עינת לידר: כמעט כל תהליך יצירה שלו היה תחילתו של מסע ל״גילוי״ תכונות החומר והצורה, הפילוסופיה ועוד. בהרבה מעבודותיו יצר עתי ״חומר חדש״ ומיוחד משלו ומהם יצר את עבודותיו

מלבד בבצלאל, חן לימד ברחבי העולם, בבית הספר לעיצוב ברוד איילנד, פרובידנס, ארצות הברית; בפנלנד בצפון קרוליינה; הוא עבד כפרופסור אורח בפירנצה ולימד בתכניות מתקדמות במינכן.

״עתי חש שבתכשיטים אין גבולות לחומר, לטכניקה או למדיום. העבודה עם החומר לאורך התהליך היצירתי, הייתה משמעותית מאוד עבורו ובמקום הזה התחברנו והיה בינינו שיח פורה מאוד, מאז שנתו הרביעית בפרוייקט הגמר, ולאורך כל הדרך. הוא חקר את משמעויות החומר בהקשר ההיסטורי, העכשווי, התרבותי, הפוליטי והאישי. 

״כמעט כל תהליך יצירה שלו היה תחילתו של מסע ל׳גילוי׳ תכונות החומר והצורה, הפילוסופיה ועוד. בהרבה מעבודותיו יצר עתי ׳חומר חדש׳ ומיוחד משלו ומהם יצר את עבודותיו. הוא היה מקסים ונעים הליכות, רגיש, עדין נפש, אמיץ וחכם, ידען וסקרן, איש שיחה נהדר ואינטלקטואל אמיתי. הוא היה מוכשר מאין כמוהו וצנוע, חבר טוב, מלא קסם ואהבה״.

כל העולם במה

אביו של עתי, האמן הירושלמי שלומי חן, מספר שחן יצר יצירות מורכבות שנבעו מתהליכים מורכבים, ופריצתו הגדולה הגיעה דווקא בעקבות משבר שממנו צמח. ״הוא לא היה תחרותי ולא מרפקן, היה מסור לאמנות עצמה ולא פעל מתוך אגו, לא רדף אחרי כבוד וכיבודים. עבודתו השקטה הייתה טוטלית והיא טמנה בתוכה עמקים כמו גם זיכרונות״.

מאז מותו של עתי, הוא מספר, הגיעו מנחמים רבים מהארץ והעולם; אמנים, חברים, אהבות. ״עתי הצליח לגעת בכולם, דרך המפגש ודרך האמנות״. 

עבודתו של חן עסקה לא פעם בעימותים המתמשכים בישראל, ודחתה את הפולמוס החד צדדי לטובת תחושת צדק ומוסר צלולים. ב־2008 גילף סיכה מעץ זית המתארת את הדחפור המשוריין של צה״ל, ששיטח עצי זית בשטחים. היצירה המיניאטורית העבירה מסר לא פתור, משום שעץ הזית מסמל גם שלום. ״הוא היה פצפיסט גדול״, מעיד אביו.

שלומי חן: עתי לא היה תחרותי ולא מרפקן, היה מסור לאמנות עצמה ולא פעל מתוך אגו, לא רדף אחרי כבוד וכיבודים. עבודתו השקטה הייתה טוטלית והיא טמנה בתוכה עמקים כמו גם זיכרונות

חן פיתח שפה ייחודית בתוך תחום אזוטרי של קיפולי נייר וחקירה והוא התמיד בה ויצר יצירות נשגבות שמשוחחות עם הזמן והמרחב. הוא עשה שימוש בנייר כסמל למחזוריות החיים והבריאה, התייחס אל הנייר באופן שביר כמו זכוכית, ובו בזמן הצביע על התכלות החומר וחזרתו לטבע באופן אלמותי. הפרקטיקה האמנותית שלו התבססה על תהליך קפדני ומוקפד אך גם פואטי, של ציור, חיתוך והרכבה. 

חן התמיד לעבוד עם חומרים אקולוגיים, הקשיב להתכלות החומר והאמין בקיימות. הוא הוגדר בעבר כאמן שמשחק עם הגבול בין אמנות חד פעמית לתכשיטנות, עולם הבין לבין, משום שיצר והתיך יחד טבע וטכנולוגיה, אמנות ועיצוב, ונדמה שהעבודות שלו הותירו פתח לעולמות אתניים נשכחים, פתח רוחני ונסתר.

את התנועה שלו בחומר ואת הבחירות שלו נימק בראיון שנתן בעבר, כפיצול הנשען על ההשכלה שקיבל, בבצלאל ובאקדמיה לאמנויות יפות במינכן. הוא הגדיר את העבודה שלו כחוזרת לגוף וכך הייתה ההתייחסות שלו גם כשיצר בתלת־ממד. בעיתונות הוא הוגדר כיוצר קונספטואלי, שמרכיב יצירות הרחוקות מתודעת התכשיט בתרבות היום – יצירות שמקשרות בין תכשיט לאופנה. ״חלקם מרגשים וחלקם מאיימים במראה המורכב והלא נינוח שלהם״, כתבה חגית פלג רותם. 

בראיון שנתן בשנת 2013 ליובל סער, אמר ״תכשיט מנייר הוא אוביקט עדין יחסית, ללא ספק לא משהו נצחי כמו תכשיט שעשוי מזהב, מה שמעלה את השאלה, איך מודדים ערך של תכשיט. אני חושב שבתכשיטים האלה לעבודה ולרעיון יש יותר ערך מלחומר״.

הלב, האקדח והדמעה

הלב, האקדח והדמעה

באוגוסט 2023 האחרון, בשיא הצלחתו, נפרד חן מעולם החומר שכה התמיד לעסוק בו. המפגש עם חן דרך היצירות שלו לאחר מותו, נותרו כתב חידה ובייחוד עבודתו האחרונה שטרם הוצגה, ומוצגת כאן בפורטפוליו לראשונה, אותה כינה ״הלב, האקדח והדמעה״ (2023).

זו עבודה שמתכתבת עם הפוסט־מודרניזם ואמנות הפופ־ארט; היא מהדהת את פרנק סטלה, בבחירת הצבעים והשזירה ביניהם. האם הייתה זו הצהרה שהעבודה האיטית שמתכתב עם תרבויות ועומק, אינה זוכה לרעש המתכתי וצלצולי מטבעות הכסף של העולם המודרני? האם היה זה רמז שהותיר, לסיבה בגינה קופחו חייו? 

אביו מספר כי טרם מותו עבד חן על ספר בשם ״כל העולם במה״, העתיד לראות אור על ידי הוצאת Arnoldsche Art Publisher, הוצאת אמנות ידועה שבסיסה בשטוטגרט, גרמניה. הספר הוא אוסף מקיף הכולל כמה מסדרות התכשיטים של חן, החל מ״טרם מוטנטיקה״ ועד שתי הסדרות האחרונות שלו, ״דיורמות״ ו״אגוזי תפילה״. מהדורה מוגבלת זו, בת 104 עמודים, תכלול 1,000 עותקים מודפסים, מתוכם 500 יישמרו על ידי ההוצאה להפצתה הבלעדית במוזיאונים וחנויות ספרי אמנות.

במקביל להשקת הספר, מתוכננת ליפתח בחודש נובמבר תערוכה במסגרת שבוע התכשיטים של העיר ניו יורק, ובפתיחה ירצה החוקר והאוצר גלן אדמסון על עבודתו של חן. התערוכה תציג את הסדרה המודגשת בספר, כולל הסדרה החדשה שלא הוצגה קודם לכן.

התמונות שהנציחו רגעים משותפים 

לא לכתוב על יצירתו ועל מותו הטרגי של עתי חן, עשוי היה להיות עבורי כאדם כותב, בלתי נסלח. כמי שנגעה בקרן הנפש הזו, שהאירה בנעוריה, אינספור רגעים משותפים, חשתי שעלי לעצור רגע אחד ולכתוב, לזכרו.  

הכרתי את עתי בנעורינו המשותפים בירושלים. מי שהיו במגמות אמנות תמיד זלגו מבית הספר לחברויות עם בני גילם מבתי ספר אחרים, ואני זוכרת שהתחברנו מיד.

עתי קרן המון רוך, והיה לו חלק משלו בהרפתקאות נעורי, אבל כל מחוות הנעורים האלו נקטעו כשסיימנו את התיכון והתגייסנו לצה״ל (עתי שירת בנח״ל), ובהמשך עם פנייה חדשה שלקחתי בחיי האישיים. הקשר אבד למשך שנים רבות, אבל התמונות שהנציחו רגעים משותפים לא אבדו. 

לאחרונה כשהתגלגלה לידי תמונה משותפת שלנו, ניצת בי געגוע והחלטתי לנסות ליצור קשר, לשאול לשלומו ולשלוח לו את התמונה. החיפוש אחריו בגוגל, הוביל אותי לידיעה בגרמנית על מותו הטרגי באוגוסט האחרון.

כך פספסתי את עתי בגרסה הבוגרת, במספר חודשים בלבד. פתחתי אצלי תיקייה, שתהיה מוזיאון פרטי על שולחן העבודה שלי. כך מידי פעם אוכל לבקר ולחייך לעצמי שזכיתי לגעת באחת היצירות היפות, שידע העולם.

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden