כל מה שחשוב ויפה

תערוכות מאי־יוני 2024 בסדנה לאמנות יבנה

פורטפוליו Promotion: ״לגעת בחיים״, ״הפצעים הקיומיים״, ״שורשי תקווה על קרקע נוקשה״ - שלוש תערוכות חדשות נפתחות השבוע בסדנה לאמנות יבנה ונוגעות בהיבטים שונים של המציאות שבה אנחנו חיים

לגעת בחיים

תערוכת יחיד ליפית איטח, לזכרו של בנה, סמל צחי איטח שנהרג בבופור בשנת 2000 (אוצר: רוני ראובן). מרחבים אינסופיים ושדות צבע זוהרים, מאפיינים את ציוריה האינטואיטיביים של איטח, שבנה צחי נפל ב־11.2.2000 מירי טיל נ״ט לעבר מוצב הבופור שבו שירת כלוחם בפלוגת ההנדסה של חטיבת גבעתי. שלושה חודשים לאחר נפילתו, נסוג צה״ל מלבנון.

השכול שפקד את המשפחה הוביל את איטח להחלטה לבחור בחיים משמעותיים של נתינה ועשייה למען החברה, כפי שעשה צחי בחייו הקצרים מלאי המשמעות והתוכן.

בחירתה בציור נבעה מהצורך להכניס לאותו יום שחור בחייה צבעים של אור ושל תקווה. שדות צבע בוהקים יוצרים מרחבים אינסופיים ובצידי הכתמים המופשטים מבצבצות דמויות, נשיות בעיקר, מביטות אל האופק בערגה, חלקן נושאות כפיהן בתפילה, בודדות או יחדיו בסצנה חידתית, אבודות בחלל, ראשן מוטה ומבטן מושפל. מראות נסתרים במרחבי החיים.

פתיחה: 1.5; נעילה: 16.5

יפית איטח, לגעת בחיים. צילום: עמרם כהן

יפית איטח, לגעת בחיים. צילום: עמרם כהן


הפצעים הקיומיים

תערוכת יחיד לסיגל עשת שפט (אוצרים: בשמת הראובני זאבי ורוני ראובן) שכותרתה מתייחסת לשירו של המשורר יהודה עמיחי ״אנשים משתמשים זה בזה״, ומכוונת באופן אסוציאטיבי לדימויים בתערוכה. השיר מתחבר גם ליצירותיה של עשת שפט, המקיימת בעבודותיה דיאלוג טבעי עם הזהות האישית והישראלית.

סיגל עשת שפט היא אמנית תושבת הגליל. לאורך דרכה האמנותית היא יוצרת בטכניקות מגוונות ובפורמטים שונים, ומתרגמת זאת לשפת האמנות שלה.

עבודותיה מתמקדות בסיפור חייה. בד הקנבס משמש בעבורה בסיס לציור וקרקע ליצירה והיא לשה אותו, קורעת, מקפלת, מכבסת, נועצת ותופרת. היא תרה אחרי חומרים הקיימים בסביבתה הטבעית: דגלים שהושלכו, ניירות אפייה רכים, ניירות מחוספסים, סיכות תפירה, תחבושות גזה ועוד.

היא מעבירה אל הקנבס את חוויות חייה, את אופי הקשרים החברתיים שלה ושל סביבתה ואת התהליכים הנפשיים והרוחניים שהיא עוברת, ומעבירה אל הבד תחושות כמו עצב, געגוע, שמחה ודאגה, אהבה ותשוקה. הקנבס הוא נייר ההעתקה של הנפש שלה. כך היא בוראת בבד חיים חדשים ויוצרת באמצעותו את המסר והנרטיב שאותו היא רוצה להעביר אל הצופה. יצירותיה מבטאות תהליך של ריפוי, בתקווה לאיחוי הפצעים וריפוי מלא.

פתיחה: 3.5; נעילה: 13.6

סיגל עשת שפט, הפצעים קיימים. צילומים: מ״ל

סיגל עשת שפט, הפצעים קיימים. צילומים: מ״ל


birds

שורשי תקווה על קרקע נוקשה

תערוכת יחיד למשה אלוס (אוצר: רוני ראובן). בקווים עדינים ובכתמים מימיים, נרקמים זרעים של תקווה המצמיחים שורשי חיים, ענפים המשתרגים זה בזה, עלים נשפכים משתפלים על אדמה צחיחה, רגבי עפר הסופגים אגלי טל. רגעי יום הנאגרים לתמונות מהירות וחוויות רגשיות הצפות ועולות על פני הדף, חוברות זו לזו ויוצרות מציאות חדשה, עולם של דמיון וגעגועים לחיים שאינם עוד.

משה אלוס גדל בבית בו היתה עשייה יצירתית. אביו עסק במלאכת יד ויצר בחומרים שונים, והוא ספג מילדותו את רזי האמנות, המלווים אותו עד היום. חוויות היום יום, מחשבות ורגשות מציפים את דפיו של ספר הסקיצות, עבודות מהירות המקבילות לקצב החיים.

אירועי השנים האחרונות, ימי הקורונה שבהם נדמה היה כי קץ עולם מתקרב, מתקפת הפתע ב־7 באוקטובר – אירוע קשה כמותו לא חווינו מאז הקמת המדינה, ופטירתו הפתאומית של אביו – הובילו לסדרת עבודות שבהן תחושות קשות מצמיחות תקווה, ומשדרות חיים למרות הכל.

פתיחה: 3.5; נעילה: 13.6


הסדנה לאמנות יבנה
שדרות דואני 25, יבנה

משה אלוס, שורשי תקווה על קרקע נוקשה. צילומים: מ״ל

משה אלוס, שורשי תקווה על קרקע נוקשה. צילומים: מ״ל

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden