כל מה שחשוב ויפה
״פנים. גוף. בית״, בית הגפן, חיפה. צילום: אינה ברקוביץ
״פנים. גוף. בית״, בית הגפן, חיפה. צילום: אינה ברקוביץ

בית לכולם: בית הגפן החיפאי מציין 60 שנות פעילות

מרכז התרבות היהודי־ערבי בחיפה מציין שישה עשורים בתערוכה שהיא מיקרוקוסמוס של המקום ושל פעילותו. מנכ״ל בית הגפן, אסף רון, מסביר מדוע הפעילות שלהם חשובה במיוחד - דווקא עכשיו

מרכז תרבות ערבי־יהודי שפועל בימים אלה הוא לא עניין של מה בכך, ובטח לא כשמדובר בכזה שמציין 60 שנות פעילות. בית הגפן החיפאי, ששוכן בשכונת הדר בעיר התחתית, הוא כזה שעובד במודל שאי אפשר לראות בהרבה מקומות אחרים. הוא מורכב מכמה פלטפורמות מרכזיות: תיאטרון, גלריה, ספריה, מועדון לנוער וקבוצות שונות לאוכלוסיות שונות, כמו קבוצת העצמה לנשים ולנערות.

החגיגות לרגל ציון 60 שנות פעילות תוכננו להתקיים בבית הגפן בדצמבר 2023 – ונדחו בעקבות המלחמה. גם תערוכה גדולה ומקיפה שהיתה אמורה להפתח נדחתה (בשלב זה) לדצמבר הקרוב, ואירועי שנת ה־60 יתקיימו לאורך החודשים הקרובים כולם.

בית הגפן. צילומים: מור אלנקווה

בית הגפן. צילומים: מור אלנקווה

אסף רון. צילומים: מור אלנקווה

אסף רון. צילומים: מור אלנקווה

אולם, אירועי ה־7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיהם לא שינתה את המטרה והייעוד המרכזי של המקום – לייצר, באמצעות אמנות ותרבות, גשר בין אוכלוסיות שונות. ״המטרות והיעדים שלנו לא השתנו״, מסביר אסף רון, מנכ״ל בית הגפן ב־14 השנים האחרונות. ״זה לא עושה את הדברים קלים יותר והפחד של כל הצדדים גדל. אבל זה גם גרם לצורך שלנו לשפר את החיים ביחד להתעצם״.

הצוות של בית הגפן מורכב גם הוא מאוכלוסיות שונות של יהודים וערבים, שאחרי ההלם הראשוני לקחו את העניינים לידיים ופתחו את המקום לסדנאות לקהל המפונים, בשיתוף עיריית חיפה, ולקהל הרחב. ״יש אצלנו המון צוותים מעורבים שהיה להם קל להכנס לקשיים, אבל כולנו התאפסנו על עצמנו מהר ועשינו התאמות, שגרמו גם לנו לקבל בחזרה את האמון אחד בשני, את התקווה ואת האמונה במה שאנחנו עושים.

אסף רון: ״עשינו תהליך ארוך שמלמד אנשים לקבל את המקום, וזה לא היה קל. היו ועדיין יש גורמים קיצוניים מכל הצדדים שרודפים אחרינו, אבל המטרה רק הולכת ונהיית חשובה יותר, עם המקום המטורף שהמדינה נמצאת בו״

״כבר ב־7 באוקטובר בערב היינו בזום והתחלנו לטפל בכל מה שהיה אפשר לטפל באופן מיידי. הבית לא היה סגור אפילו ליום אחד. אחרי הסדנאות, הדבר הראשון שחזר לפעול היה הספריה של בית הגפן, ואחרי חודש שחזרו הלימודים בבתי הספר גם התיאטרון חזר לפעול עם שעות סיפור ומופעים יעודיים לילדים. מחלקת התרבות, שהיתה עד פרוץ המלחמה עסוקה בתכנון חגיגות שנות ה־60, עבדה על הדרך שבה אפשר לקיים אירועי תרבות שהם לא פסטיבל״.

ב־45 שנות הפעילות הראשונות של בית הגפן, מסביר רון, היה המקום מרכז קהילתי קלאסי. אבל מזה 15 שנים שהוא פועל בצורה שונה: ״עד שנות ה־90 ואולי גם קצת אחרי, הצורה שבה התייחסו בחברה הישראלית לתרבות הערבית היתה מעט פטרונית. היום, לפחות אצלנו, זה הרבה יותר שוויוני. עשינו תהליך ארוך שמלמד אנשים לקבל את זה, וזה לא היה קל. היו ועדיין יש גורמים קיצוניים מכל הצדדים שרודפים אחרינו, אבל המטרה רק הולכת ונהיית חשובה יותר, עם המקום המטורף שהמדינה נמצאת בו״.

נייר לקמוס

התערוכה שמוצגת בגלריה של בית הגפן בימים אלה, ״פנים. גוף. בית״, שאצרו אינה ברקוביץ ושאם אבו סאלח, מייצגת, קצת כמו מיקרוקוסמוס, את הפעילות ואת הערך של בית הגפן במהלך השנים. היא מציגה עבודות של ארבעה אמנים.ות: אירינה כרכבי, דועא בסיס, סאאד מנסור ואיימן דאו. ״התערוכה היא כמו נייר לקמוס שמציג את החיים המשותפים בחיפה״, אומר רון.

צילום: אינה ברקוביץ

אירינה כרכבי. צילום: אינה ברקוביץ

איימן דאו. צילום: יובל חי

איימן דאו. צילום: יובל חי

דועא בסיס וסאאד מנסור. צילום: מתן רייזמן

דועא בסיס וסאאד מנסור. צילום: מתן רייזמן

כרכבי, שמציגה סדרה גדולה של דיוקנאות משנות ה־70 ועד היום, היא אמנית שמוצאה בסנט פטרסבורג. היא חיה בחיפה כבר כמה עשורים שבהם היא מציירת בעיקר את בני משפחתה והסביבה הקרובה לה. בסיס, אמנית צעירה, מציגה עבודת וידיאו בשם ״21 ק״ג״, שבה היא נושאת בעצמה אבן כבדה ומתמודדת עם העול הכרוך בסחיבה ובנשיאה שלה. יחד עם מנסור, רקדן וכוריאוגרף, היא מציגה גם פרפורמנס (שהוצג בערב הפתיחה ויתקיים לאורכה של התערוכה במועדים נוספים), שבוחן את יחסי הגומלין בין גוף לגוף ובין וגוף לחומר.

דאו, אמן ומעצב אופנה, מציג מיצב שנעשה במיוחד לגלריה בשם ״אור התקווה״. המיצב מורכב משנדליר שאותו ״ציפה״ בבד פרחוני מסורתי שרכש בקרבת הגלריה ונתלה מתקרת חלל הכניסה לגלריה. באמצעות פעולה של הצבה, חשיפה וכיסוי, הוא הופך את חלל הכניסה לאזור ביניים, שמאפשר להרהר בפוטנציאל שטומנת בחובה היכולת לדמיין מסלולים אלטרנטיביים בין העבר למציאות של היום. האובייקט הפיסולי של דאו גם מעלה זיכרונות של החגיגיות, הצבעוניות והפאר של הבית בן 120 שנה שבו שוכן בית הגפן.

birds

״מה שחשוב לנו, בטח בשנת ה־60 שלנו, הוא להיות בית לכולם״, מסכם רון. ״בין אם אתה מדבר עברית, ערבית, רוסית, אמהרית או כל שפה אחרת. אנחנו מאמינים שאם את לא מרגישה שהסיפור שלך מונח על השולחן – את לא תתחברי גם לאף סיפור אחר״.

אתה חושב שמקומות כאלה יכולים לפעול גם במקומות אחרים בארץ, שאינם חיפה?

״זה תהליך ארוך ולא קל אבל זה אפשרי. העיר חיפה מכילה את המקום, ולא בטוח שזה יכול לקרות במקומות אחרים. אבל השאיפה שלנו היא שכן יפעלו בתי גפן לפחות בעוד חמש ערים בארץ, ואולי עכשיו זה זמן טוב להתחיל לעבוד על זה״.


פנים. גוף. בית
אוצרות: אינה ברקוביץ ושאם אבו סאלח
גלריה בית הגפן, הגפן 2, חיפה
נעילה: 9.8

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden