כל מה שחשוב ויפה
יוני שטיין. צילום: Pecan.AI
יוני שטיין. צילום: Pecan.AI

יוני שטיין הופך את ״חוכמת הבדיעבד״ לראיית העתיד

יוני שטיין, מעצב מוצר ב״פקאן״, סטארט־אפ שמסייע לעסקים לחזות תוצאות עסקיות בעזרת בינה מלאכותית, מאמין שיש יתרון ברקע שלו כאדריכל וקורא למעצבים לא לשכוח את היתרון שלהם: העין הביקורתית

כשיוני שטיין החל לעבוד ב־2018 כמעצב מוצר ב״פקאן״, AI היה תחום שרק יודעי דבר ידעו לדבר עליו. שש שנים לאחר מכן ההייפ של הבינה המלאכותית בשיאו, גם אם אנחנו עדיין לא מבינים את מלוא הפוטנציאל שלה. בתוך כל זה פקאן היא דוגמה מעניינת לאופן שבו היא רותמת את היכולות של הבינה; ולא, לא מדובר ביכולת להשתמש במחוללי דימויים כדי ליצור דימויים יפים.

בעזרת בינה מלאכותית, פקאן מסייעת לעסקים לחזות תוצאות בתחומי מודיעין עסקי, תפעול והכנסות, ועוזרת לחברות ליצור מודלים לניבוי עסקי, מבלי להידרש למדעני נתונים. במילים אחרות, היא הופכת את ״חוכמת הבדיעבד״ לראיית העתיד, על ידי ייצור תחזיות מדויקות במיוחד והמלצות שמשפרות את שימור הלקוחות, שיעורי ההמרה, חיזוי ביקושים ופרמטרים נוספים המשפיעים על ההכנסות.

תהליך הניבוי מתבצע באמצעות צ׳אט אוטומטי ומאובטח, כשהמשתמש משיב לסדרת שאלות על מנת שהפלטפורמה תבין את המידע הרלוונטי ליצירת הניבוי. הצ׳אט מעבד את המידע שהתקבל ומציג את הניבוי, בהתאם לדרישות החברה, באופן מהיר, פשוט ומדויק למשתמש. הטכנולוגיה החדשה מפשטת את מורכבות תחום הניבוי, חוסכת לפי החברה כ־85% מהזמן המהותי שנגזל בהכנת ועיבוד המידע באופן ידני, חוסכת עלויות לארגונים, מייעלת את תהליך הניבוי ומגדילה את רמת הדיוק והאמינות שלו בהשוואה לעבודה ידנית. 

״הצ׳אט הוא משהו שנחת עלינו לפני שנתיים, בעולם טכנולוגי סוער, מה גם שסטארט־אפ בהגדרה כעסק הוא מאוד סוער״, שטיין מספר בחיוך. ״כמעצב זה דורש ממך להבין בראש ובראשונה את הסיטואציה הנוכחית, מה הדבר הכי חשוב שאתה צריך לעשות, ולהשתמש במתודולוגיות של עיצוב – מרמת הפיקסל ועד לרמה של לעזור לכל שאר הצוות להבין איך לעשות מחקר, או לתת למפתחים את הכוח להציע פתרונות ועיצובים. זה מין גלים כאלו שאתה צריך להתאים את העבודה שלך לנפח הסטרס באותו רגע״.

איפה אתם בתוך כל ההייפ?

״גם בתוך כל ההייפ של הבינה המלאכותית צריך להיות מדען או מתכנת כדי להרים מודלים של AI. אבל מה שאנחנו עושים זה סוג של דמוקרטיזציה של בינה מלאכותית, לא רק לחברות שיש להן מלא כסף לקנות דאטה־סיינס ומפתחים. זה כלי מאוד מסובך מבחינה טכנולוגית, ואותי מעניין השילוב בין מורכבות מאוד גדולה וטכנולוגיה קאטינג אדג׳, במוצר שכל המהות שלו לפשט את חיים״.

בסוף זו טבלה של דברים שקרו פעם, ואז במודל שאתה יוצר, כל שורה חדשה בטבלה שתיתן לצ׳אט הוא יידע להשלים מה הוא חושב שיקרה – האם מישהו יהיה חולה, האם מישהו ירצה לעזוב את החברה, האם מישהו ירצה לקנות ממני משהו

מה זה אומר בתכל׳ס?

״זה פשוט אומר שאם יש לך המון רשומות של דברים שקרו בעבר, אנחנו עוזרים לך לקחת אותן ולייצר מהן משהו שאפשר ללמוד ממנו. תחשוב על בנקים, חברות ביטוח, קמעונאיות, רשתות גדולות, אפליקציות, גיימינג – אתה חייב שיהיה לך הרבה דאטה. אלה חברות עם מיליונים של משתמשים, או מיליונים של איוונטים שיודעים על כל פעולה שאתה עושה באינטרנט.

״ובסוף זו טבלה של דברים שקרו פעם, ואז במודל שאתה יוצר, כל שורה חדשה בטבלה שתיתן לצ׳אט הוא יידע להשלים מה הוא חושב שיקרה – האם מישהו יהיה חולה, האם מישהו ירצה לעזוב את החברה, האם מישהו ירצה לקנות ממני משהו.

״ואם לחזור להייפ שהולך ל־AI גנרטיבי, לג׳י.פי.טי – זה לא ניבוי; זה משהו אחר. אם עד עכשיו התרכזנו רק במודלים סופר טכניים, והייתה חסרה לנו חתיכה בפאזל איך לעזור לאנליסטים להבין מה פקאן רוצה מהם בשביל להתחיל לעבוד, עכשיו אנחנו משתמשים בזה לדבר עם יוזרים, על הביזנס שלהם, ולהגיד להם מה הם צריכים לעשות, שזה אומר איזו טבלה להעלות, הג׳י.פי.טי עושה להם את כל הקידוד מאחורי הקלעים״.

בסוף הכל מתחיל ונגמר בטבלה.

״כן, אנחנו תמיד מתחילים מטבלה, משהו מאוד יבש בהגדרה שלו, ומעמיס מבחינה קוגניטיבית. בכל טבלה שאנחנו מציגים אנחנו מנסים לחשוב מה יכול להוריד מהעומס, איך אנחנו יכולים לפשט אותה.

״לדוגמה, סיכום אינטראקטיבי, פשוט ונקי, ולא מפחיד. טבלה שאפשר לערוך, עם עמודות בצבעים שונים וכן הלאה: בפרדיקציות אתה תמיד רוצה לחזות על מישהו או משהו (כתום), בשביל ללמוד על דבר היסטורי אתה צריך לדעת מתי קרה משהו בעבר (ורוד), ותמיד צריך כמויות עצומות של דאטה (כחול). תמיד״.

מחשוב והייטק זה משהו שמענין גם אדריכלים

שטיין, בן 35, הוא בעל רקע יוצא דופן בעולמות עיצוב המוצר. הוא בוגר המחלקה לאדריכלות בצלאל (2015), ומספר שמהשנה השנייה ללימודים היה עם רגל אחת באדריכלות ורגל אחת בהייטק. ״הייתה תקופה בירושלים שהתחילו להשקיע בסטארט־אפים ואם רצית לשים רגל בעולם הזה, היית צעיר מספיק ויכולת להקריב קצת הכנסה, יכולת למצוא דרך להיכנס לתחום״.

אחרי הלימודים עבד במשך שלוש שנים כאדריכל בברלין. ״שם הבנתי שכולם רוצים להשתמש בטכנולוגיות הכי חדישות ושמחשוב והייטק זה משהו שמענין את כולם, גם את האדריכלים, ושאני מעדיף לעשות את זה באמת ולא חצי כוח״.

ב־2018 חזר לישראל, לאחר שהחליט להתמקד בעבודת מוצר והבין שהאקו־סיסטם באירופה, ובברלין, שונה ושמרן יותר מזה הישראלי. ״היה לי יותר קל לחזור לעבוד עם חברות ישראליות ברימוט, ואחת החברות הייתה פקאן, שלאט לאט לקחה לי יותר ויותר שעות בשבוע. כשזה היה אקסקלוסיבי החלטתי לחזור״.

אתה יודע להגיד מה ברקע האדריכלי שלך נוכח בעבודת המוצר שלך?

״קודם כל אני אגיד שאחת הסיבות שעזבתי אדריכלות היא שלא יכולתי להכיל שפרויקט נמשך כמה שנים טובות. מצד שני, פקאן הוא MVP שמן ואני פה מ־2018, אז אפשר להגיד שהבדיחה היא קצת על חשבוני…״.

״אני אגיד לך מה לא למדתי באדריכלות: שם אתה מתכנן הכל מראש, ויש לך את הפרוגרמה, שזה כמו בעולמות עיצוב המוצר הפיצ׳רים והתכולה, ואז עוברים לפרטים הכי קטנים. הקף העבודה דומה, אבל ההזיייה באדריכלות היא שאתה עושה הכל לפני, שנים לפני, ואז יום אחד מתחיל לעבוד ולא יכול להתחרט. מבחינה עיצובית זה מקום בעייתי – אתה פוגש את המציאות ואתה רואה שדברים לא עובדים, ובאדריכלות אין לך לאן לברוח.

״יש ציפיה מאדריכלים שיהיו מעורים בהכל: בחזון, באסטרטגיה, מרמת הכלים הטכנולוגיים והחומריים ועד רמת הדיטלייס של הקיר. בתור מעצב של כלי מורכב, אתה חייב את הראייה הכוללת הזו, כי אם אתה מפספס ולא מעורב בפרטים, אין לך מספיק קונטקסט לעשות את העיצוב כמו שצריך. יכול להיות שעיצבת חודשים ופספסת משהו ויזרקו את זה לפח.

״לכן אני מאמין גדול שצריך להביא עוד אדריכלים לעיצוב מוצר לאור היתרונות – הראייה הכולת הזו והעובדה שהרבה מהם לא מפחדים מדברים טכניים. יש להם את היכולות להתעמק״.

ההזיייה באדריכלות היא שאתה עושה הכל לפני, שנים לפני, ואז יום אחד מתחיל לעבוד ולא יכול להתחרט. מבחינה עיצובית זה מקום בעייתי – אתה פוגש את המציאות ואתה רואה שדברים לא עובדים, ובאדריכלות אין לך לאן לברוח

מה אתה אוהב בעיצוב מוצר? 

״מה שקסם וקוסם לי בעיצוב מוצר הוא שככל שהסייקלים יותר קטנים בין לעצב ללתת לאנשים לשחק עם העיצוב שלך, אתה עושה עבודה יותר טובה. אם יש לך רעיון משוגע ואתה מוציא אותו לאוויר תוך שבועיים ורואה איך אנשים מגיבים לו – זו דרך יותר בריאה לעצב לאנשים שהם בני אנוש, מלוכלכים ומבולבלים. בסופו של יום כשאתה מעצב מוצר ומקבל החלטות של חוויה ורגש וקוגניציה, זה על גבול הבלתי אפשרי לחוות מראש איך אנשים יגיבו עד שזה לא קורה״.

מה אם כך התפקיד של עיצוב בפקאן?

״לעבוד על המתח המאוד גדול בין מוצר כבד מבחינה טכנולוגית, בחזית של הטכנולוגיה, למטרה שלנו שהחוויה תהיה כמה שיותר פשוטה. אלה שני קצוות עם חשיבות גדולה: עבודת מוצר ועבודת עיצוב. 

״אתה חייב להבין ולהחליט איך לפשט, איך לארגן את הנתונים, איזה שדות להסתיר, איזה להציג. כל הזמן לנסות לעשות מחקר על המשתמשים, להבין איך הם חווים את הדברים, כל הזמן לנסות להחליק קצוות מחוספסים שיהיה כמה שיותר פשוט ונעים לאנשים״.

מה חשוב בכל הסיפור?

״זה טיפה פחות חשוב שזה ייראה יפה, הצבעים. הטופ־טופ פריוריטי הוא איך אני לוקח את התסבוכת הזו ומפשט אותה, והשיא של הדבר הזה היה לזרוק הכל לפח ולהגיד שהצ׳אט יהיה ממשק המשתמש. זה כמובן לא באמת לזרוק הכל לפח, אבל עם הטכנולוגיות החדשות שיצאו בשנתיים האחרונות אתה יכול למחוק אזורים שלמים של UX ו־UI ולהחליף אותם בשיחה.

״הצ׳אט הזה החליף המון מסכים מסובכים שהיית צריך ללחוץ על כפתורים ועל תפריטים. קצת כמו יאהו, שהיה לכאורה יותר קל להיכנס לפורטל ולנווט לקטגוריות, עד שגוגל הגיעו ואמרו פשוט תגיד מה אתה מחפש. זה מאד פתוח עכשיו לכל מה שהיוזר רוצה לשאול, זה פשוט פותח עוד אפשרויות״.

birds

הזכרת את גוגל, שלכאורה בודקים כל דבר, לעומת אפל שלכאורה אומרים שהצרכן לא יודע מה הוא צריך, אנחנו יודעים וניתן לו את זה.

״יש לזה שתי רמות. ברמה של חזון כן, לאפל היה את החזון להסתכל קדימה, למקום יותר עיצובי ומאוד קיצוני, כי המשתמש לא יודע מה טוב לו, אנחנו יודעים מה טוב לו. אבל נראה לי שאנשים עושים טעות כשהם מסתכלים על מוצרים של אפל בתור מוצר בודד, בזמן שכל הפילוסופיה שלהם זה להסתכל על מוצרים בתור גרסאות.

״לאפל אין בראש אייפון אחד, כל הפרויקט התחיל מלשחרר את האייפון הראשון שהיה גרוע, לראות איך אנשים משתמשים בו, מה נשבר ומה לא עובד, ואז להוציא את הגרסה הבאה. זה כאילו שתהליך הקנייה הוא חלק מתהליך העיצוב של אפל, פשוט עם חומרה וסייקלים יותר גדולים״.

מה הפרספקטיבה שלך על התחום כמי שנמצא בעולמות האלו כבר עשר שנים?

״זה מעניין לראות שעם כל הבינה המלאכותית יש עדיין דבר אחד שהמודלים לא יכולים לעשות, וזה לאתגר את המערכות שהם עובדים מתוכן. כמעצבים זה הזמן לזכור שהיתרון שלנו בתור בני אדם הוא עין ביקורתית, היכולת לאתגר הנחות מוצא של פרויקטים ולא לקבל כל בריף בתור מובן מאליו״.

 

 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden