״דרך נחל ראיתי עולם״: אודין שדמי לא מאמינה בלהטיף. ״ניסיתי שנים וזה לא עבד לי״

יובל: הי אודין, בוקר טוב? מה שלומך בימים מורכבים אלו? איך את מצליחה לשלב בהם יצירה

אודין: בוקר אור, לפחות זה יש לנו תמיד. אני מוצאת בזה נחמה 🙂

אני מודה שקשה לי ליצור כשהתותחים רועמים. השנים האחרונות לימדו אותי את זה. קצת מקנאה ביוצרים שיכולים ליצור מתוך אי השקט

יובל: אני בסדר, עסוק מאוד מה שתמיד עוזר להתמודד עם החיים, במיוחד שזה גם תמיד קשור לעולמות של יצירה ואני חייב להודות שזה די פריווילגי, שאני יכול לשוחח עם יוצרות ויוצרים על דברים מעניינים. לדוגמה, התערוכה החדשה שלך במוזיאון העיר חיפה: ״דרך נחל ראיתי עולם״. מה את יכולה לספר על התערוכה?

אודין: קודם כל להגיד שאני מבינה. מצד שני, אני רוצה להודות לך שאתה ממשיך ליצור במיוחד בימים האלה. אני מרגישה שא.נשים זקוקים לזה. באותה צורה גם הרגשתי סביב תהליך היצירה שהוביל לתערוכה הזאת.

זאת עבודה שנעשתה במסגרת החממה לאמנות מקום של מוזיאוני חיפה, שבה אספתי קבוצת צלמים חיפאים ויחד תיעדנו את נחל הגיבורים בעיר. העבודה בפועל התחילה רגע אחרי המלחמה. התאריך הראשון שבו יצאנו לצלם, שנקבע מראש, היה ה־13.10, יום שישי לאחר השבת האיומה. הרגשתי כמה זה חשוב שאני מחזיקה תהליך יצירה ויציאה לטבע במיוחד בתקופה הזאת

יובל: מה מיוחד בנחל הזה? למה דווקא לצלם אותו?

אודין: רציתי לתעד נחל בחיפה, כי זאת עיר שהנחלים והוואדיות שבה נותנים לה את הטבע הפראי שנמצא בתוך העיר.

נחל הגיבורים, שהציעה ענבל ואנשים נוספים ממובילי קבוצת ״בשבילי חיפה״ שעושים סיורים בוואדיות בעיר, נבחר בגלל היחודיות שלו. הוא נחל מרכזי שמנקז אליו את כל הוואדיות ממרכז הכרמל לכיוון צפון עד הים. לאורך השנים נבנו בו פרויקטים רבים כמו מנהרות הכרמל, הגרנד קניון וכביש נחל הגיבורים שנחנך לפני עשור. היה אמור לקום בו גם פארק, אך העבודה נעצרה.

במידה רבה הוא מספר את הסיפור של ואדיות אחרים בחיפה, ושל היחס שלנו לטבע במדינה. אנחנו משתמשים בו, ושוכחים לטפל בו גם, כך שישאר לעתיד

יובל: וכשיצאת לדרך היה לך כבר חזון מה יהיה בתערוכה או שקודם רצת לאסוף חומרים?

אודין: היה חזון מעורפל, שנבנה והתדייק ככל שיצאנו לנחל ופגשנו אותו. מה שיצא בסוף לא היה מה שדמיינתי, אלא באמת מתוך מה שפגשנו ומי שפגשנו שם. העבודה עם האוצרת, יפעת אשכנזי, מאוד עזרה לעשות סדר במה שראינו שם, ואיך להביא את זה לכדי עבודה יותר ״מתקשרת״

יובל: אז לפני התערוכה, מה ומי פגשתם?

בדיוק הניגוד הזה: טבע-בטון. ואיכשהו זה הכל עדיין מסתדר יחד. זה מה שראינו, וזאת גם התקווה: שאם נדאג גם לטבע שנמצא איפה שאנחנו בונים וחיים, האיזון יכול להישמר ככזה

אודין: קודם כל את הטבע עצמו, את העלים והפרחים והציפורים והחרקים שפשוט חיים שם, בלי יותר מדי ״פאסס״. מתישהו גם התחיל החורף, והנחל התמלא מים ומפלים מדהימים.

באחת היציאות הראשונות שלנו לנחל, ראינו עבודות לסלילת כביש בתוכו. זה היה מפגש מאוד מעמת עם המציאות האנושית שמתערבת בו. בתור קבוצת אוהבי העיר, מיד נשלחו הודעות לפעילי סביבה, לאנשים בעירייה, לברר מהן העבודות האלו. היה מרהיב לראות את רשת הפעילים למען הטבע בעיר מתעוררת לבדוק ולהיות איתנו בדבר הזה.

לאורך הזמן פגשנו גם אנשים שגרו בנחל או בסביבתו. גם את היהודים החרדים שגרים בשכונת גאולה מדרום מערב לנחל, וגם את התושבים הערבים של חאליסה, בגדה השניה שלו. יש עדיין הרבה חיים סביב הנחל המשונה הזה, וזה מדהים לראות איך הם לא נעצרים בגלל סלילת כביש כזה או אחר

יובל: ועכשיו התערוכה: יש מפגשים, יש אנשים, יש תוצרים, איך מזה עושות תערוכה?

אודין: כאן נכנסת הפרקטיקה האמנותית שפיתחתי. אני עובדת עם הקרנות וידיאו ממופות, projection mapping בלעז, והאתגר הוא איך להתאים את כל מה שצולם לאוביקטים בחלל של גלריה.

התחלתי עם דימוי אחד שתפס אותי מהנחל – קיר לבנים משונה שנמצא סביב מאגר המים. למדנו על הקיר הזה מיובל בן ארי שהדריך אותנו בנחל. מדובר בקיר שנעשה מיציקות בטון, שנלקחו מתוך המסלע הטבעי של הנחל עצמו. מרגלית סוכוי, אדריכלית הנוף של הכבישים והנחל, רצתה לשמור על הצורה הטבעית של הנחל. 

התוצאה משונה מאוד, מעין קיר לבנים גדול שנראה מאוד לא טבעי, אך עדיין טבעי בדרך מסוימת. התאהבתי בו. הוא ממש ייצג מפגש משונה בין הטבע לאדם. צילמתי אותו, והדפסתי כל אבן על דף נפרד, וכך יצרתי העתק שלו בתוך הגלריה. השתמשתי בצורות הקיר להקרנה – כך שהוא כמו קם לתחייה עם הסרטונים שעליו

אודין: בהמשך חיפשנו אוביקטים נוספים להניח בחלל הגלריה, שייצגו אלמנטים מהנחל. כך הגענו לפודיומים, שנראים כמו עמודי הבטון בנחל, או כמו בניינים קטנים לצידו, למסגרות שמתקשרות עם חלונות הבתים הנטושים של אילן בנחל.

על כל אלה חשבתי איך לחלק את החומרים, מה להקרין, ומאיפה. זאת עבודה מקבילית, עם האילוצים הטכניים של המקרנים, עם הרצון להביע רעיונות מסוימים, עם החומרים הקיימים ומה שקרה בנחל

יובל: אפרופו פרקטיקה אמנותית של וידאו־מאפינג, אני פותח רגע טאב ורוצה לדבר עלייך – ספרי בכמה מילים על הרגע שלך, אי אני זוכר אותך מהמחלקה לתקשורת חזותית בשנקר אי שם לפני 10 שנים? אפילו יותר… איך התגלגלת משם לעשות אמנות? את מרגישה שיש לרקע שלך קשר לבחירה הזו?

אודין: גם אני זוכרת אותך מאז 🙂 ואני שואלת את עצמי אם המילה ״רגע״ היא טייפו של ״רקע״, והיא עדיין מוצאת חן בעיני כשאלה.

בדיעבד תמיד אפשר להסתכל על כל הרגעים כמובילים לרגע הזה. בילדות ובתיכון עסקתי הרבה באמנות. משהו בשירות הצבאי הכניס אותי לאיזה תלם של תוכנית טיול – לימודים – עבודה – אושר. כשהאושר לא הגיע, הלכתי לחפש משהו. לא יודעת להגיד אם מצאתי, יודעת שבדרך לקחתי כל מיני פניות מעניינות שהובילו אותי לאיזה רגע בו אני יושבת ליד נהר בגרמניה עם בחור בשם אנדי, והוא מספר לי שיש לו כאן מקרן והוא רוצה לעשות מיפוי על משהו.

אני בשלב הזה כבר הייתי בהתעוררות פנימית חזקה על הקשר שלי לטבע של העולם הזה, והרגשתי שסוף־סוף יש לי משהו להגיד לעולם. אנדי לימד אותי את כל מה שהוא יודע על הקרנות ממופות, ומצאתי את עצמי עם כלי אמנותי שמדליק אותי, עם נזק סביבתי נמוך מאוד, ומשם כבר חיפשתי איפה להציג. זה קרה מהר, כמו שקורים הדברים המדוייקים

יובל: נייס. אז אם לחזור לתערוכה, איזו חוויה את מזמנת למבקרים? כי יש איזה ניגוד בין הטבע שאת מתארת להקרנות בחלל החשוך

אודין: אפשר להגיד שבדיוק את הניגוד הזה: טבע-בטון. ואיכשהו זה הכל עדיין מסתדר יחד. זה מה שראינו, וזאת גם התקווה.

אז אפשר להגיד, חוויה נעימה, מסקרנת, משחקית (מותר לגעת, לרוץ מסביב, להתחבא), ומלאת תקווה – שאם נדאג גם לטבע שנמצא איפה שאנחנו בונים וחיים, האיזון יכול להישמר ככזה

יובל: אם. מילת מפתח… מה עוד? משהו חשוב נוסף לספר לפני שנפרדות?

אודין: שאני אשמח אם א.נשים יבקרו בתערוכה. שיראו את הנחל דרך העיניים שלי ושל הקבוצה. שיבקרו בנחל עצמו. שיצאו לטבע. שיכירו אותו, את היכולות שלו לווסת את כל מה שקורה מסביב, שירצו לשמור עליו.

אני לא מאמינה בלהטיף, ניסיתי שנים וזה לא עבד לי. אני מאמינה בלחוות. בלהיות באינטראקציה עם העולם ועם הטבע שעוד יש לנו. כי אני יודעת את הטוב שזה עושה, ושמתוך לראות את היופי, ולהרגיש את הרוגע – עולה גם הרצון לעשות עבורו, לשמור עליו.

בסוף זה מה שחשוב לי – שנאהב את העולם שלנו ואת הטבע שבו. מתוך אהבה קורים הרבה דברים. הלוואי שאני ומה שאני יוצרת, יצליח להעביר חלק מן הטוב של מה שסביבינו והסיכוי שעוד יש לנו

יובל: הלוואי

אודין: תמיד כיף לדבר על דברים שמרגשים אותי. אני גם יכולה להוסיף, שחלק מהיופי של עבודת הקרנת וידיאו זה שהיא ניתנת להתקנה קלה במקומות ציבוריים. בפנטזיה שלי, העבודה הזאת מוקרנת במקומות נוספים, בחללים ציבוריים, באירועי חוצות. שיהיה לנחל עוד מקומות להדהד בהם בעולם. ואולי זאת גם הזמנה 🙂

---

אודין שדמי | דרך נחל ראיתי עולם
אוצרת: יפעת אשכנזי
משתתפי הפרויקט: עופר יונגמן, יבגני ק., אביחי אלבאום, אמנון באום, דניאלה צדיק, ציפי שפיגל, משה שפיגל, דני איכנגרין, אדם קרש, יאיר גיל. אוצר החממה לאמנות מקום: עוז זלוף
מוזיאון העיר חיפה, שדרות בן גוריון 11
נעילה: 14.9