כל מה שחשוב ויפה
ענת חפץ בתערוכה בוונציה. צילומים: רוני חפץ
ענת חפץ. צילומים: רוני חפץ

ונציה 2024: ענת חפץ בפלאצו מורה

ענת חפץ משייטת בחופשיות בין עיצוב אופנה ליצירה אמנותית, ומציגה בתערוכת לוויין של הביאנלה בוונציה

לפני שנתיים, כשענת חפץ ביקרה בביאנלה בוונציה 2022, היא אמרה לעצמה שלהציג בוונציה זה חלום. ״אני מציבה לעצמי אתגרים וחלומות ועושה כדי שיתממשו״ היא אומרת. בימים אלה במקביל לביאנלה בוונציה 2024 שנפתחה באפריל, חפץ מציגה במסגרת תערוכת לוויין רשמית של הביאנלה – Personal Structures. זוהי תערוכת ענק שמתקיימת מזה עשור מטעם המרכז האירופי לתרבות (ECC – European Cultural Center), כוללת מאות יוצרים ומתפרשת על פני שלושה אתרים בוונציה – שני ארמונות גדולים בני מספר קומות במרכז העיר, Palazzo Mora ו־Palazzo Bembo, וגן פסלים בקרבת הביאנלה.

התערוכה של חפץ נמצאת בקומה הראשונה של פלאצו מורה, לצד עשרות תערוכות של אמנים וגופים בינלאומיים, בהם אקדמיות ומכוני תרבות מאירופה, מסין ויפן, מקנדה ועד איחוד האמירויות. במקרה או שלא, חדר המיצב של חפץ סמוך לתערוכה של ״המוזיאון הפלסטיני״, גוף עצמאי מארצות הברית, שהציג במסגרת זו גם ב־2022. ומצידו השני מוצגת עבודתה של שולי וולף הישראלית, שמשתתפת כבר מספר שנים בתערוכה. וולף מציגה מיצב פיסולי בכלי זכוכית רדי מייד, בחדר משותף עם מספר אמנים ממקומות שונים בעולם.

ענת חפץ בתערוכה בוונציה. צילומים: רוני חפץ

ענת חפץ בתערוכה בוונציה. צילומים: רוני חפץ

כל זה קורה בשנה שבה לא קל להיות ישראלית באירועי תרבות בינלאומיים; כשבתערוכה המרכזית של הביאנלה ״זרים בכל מקום״ אין אמנים ישראליים, והביתן הישראלי בג׳רדיני ניצב סגור ובו, סמויה מהעין כמו החטופים במנהרות, תערוכתה של רות פתיר – האמנית שנבחרה לייצג את ישראל. בהחלטת האמנית והאוצרות, התערוכה הוצבה ונסגרה, מוכנה וממתינה להסכם הפסקת אש והחזרת החטופים. המהלך זכה לתשומת לב תקשורתית והיווה תשובה להפגנות פרו פלסטיניות ולקריאות לחרם על ישראל עם פתיחת הביאנלה.

בתוך הנוף האקלקטי של התערוכות בפלאצו מורה, חפץ מציגה תערוכת קפסולה עצמאית, שחומר הגלם העיקרי שלה הם קני במבוק – מצויירים, מגולפים, חרוטים ורקומים בחוט אדום. גווני התערוכה נעים בין הבמבוק החשוף ללבן ולשחור, עם נגיעות אדומות שמוסיפות נקודות מיקוד מעניינות, גם מבחינה טכנית.

במרכז החלל מעין מבנה של מדורה ענקית מקני במבוק גדולים במיוחד. אחרי ה־7 באוקטובר הוסיפה חפץ במרכז המערום קנה במבוק צבוע באדום. כמוהו, גם קני הבמבוק העדינים יותר, המשולבים ברקמת יד אדומה, מסמלים לדבריה את הדם שנשפך כאן ואת המאבק להחזרת החטופים.

איך השפיעה המלחמה על ההכנות?

״כמו כולנו, אחרי ה־7 באוקטובר נכנסתי לשיתוק. אני פעילה באגודת הידידים של שיבא, תל השומר, כבר שנים רבות, ובעקבות המלחמה נשאבתי כולי לשם. חשבתי שאני לא מסוגלת להרים את עצמי ולהתעסק בתערוכה. אבל למזלי, מארגני התערוכה לא עצרו, ועבדו בצורה הכי מקצועית שיש. הם ניהלו את המשלוח של העבודות מישראל לאיטליה הזמינו אותי לשלב ההקמות, ואיתם מצד אחד ועם המשפחה מצד הבית, הצלחתי להרים את עצמי.

״כמי שעשתה מאות טיסות לבד בעולם כולו, הפעם ביקשתי לראשונה מבן זוגי להצטרף אליי, ומזל שעשיתי זאת. נחתנו על הפגנה פרו־פלסטינית. חוויה לא קלה בכלל. בפגישה האחרונה עם מארגני התערוכה אמרתי להם שאני מתכוונת להציג את עצמי כישראלית. הם אמרו לי שאומנות היא אומנות והעבודות שלי ראויות, ללא קשר למוצא שלי.

״הראו לי את החלל שבו אציג. חלל גדול ומרווח ממש בכניסה לתערוכה. גיליתי שממש לצידי מציג אוצר פלסטיני־אמריקאי את פרויקט ׳המוזיאון הפלסטיני׳. מאז ההקמה ניסיתי לא אחת לקיים איתו שיח. זה לא עבד. בספר האורחים שלי אני מוצאת הרבה הערות ׳שחררו את פלסטין׳ וכדומה, של מבקרים מהתערוכה השכנה. אני מתעלמת. אני משתדלת להיות בתערוכה כמה שיותר, כדי לפגוש ולהסביר למבקרים״.

פסל המדורה מוביל את העין בתנועה סביבו, ומאחוריו מתגלה סדרת עבודות עדינות ומגוונות מקני במבוק שהפכו לפסלי קיר אלגנטיים. על הקיר ממולם סדרת מחצלות קלועות, מצוירות במוטיבים של שטיחים, שהיא משחזרת מבית אמה.

החלל שלה ״ארוז היטב״ בצבעוניות מונוכרומטית עקבית, בהתאם לשפה האומנותית־עיצובית שהיא מעדיפה בכל מה שהיא עושה – באמנות ובעיצוב, באופנה ובאביזרים. שחור, לבן ואפור, כסף ונגיעות קלות וסמליות של אדום. חפץ מנצלת את הבמה ומציגה בפינת החדר מעין לוח השראה, שממנו ניתן להבין את עולמה ואת תהליכי העבודה שלה. בפינה אחרת היא מקרינה בווידאו את עיצובי האופנה שלה.

מאופנה לבמבוק, ובחזרה

חפץ (68) רושמת לזכותה קריירה ארוכת שנים בתחום עיצוב וייצור אופנה, וכיום גם תכשיטים ומוצרי לייף סטייל. לפני כ־7 שנים העתיקה את מגוריה לפיליפינים בעקבות עבודתו של בן זוגה, מה שהפך עבורה לתקופה מכוננת. את השהות במנילה היא חילקה בין שמיעת הרצאות באוניברסיטה לבין סיורים בסמטאות העיר, שם נחשפה לבמבוק – חומר הגלם הפשוט והמגוון. מבחינת המקומיים סחורה עוברת לסוחר, מבחינתה גילוי מרעיש ובסיס למאות עבודות חריטה וציור ששפעו ממנה.

״כישרון חבוי שיצא לאור בעשור השישי של חיי״ היא אומרת בחיוך. תערוכה של עבודותיה במוזיאון אילה שבמנילה זכתה להצלחה גדולה ולכיסוי נרחב בתקשורת המקומית, אבל אז פרצה הקורונה, וחפץ חזרה לארץ – והביאה איתה את הבמבוק.

בזמן סגרי הקורונה פיתחה דוגמאות מהתבליטים שחרטה על גבי הבמבוק והמירה אותם להדפס על משי, שייצרה באיטליה, מכאן התפתחה קולקציה אלגנטית בשם Kawayan (במבוק בטאגאלוג שפת הפיליפינים). היא החלה מצעיפים וגלביות ונכון להיום הקולקציה כוללת בגדים, כובעים, תכשיטים, בגדי עור, נרות ותמציות ריח, ונמכרת בסטודיו שלה ואון ליין.

איך כל זה מביא אותך לוונציה, בתערוכת לוויין לביאנלה 2024?

״בביאנלה של 2022 הסתובבתי בתערוכות השונות ברחבי העיר והגעתי לפלאצו מורה, אחד המבנים שבהם מוצגת התערוכה של ה־ECC. אני אחת שמציבה לעצמה משימות או קובעת חלומות והחלטתי לפנות לאוצרת הראשית של התערוכה. שלחתי בתחילה רק תמונה של עבודות הבמבוקים וכשביקשו לראות עבודות נוספות שלחתי את שטיחי המחצלות שלי. זה היה לגמרי מתוך כוונה של לא לשלוח הכל יחד. רציתי לעורר סקרנות ועניין. אני ישראלית״, היא אומרת. ״הייתה לי אסטרטגיה שיווקית במטרה להתקבל, וזה עבד.

״אמא שלי תמיד אמרה שאת התשובה ׳לא׳ כבר ממילא יש, אז יש רק תשובה נוספת אחת, והיא ׳כן׳. עוד היא אמרה לי: אם את לא מנסה בטוח לא תצליחי. אם את מנסה 100 ניסיונות בטוח שאחד יצליח״.

אחרי מספר פגישות זום עם אוצרות התערוכה הזמינו אותה לוונציה לפגישה עם האוצרות שרה דניאלי ומוניקה גאווקאווטה. ״זו הייתה סוג של ועדת קבלה. הצגתי להן את תהליך ההתפתחות של העבודות שלי וכיצד הגעתי לאומנות מעיצוב אופנה״.

בסופו של התהליך התגבשה ההחלטה להציג לקהל לא רק את התוצרים הסופיים אלא את כל שלבי היצירה שלה – החל מהחריטה והציור על הבמבוק ועד לעיצוב קולקציית הבגדים, האביזרים והכלים שתוכננו בהשראתם. ״זה לא קורה הרבה בתערוכות אומנות שמציגים בגדים וכלים שימושיים לצד יצירות אומנות. המעבר מאמנות של ציור על במבוק לאופנה לי מאד ברור ומסתבר שזה גם מה שעניין אותם.

״שברתי את הראש איך לעשות את זה. התייעצתי עם הטובים בתום מבין חבריי, ביניהם לאה פרץ ואילן בז׳ה משנקר ועדי גרוס ודלית מתתיהו ממוזיאון תל אביב. היה ברור שזה לא יכול להפוך את התצוגה לחנות בגדים״.

בראיון שקיימתי איתה בינואר 2022 היא אמרה לי: ״מתאים לי להיות בתנועה ולא להישאר במקום אחד. עכשיו אני מחפשת את הלוקיישן הבא. החל בניו יורק, דרך סטוקהולם, לונדון, מילאנו, אבל מבטיחה לעצמי לחפש אתגרים אבל לשמור על איזון״. והנה הגיעה לוונציה – שאמנם לא הייתה ברשימה, אבל הציבה אתגר ועמדה בו.

מה לדעתך כבש אותם בעבודות שלך?

״יש בתערוכה סביבי הרבה אומנים טובים, ציירים ופסלים מצוינים, אומני וידאו ארט טובים וגם אמני זכוכית, נייר, קראפט. אצלי יש סיפור. יש חיבור טוב בין אופנה לאמנות״.


Personal Structures, ECC 2024
נעילה: 24.11

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. לילך

    לא סביר שתערוכת לווין עם קני במבוק תמוהים תהפוך לאומנות. פרופורציות?

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden