כל מה שחשוב ויפה
בית האבן ברגבים. צילומים: שי גיל
בית האבן ברגבים. צילומים: שי גיל

כמו בשבילי הקיבוץ של פעם: מבנה האבן המשופץ ברגבים

האדריכלית ליאת בעבור, בת קיבוץ רגבים, תכננה את שיפוץ מבנה האבן הישן בכניסה לקיבוץ, שישמש כחלל להתכנסויות, אירועי תרבות ומפגשים ספונטניים, שכל כך חסרים היום

מבנה האבן בכניסה לקיבוץ רגבים הוא חלק בלתי נפרד מנוף ילדותה של האדריכלית ליאת בעבור. כילידת רגבים שמתגוררת בקיבוץ עד היום ובו גם ממוקם משרדה, היא מספרת ש״גדלתי עם עובדת קיומו במקום. הוא תמיד היה שם, ניצב בודד בסוף הדרך שעולה לקיבוץ״.

קיבוץ רגבים שוכן בצפון המועצה האזורית מנשה. המבנה, שלאחרונה עבר תהליך שימור ושיקום שהפיחו בו חיים חדשים, נושא איתו היסטוריה שנודדת לתקופת השלטון העות׳מאני. כשעלו גרעיני החלוצים להתיישב בשטח בשנת 1949, הוא כבר קיבל את פניהם במיקומו על הגבעה, ובמהלך הזמן עבר גלגולי ייעוד שונים. בשנים האחרונות הוא ניצב עזוב ומוזנח, עד שדני שחף, מנהל הקהילה בקיבוץ, יזם את רעיון חידושו.

ליאת בעבור. צילום: רוית תורקיה

ליאת בעבור. צילום: רוית תורקיה

בית האבן. צילומים: גיל שי

בית האבן. צילומים: גיל שי

״היישוב, שנמצא בתהליך של גדילה והרחבה, היה זקוק למקום שיאפשר לקיים התכנסויות ומפגשים – הן תרבותיים והן חברתיים־ספונטניים. ההחלטה המושכלת של דני להשמיש את המבנה העתיק לצורך זה, הייתה מבחינתי מהלך מרגש עם משמעות מיוחדת״, מסבירה בעבור, שהופקדה על תהליך תכנונו ושיקומו תוך החלת חוקי שימור ושחזור.

יחד איתה על הצד הביצועי של הפרויקט היה אמון בן כיתתה יותם בירק, איש שטח ופרויקטור שעוסק בבנייה. ״כמוני, גם יותם גדל עם המבנה והיה שותף מלא לא רק למהלכי הביצוע אלא גם לממד הרגשי של התהליך״.

מעבר לחשיבה הרבה שהקדשנו לשימור ולשיקום הפיזי של המבנה, לא פחות חשיבה הקדשנו לשימור הנשמה שלו, בתהליך רגיש מאוד ועדין מאוד. הכוונה הייתה להותיר אותו כמו שהיה במקור – נקי, ללא שום תוספות חיצוניות שהן

המבנה שקיבלה לידיה היה, לדבריה, סוג של חורבה. לגיבוש הקונספט התכנוני היא לא נדרשה לזמן – הוא היה ברור לה מהרגע הראשון. ״הרעיון היה לשמור על האמת של המבנה ועל צביון המקום. לשמר את הכנות והפשטות שלו ואת היותו חלק מהקונטקסט הסביבתי. גם אם שיני הזמן נגסו בו, מבחינתי הוא פנינה שמחוברת למקום. מעבר לחשיבה הרבה שהקדשנו לשימור ולשיקום הפיזי של המבנה, לא פחות חשיבה הקדשנו לשימור הנשמה שלו, בתהליך רגיש מאוד ועדין מאוד. הכוונה הייתה להותיר אותו כמו שהיה במקור – נקי, ללא שום תוספות חיצוניות שהן״.

צידה הקדמי של מעטפת האבן היה בנוי מאבנים במצב טוב שטופלו בסיתות – אם כי במופע מיושן. צידה האחורי היה שונה בתכלית – שם נעשה שימוש באבנים מקומיות לא מטופלות, שנראה היה שהן יושמו אקראית עם ״הרבצה״ של מלט ביניהן. בנקודה זו היה ברור שנדרשת מעורבות של שימור מקצועי, שאותו ביצעה חברת קנטאור שימור. אבנים שמופען היה סביר טופלו בסיתות, ואחרות, כמו גם חלקים חסרים, הושלמו מאבני הסביבה, כך שהחזות תהיה דומה ככל האפשר לחזות המעטפת הקדמית.

פתחי המבנה נותרו נאמנים למקור במידותיהם, אך חודשו בעבודת השימור; האבן שסביבם עברה ניקוי והקצעה, וחלונות העץ בהיקף המבנה שוחזרו בהתאמה מלאה לחלונות המקוריים. חלקם היו מקושתים כתוצר של חלק מקירות פנים מקושתים, והאבן שנחשפה סביבם נותרה כרובד נוסף המספר את סיפור העבר. ״במהלך העבודה בחלל הפנים התגלתה בקיר צפוני פנימי קשת נוספת, חדשה, שאותה הותרנו כפי שהיא וניצלנו את קיומה לשמש כעין נישה״.

חלל הפנים משתרע על פני כ־100 מ״ר, וגם כאן נצמד התכנון לחלוקה המקורית שהגדירה בו שני חללים – אחד גדול והשני קטן יותר. את פתח המעבר ביניהם, שהיה קטן מהמקובל היום, הוחלט להותיר כשהיה, ״בקנה מידה אנושי של פעם״. כך גם את הריצוף באריחי טרצו קטנים – 20X20. ״איכשהו, למרות השנים שחלפו, הוא נשמר במצב טוב. לכן דאגנו לשמור עליו ככזה במהלך העבודה, ורק חידשנו אותו עם ניקיון ופוליש״.

אסתטיקה כנה ועיצוב עקבי

את ההשראה לשפה האסתטית שגיבשה עבור החלל, שאבה בעבור מהשימוש באור ביצירותיו של הצייר הפלמי ורמיר – מהאופן שבו הוא נוסך שקט ואווירה, וככזה משמר את איכויות החלל. בתוך כך, המארג האסתטי נשען על מינימליזם מונוכרומטי הנרקם מניקיון צורני, מפלטה של גווני אדמה השאובים מהסביבה, ומשימוש בחומרים מקומיים־טבעיים. ״הרעיון היה לייצר אסתטיקה כנה ועיצוב עקבי לפרטיו שאינו משתלט״.

במסגרת זו נבחרו חיפוי טיח לצד קירות מחופי אבנים מקומיות שסותתו בעבודת יד, התקרה האקוסטית שהותקנה בחלל מבוססת על סיבי עץ טבעיים, עבודות הנגרות בוצעו מעץ ליבנה מלא, ואת התאורה האחידה והרכה מפיצים גופים בעיצוב מינורי־מינימליסטי.

החלל הגדול מבין שני חללי הפנים עוצב עם פינות ישיבה ומאפשר לעשות בו שימוש גמיש – להתכנסויות כהרצאות, סדנאות, צפייה בסרטים, או למפגשים חברתיים ספונטניים. החלל הקטן מכיל בית קפה ובר ישיבה ספוגי אווירה נעימה, נטולי ממד גימיקי־עכשווי, ועם כניסה נגישה אל הבר.

birds

את פיתוח השטח והצמחייה העוטפת את המבנה תכנן משרד דוד אלחנתי אדריכלות נוף, בהשקעה רבה ובהתאמה לרוח הפרויקט. את היקף המבנה ממסגרות אבני חול זהובות, ובקדמתו ישנה רחבת בטון מסורק תחומה באדניות בנויות שבתוכן נשתלה צמחייה מגוונת – שיחים ירוקים עם מופע פריחה סגול וערוגות צמחי תבלין.

״לצד הממד הטבעי־רענן והאנרגיה הטובה שצמחייה משרה, האדניות הן פתרון להפרש גובה שנוצר בין המבנה והרחבה. שילוב מעקות היה מתקבל כאן כאלמנט זר שלא שייך למקום, וגם היה מפר את הקוהרנטיות ואת המופע הנקי שביקשנו לייצר. גם את עץ האלון הוותיק שניצב בסמוך למבנה גזמנו ושימרנו, כעוד הדהוד של הטבע במקום והחיבור לסביבה״.

בנוסף להתכנסויות והמפגשים שהוא מאפשר, הכוונה היא לקיים בבית האבן תערוכות ציור וצילום מתחלפות, ולדברי בעבור הפונקציות שהוא מספק הן גם תרבותיות, וגם סוג של תחליף למפגשים בשבילי הקיבוץ של פעם ״היום, עם הפרטת הקיבוץ, המפגשים במדרכות, שהיו חלק בלתי נפרד ממרקם החיים, כבר חלפו ואינם. אך מסתבר שהם חסרים והגעגוע אליהם עדיין קיים.

״אנשים אוהבים להגיע למקום וליהנות ממפגשים ספונטניים של יומיום, ולא רק ממפגשים בהקשרים של חגים או טקסים. כשאני רואה איך המקום פועל, זה מרחיב את הלב. לא רק כארכיטקטית המתכננת, אלא בעיקר מפני שאני מרגישה שזה מבטא אותי כבת המקום״.

ואם מדובר בביטוי מקומי, אז בעבור משתפת בהרהורים על פרויקט נוסף מסוג זה שאולי יעלה על השולחן. ״בעבר הרחוק ניצב ליד המבנה צריף ששימש בימים דאז כחדר אוכל, ומאוחר יותר נהרס בשריפה. אחת המחשבות היא לשחזר גם אותו, כעוד צעד שישיב עטרה ליושנה – יכבד את עברו של היישוב ויעשיר אותו בתוכן היסטורי עם ערך מוסף של התאמה לכאן ועכשיו״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden