כל מה שחשוב ויפה
אורי בן נתן. צילומים: מ״ל

צבע טרי 2024 // חממת האמנים

אורי בן נתן, חן אברישמי, שני אביבי, שיר ורטהיים, דותן מורנו – פוקוס על חמישה מתוך 42 אמניות ואמנים המציגים בחממת צבע טרי, פרויקט הדגל שמסמן את הדור החדש באמנות הישראלית

פורטפוליו בשיתוף צבע טרי


אורי בן נתן | ציורי מלחמה – לא מפחד מהפחד

בערך שבוע וחצי אחרי תחילת המלחמה התקשיתי מאוד להכיל את המתח והחרדה ונסעתי לשהות אצל הדוד שלי במנצ׳סטר. במשך חודש וחצי ניסיתי להתנתק מהחדשות והמציאות בארץ, אבל זה לא ממש עבד. יותר מזה – הרגשתי תלוש, בלי שורשים. לכן בכל העבודות אני מופיע כדמות הראשית והיחידה. כחייל שעשוי מזכוכית, בתוך המזוודה שברחתי איתה או מרים דגל לבן על רקע פיצוצים. חלק מהציורים בסדרה מדברים על הפליטות, הרפסודה היא מוטיב חוזר והציפה שלה בלב הים.

העבודות נעשות בציור דיגיטלי באייפד ומודפסות על נייר. האייפד הוא מבחינתי הסטודיו שלי, הפסקתי לצייר בצורה פיזית בזמן הקורונה, כשהבנתי עד כמה עמוק חוסר היציבות בעולם. בעבודות שלי אני עוסק ביחסים שלי מול העולם, יחסים של גילוי, הסתרה, אהבה ושנאה. אני רוצה לתת לצופה חוויה שהיא קודם כל רגשית ואז שכלית.

אורי בן נתן. צילומים: מ״ל

אורי בן נתן. צילומים: מ״ל


חן אברישמי | מה שנקרה בדרכי

היצירות מגיעות מתוך התהלכותי בדרכים, בעיקר בעיר הולדתי, אשדוד. נופים עירוניים וחיבורם לצומח ששתל האדם, אור וצל וצבעוניות שמתקרבת למופשט. היצירות מתחילות מתוך צילום של רגעים פשוטים אך מיוחדים עבורי שאותם אני מעבירה לציור בפסטל שמן, צבעי שמן ואקריליק. לעיתים אני בוחרת בהקצנה של הצבעוניות, כדי להראות את יופיים אף יותר.

הציור ״הסעודה הראשונה׳׳ נעשה בהשראת ״הסעודה האחרונה״ המפורסמת של לאונרדו דה וינצ׳י. אצל דה וינצ׳י זוהי סצנה שלפני המוות, בעוד שאצלי מתוארת תחיה דרך הצבעים שבהם אני משתמשת. הנושא כאן הוא שולחן שעתיד להיות ערוך בכל טוב, ומציג תקווה לעתיד טוב יותר. יצירה אחרת בשם ״יאור ירוק״ מתייחסת לאובדן, ולזרימת המים כפעולת זיכוך וניקוי, שדווקא לעיתים יכולה ליצור הצפה. מקור ההשראה ליצירתי היה מתוך אימרה פרסית שלפיה כאשר אדם חסר, נאמר עליו שמקומו בדשא צמח אף יותר. ומהאימרה הזו חשבתי על הביטוי השלילי ״הדשא של השכן ירוק יותר׳׳ שהתחבר לי לתקופה האחרונה, שיש בה פילוג, ולמה לא משתמשים בקונוטציה של דשא לחיסרון מהסוג החיובי, של געגוע? וזה בעצם הפיל בי את התובנה, שיש בנו המון דברים כחברה לתקן בהם ולהזדכך.

חן אברישמי. צילומים: מ״ל

חן אברישמי. צילומים: מ״ל


שיר ורטהיים | תופסת נשיקות

אני מציגה ביריד ציורי שמן על בד המזמינים את הצופה למשחק ״השתעשעות וגבורה״. העבודות נעות על ציר שבין המאופק לפראי ומגרדות שכבות עצבים שונות, מתקשרות ומגרות מהרגע הראשון או אולי דורשות רגישות עדינה. בחוצפתן הן מלבות את הבלתי מתקבל על הדעת: להשתהות ולגלות כמו במשחק תופסת: מציאת ציור בתוך הציור, קליטה של דמות נסתרת ולפעמים את הסצינה המרכזית עצמה.

הציורים משלוש השנים האחרונות, נעשו מתוך התבוננות בשלל מקורות: זה סצינה מסרט קולנוע, ציור או צילום עכשוויים, תולדות האמנות, מגזינים – ואף קולאז׳ים המשלבים רבים מאלו. הבד הלבן מתגלה כחלק מהציור באובייקטים שונים – מפל, גופייה, כלב, אולי דמות במלואה או אפילו האור עצמו.

שיר ורטהיים. צילומים: מ״ל

שיר ורטהיים. צילומים: מ״ל


שני אביבי | ריבות שרופות, נייר, נוף אדום

אני יוצרת נייר מזה כשנתיים, זה החל מתוך רצון ליצור מצע חדש עבור צילומים שפיתחתי בחדר חושך, וגדל להיות ניירות בגודל קיר. הניירות במיצבים שלי מחוברים לעיתים למנגנונים שמפעילים אותם ויוצרים רישום פעיל, אם זה באמצעות חומרים כימיים, מים או ריבות שרופות. לייצור הנייר אני משתמשת בספרים שאני כותשת ומעבדת – לרוב אלו ספרי ידיעת הארץ, ספרים שהיכרתי כילדה שגדלה בלטרון, אזור שטעון במורשת קרב.

התחלתי לרקוח ריבות לפני כחמש שנים, לאחר מות סבתי, שלעת זקנה התירה לי לסייע

במלאכה הקפדנית של ערבוב הריבה המתבשלת. באחת הפעמים נשכחה הריבה על האש ונשרפה, והפכה לגוש שחור, מבריק ונוצץ בכשלונו. כך התחלתי לחקור את תהליך הבישול ושריפת הריבה בכוונה תחילה, תובעת בעלות על תהליך היצירה והופכת את המרקחת הנשית ל״שלי״. ריבה היא גם זיכרון, לאחרונה אני עובדת על פרויקט זיכרון וארכיון ריבות עם אנשי קיבוץ יד מרדכי.

בסדרת העבודות ״עצים מתחזים ליער״ עבדתי עם ארכיון קק״ל ומשם לקוחים הנופים האדומים. הצבע האדום לקוח מהמחשבה על האור האדום בחדר החושך, שם נחשפים דימויים מתוך החומר.

הצילום הוא תמיד נקודת הפתיחה שלי אבל לא תמיד יהיה חלק מהתוצר. אני פועלת כמלקטת, אוספת ומייצרת חומרים, טקסטים, דימויים, מתוכם אני מייצרת מעין ארכיון שיתקשר אל שאלת בסיס המובילה אותי לאורך העשור האחרון – מהי טריטוריה ומדוע אנחנו כה זקוקים לה.

שני אביבי. צילומים: מ״ל

שני אביבי. צילומים: מ״ל


דותן מורנו | טרה נוסטרה

אני עובד על התפר שבין אנימציה לאמנות פלסטית, בעיקר בתחום ההדפס. אני יוצר סרטי אנימציה קצרים עצמאיים והעבודות שלי בהדפס מושפעות גם הן מחשיבה קולנועית של פריים וסיפור. ביריד יוצגו עבודות תחריט והדפס רשת וסדרה של מסיכות נייר מצוירות באקריליק. הסדרה החדשה ״טרה נוסטרה״ (האדמה שלנו בלטינית) נוצרה אחרי השבעה באוקטובר ועוסקת בשאלות של אדמה ובעלות עליה, אבלות, האבסורד במלחמות, איבוד צלם אנוש. שם הסדרה מרפרר ל״טרה סנטה״, ארץ הקודש, אבל מנסה לדבר על נושאים של בעלות ומלחמה על אדמה גם באופן אוניברסלי.

סדרת המסכות ״דמעות שחורות״, עוסקת בדימויים של גבריות ומתייחסת למושג המסכה באמנות ותיאטרון. תחריטים נוספים שיוצגו מתוך הסדרה ״ברכת הלבנה״ עוסקים בדימויים של פולחן ואמונה, ושואבים השראה מאמנות קדומה של המזרח הקרוב, יוון ואגן הים התיכון.

דותן מורנו, טרה נוסטרה

דותן מורנו, טרה נוסטרה


צבע טרי 2024
3-8 ביולי
מרכז הספורט העירוני, ררחוב שטרית 4, הדר יוסף, תל אביב

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. לאה

    זו סקירה מעניינת ורצינית לדעתכם? ריבה שנשרפה, בריחה לחו"ל? באמת שהגזמתם.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden