כל מה שחשוב ויפה
עלמה קרבט שמש, ״ללכת, להתעורר״. צילום: נטשה שחנס
עלמה קרבט שמש, ״ללכת, להתעורר״. צילום: נטשה שחנס

ללכת, להתעורר: עלמה קרבט שמש לומדת ללכת מחדש

עלמה קרבט שמש מתמודדת בעבודת סולו חדשה עם כל מה שהיא לא שולטת בו: ״פתאום מלחמה, פתאום פרידה, פתאום צריכה לעבור דירה. אין לי שום יכולת לשלוט על האירועים האלו, רק יכולת להסתגל אליהם או להתנגד להם״

יובל: בוקר טוב עלמה, מה שלומך בימים לא פשוטים אלו?

עלמה: בוקר טוב יובל. ימים בהחלט לא פשוטים, אבל אני בסך הכל בסדר. אני מאוד נשענת על העשייה שלי כרגע כדי לשמור על איזשהי שפיות. לקח לי הרבה זמן לא להרגיש אשמה על זה שאני מצליחה להמשיך לעשות דברים ואפילו להנות ממה שאני עושה. רק בחודשים האחרונים הבנתי את הקשר בין הדברים.

זאת אומרת, ככל שאני אמצא יותר יציבות וחיוניות בתוך עצמי, יהיה לי יותר יכולת ללכת להפגין, לקרוא עדויות קשות, להרגיש את הכאב ולהבין לעומק את המשבר של הימים האלו. כאילו יש יותר יכולת להתמודד עם הכאב כשאני מרגישה מחזקת את עצמי. כשאני סתם יושבת בבית קפה אין לי יכולת בכלל לקרוא את החדשות כי זה מפרק אותי לגמרי.

אתה יכול להזדהות?

יובל: כן, לגמרי. לא יודע מה הייתי עושה בלי העשייה שקשורה לתרבות ואמנות ויצירה, אני לגמרי מרגיש שזה מציל אותי בשנה האחרונה.

ואנחנו פה כדי לדבר (גם) על הסולו החדש שלך – ללכת, להתעורר – שהיה אמור לעלות חודש אוקטובר האחרון וכמו כל דבר בערך נדחה. מה את יכולה לספר עליו, מה הוא היה אמור להיות – ואז גם מה השתנה בו

עלמה: את הסולו התחלתי ליצור ממש לפני שנה, ביוני 2023. הייתה לי פנטזיה ליצור עבודת סולו לעצמי, שבה אני יכולה להיות מה שאני רוצה. איזשהו עולם שאני אממש בו את כל הפנטזיות שלי. התקבלתי לפסטיבל מחול שלם, וביולי הם הזמינו אותי לנסוע לרזידנסי בליטא, במסגרת חילופי אמנים שיש להם. הזמנתי את אדם גבאי, שחקן, להצטרף אלי- רציתי להתנסות בטקסט ודיבור על במה בסולו. היה חלום לעשות משהו פרוע.

לאט לאט התגבש כיוון של להתעסק באיזה פרפורמרית אני, ולבדוק בעבודה את הגבול בין מציאות לבמה. רציתי להביא לבמה צד מציאותי שלי, כזה שתפגוש בבית קפה, צד שלא מנסה להופיע כלום, ולבדוק מה זה הדבר הזה שאני ״שמה״ על עצמי שאני מופיעה.

סיימתי ליצור את הסולו, יצא משהו מיוחד שאף פעם לא יצא לי לעשות. ואז כן כמו שאנו כבר יודעים הבכורה נדחתה. ופתאום הרגיש לי כל כך אבסורדי להתעסק בעצמי ככה, למי אכפת מתי אני מופיעה ומתי לא, איך אני יכולה לדבר על במה, בלי לדבר על מה שקורה במציאות, ואיך אני יכולה בכלל לדבר על המציאות ביצירה שלי, כשהמציאות היא כזו נוראית.

אז זנחתי את הסולו לגמרי. היה שם משבר רציני

יובל: השם של העבודה היה כבר אז ללכת, להתעורר?

עלמה: לא

צילומים: נטשה שחנס

צילומים: נטשה שחנס

יובל: איך נקראה אז העבודה?

עלמה: חשבתי לקרוא לה ״פרופיל 25״. רציתי לייצר מעין פורטרט עצמי בעבודת מחול. ופתאום כל הסיפור הזה הרגיש לי כל כך מנותק. באופן כללי להתעסק באמנות בחודשים הראשונים של המלחמה הרגיש מנותק, וזו תחושה שאף פעם לא הרגשתי. מעין קול פנימי כזה שאומר ״איך את יכולה לעלות על במה בכלל שאנשים חטופים בעזה?״

יובל: ואז מה? מתחילה מהתחלה? לוקחת את מה שיש ומתחילה לשנות?

עלמה: חוזרת לסטודיו אחרי שלושה חודשי הפסקה בלי שום ידיעה מה הולך לקרות בחזרה. אחרי 3 דקות שאני לבד עם עצמי מבינה שחייבת להתחיל משהו חדש לגמרי.

מה שכן, הבנתי שהתחושה החזקה הזו של משהו שנקטע באמצע, זו תחושה מעניינת. שיש מציאות מסוימת ואז בן רגע אתה כמו נופל לתוך מציאות חדשה שהחוקים בה הם שונים לגמרי. ואז צריך להתרגל מחדש. והדרך היחידה להתרגל זה דרך זמן. וזה גרם לי לחשוב על שינויים, ועל זמן. איך הם שני צדדים של אותו מטבע.

התחושה החזקה הזו של משהו שנקטע באמצע, זו תחושה מעניינת. יש מציאות מסוימת ואז בן רגע אתה כמו נופל לתוך מציאות חדשה שהחוקים בה הם שונים לגמרי. ואז צריך להתרגל מחדש

וגם אחרי שהתחלתי מחדש, יצרתי בערך שלושה סולואים שזנחתי עד שהגעתי להבנה של הסולו הנוכחי. זה היה תהליך מאוד מבלבל, אבל אני מרגישה שזו היתה מתנה, והעבודה עכשיו מאוד מדויקת לי, ויש בתוכה חלקים עמוקים ממני, ומהנושאים שמעסיקים אותי.

חשבתי שאם הסולו הראשון שיצרתי היה מדויק לי במידה הזו, הוא כנראה היה עומד במבחן של ״האם זה מתאים לזמן מלחמה״. אבל הוא לא עמד, וכנראה שהוא היה צריך להמחק כדי שמשהו מדויק יותר יצא ממני.

הבנתי שהסולו הזה הוא המשך של סולו קודם שיצרתי, שנקרא ״ללכת״, שגם בו אני מתעסקת בזמן ובשינויים פנימיים, אבל מזווית שונה, יותר רגשית. הוא עוסק בצעדים ראשונים בעולם, ללמוד איך ללכת. והסולו הנוכחי הוא מה שקורה אחרי שממשיכים ללכת

יובל: ומכאן שמו – ללכת, להתעורר

עלמה: בדיוק

יצירה תמיד היתה חלק מהחיים שלי

יובל: אז אני רוצה רגע לפתוח טאב – את מזכירה סולו קודם שיצרת, מדברת על חלקים עמוקים ממני, ומהנושאים שמעסיקים אותי – ספרי רגע על עצמך לטובת מי שלא מכיר.ה אני חושב שהפעם הראשונה שנתקלתי בך הייתה באנסמבל בת שבע, אבל מאז יצא לי עוד, נגיד עם ביאטריס לאריבה ב־CCA ובטח עוד שאני לא זוכר כרגע

עלמה: אז אני רקדנית ויוצרת וגם מורה לגאגא. בת 26, במקור בהרצליה, כבר שש שנים שרשמית גרה בתל אביב. למדתי במגמת המחול בתלמה ילין, לאחר מכן במסלול להכשרת רקדנים של נעמי פרלוב ואופיר דגן וגם שרתתי בצבא כרקדנית מצטיינת. אחרי המסלול הצטרפתי לאנסמבל בת שבע, שם הייתי ארבע שנים. לאחר מכן עבדתי שנה כרקדנית עצמאית, עם יוצרים כמו ביאטריס לאריבה, סזאר ברודרמן, בושמת נוסן וגלעד ירושלמי. ובשנה האחרונה אני רוקדת בלהקת ורטיגו

יצירה תמיד היתה חלק מהחיים שלי, במסלול יצרתי סולו קצר שנקרא ״מישהו לרוץ איתו״ שהופיע בארץ ובעולם. לאחר מכן בתקופת הקורונה, יצרתי שני סרטי מחול – Sepia ו־Inbetweeners, גם הם לשמחתי זכו להופיע בפסטיבלים בעולם וזה היה מעבר מאוד מרגש. ואז חזרתי ליצור לבמה, בשנה האחרונה שלי באנסמבל יצרתי את הסולו ״ללכת״ במסגרת ״רקדני בת שבע יוצרים״.

ולאחר מכן הגיע היצירה הנוכחית בפסטיבל מחול שלם. בימים אלו אני עובדת עם הזמרת שרי זק לוי על דואט חדש, שעתיד לעלות בדצמבר הקרוב

inbetweeners. צילום: איתי רכטמן

inbetweeners. צילום: איתי רכטמן

ללכת. צילום: דן בן ארי

ללכת. צילום: דן בן ארי

ללכת. צילום: איתי רכטמן

ללכת. צילום: איתי רכטמן

יובל: יפה. הספק לא רע בשביל מישהי בת 26. ואם לחזור לעבודה הנוכחית – מה את יכולה לספר עוד על מה שקורה על הבמה, תלבושות, תאורה, מוזיקה ועוד?

עלמה: בסולו הנוכחי רציתי לייצר תחושה של הבדל בין פנים וחוץ. זאת אומרת, יש אותי, הפרפורמרית, ואת השינויים הפנימיים שאני עוברת, שעליהם יש לי שליטה מסוימת. ואל מול זה, יש את העולם ואת השינויים שקורים מחוצה לי – פתאום מלחמה, פתאום פרידה, פתאום צריכה לעבור דירה. אין לי שום יכולת לשלוט על האירועים האלו, רק יכולת להשתנות איתם – להסתגל אליהם או להתנגד להם.

כדי לייצר את הקונפליקט הזה, לכל מדיום אמנותי יש את המנגנון שלו. התאורה, שרותם אלרועי עיצב, בנויה ממשחק בין ארבע זוויות בלבד, ואת השינויים ביניהן רותם קבע מראש, בלי קשר לתנועה שלי. את התלבושת יצרה רוזי כנען, מדובר באאוטפיט חד־פעמי מחומר ממוחזר שמשתנה עם התנועה שלי, ואפשר להשתמש בו רק פעם אחת. אני לא לגמרי יודעת איך התלבושת תגיב לתנועה שלי, כל פעם חלקים אחרים בה מתפוררים או נקרעים.

פתאום יש איזו תחושה שקרה קסם או נס ודברים הסתדרו. וגם אותי זה מפתיע, בזמן אמת. זו יצירה שהכל בה קבוע מראש, זאת אומרת, אין אימפרוביזציה – המנגנונים סגורים, אבל בכל פעם הם יפגשו אחרת

את המוסיקה יצר מתן ליאור דקלר לוי. לקחנו את השיר can׳t find my way home של blind faith, פרקנו את הערוצים שלו ב־AI והוא יצר ממנו טראק חדש לגמרי, גם הוא נוצר בלי קשר לתנועה שלי. ועל הבמה יש שלושה פסלים שיצרה אביגיל חמו, שיש בהם שקי חול שמתרוקנים לאט לאט לתוך כדים. כל שק מתרוקן בטיימינג אחר, כי הם במשקלים שונים, וגם על זה אין לי שליטה.

המנגונים המתנגשים האלו מייצרים עבורי מציאות שבה לפעמים אני מסתנכרנת איתם, ולפעמים ממש לא. וכל פעם זה יהיה אחרת

יובל: מה שנקרא החיים עצמם, שלא תמיד מסונכרנים אלינו

birds

עלמה: וגם לפעמים כן! אבל אז זה כמו הפתעה. פתאום יש איזו תחושה שקרה קסם או נס ודברים הסתדרו. וגם אותי זה מפתיע, בזמן אמת. זו יצירה שהכל בה קבוע מראש, זאת אומרת, אין אימפרוביזציה – המנגנונים סגורים, אבל בכל פעם הם יפגשו אחרת

יובל: נייס. אהבתי. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

עלמה: האמת שכן. ההופעה מתרחשת במוצ״ש, והיה לי מאוד קשה לקבוע הופעה על זמן של הפגנה. אני די נגד לקבוע תוכניות לשבת בערב, אני מפגינה בעצמי כל שבוע כבר המון זמן. אבל מהרבה סיבות טכניות של לו״זים ודברים אחרים זה התאריך היחיד שהתאפשר, ואחרי מחשבות רבות החלטתי לעשות את ההופעה בכל מקרה.

חשוב לי להגיד שמבחינתי אחד לא בא על חשבון השני, וכדי להמשיך לחיות פה, צריך גם וגם – גם אמנות וגם לצאת להפגין על מה שחשוב, כי בתכל׳ס אנחנו מפגינים בשביל החיים כאן, וצריך גם לזכור את זה. אז מבחינתי החלום הוא שאנשים ירצו לעשות גם וגם, ללכת להפגנה ואז להופעה, או הפוך, כדי להבין שהדברים האלו קשורים אחד לשני, ולא באים אחד על חשבון על השני.

וגם, אני חולקת את הערב עם יצירתו הנפלאה של עדי שוורץ happy home, יוצר צעיר ומבטיח שגם העבודה שלו מתכתבת עם המצב באופן מאוד שונה ומסקרן. שווה לעקוב אחריו


עלמה קרבט שמש | ללכת, להתעורר
תיאטרון ענבל
6 ביולי בשעה 21:00

ללכת. צילום: איתי רכטמן

ללכת. צילום: איתי רכטמן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden