כל מה שחשוב ויפה
נטע עמיר, מוזיאון הטישו בגלריה B.Y5. צילומים: מ״ל
נטע עמיר, מוזיאון הטישו בגלריה B.Y5. צילומים: מ״ל

לא לדמעות בלבד: מוזיאון הטישו של נטע עמיר

בתערוכה בגלריה B.Y5 מציגה נטע עמיר למעלה מ־100 עבודות שנעשו על גבי אחד הפריטים היומיומיים בחיינו - נייר טישו. בנייר היא משלבת רקמה, טקסטיל, עלים יבשים, ציורים והדפסים - ומייצרת לכל אחד מהם סיפור משלו

נטע עמיר, אמנית טקסטיל, יוצרת מזה כשנתיים עולם אמנותי שלם על גבי ניירות טישו. בימים אלה היא מציגה את תערוכת היחיד ״מוזיאון הטישו״ בגלריה B.Y5 (אוצרת: טל פרנקל אלרואי) כ־120 עבודות שנוצרו על גבי נייר טישו שכוללות טכניקות נוספות כמו רקמה, ציור, הדפסה, התכה, גיהוץ וקולאז׳. העבודות נוצרו בחלקן באמצעות מכשירים ביתיים פשוטים כמו מגהץ או מדפסת, ונעשה בהן שימוש בחומרים ביתיים כמו שקיות מכולת, חוטי רקמה, עלים ופרחים יבשים, שברי זכוכיות וניירות אריזה.

העבודות מוצגות על גבי שולחנות בוויטרינות מוארכות וסגורות. דמות הזאב מופיעה בהרבה מהן, ולדברי עמיר זו היתה נקודת המוצא לתערוכה הנוכחית. מדובר בהמשך לתערוכה הקודמת שלה בגלריה פריסקופ, שעסקה באגדות שסבתה סיפרה לה, ובהן הזאב הופיע בדמות חיה מפחידה אבל כזו שיש לה גם צדדים חיוביים.

כעת מביאה עמיר לידי ביטוי את הזאב בעבודות נוספות, בין השאר כאלה שעשויות בטכניקה של מגזרות נייר, רק שבמקום נייר השתמשה בעלים יבשים. באחת העבודות הוסיפה לצד הזאב גם דימוי של מטאטא, חפץ יומיומי שאף אחד לא מתייחס אליו, אבל לדבריה – באגדות אפשר לעשות עם מטאטא המון.

בעבודה אחרת רקמה עמיר על הטישו דימוי של סיר. העבודה, שנוצרה כולה ברקמה, משלבת סוגים שונים של חוטים שיוצרים טקסטורות שונות. לדברי עמיר גם הסיר מגיע מאותו עולם של אגדות, וגם בו יכולים לקרות כל מיני דברים – כאלו שקשורים לתבשילים ביתיים, נחמדים ונעימים. אבל לסיר יש גם הקשרים הרבה פחות נעימים.

אני נשאלת כל הזמן איך הטישו לא נקרע או איך העלים לא נשברים. התשובה היא שהרבה פעמים זה כן קורה, ואפשר גם לראות את זה בחלק מהעבודות בתערוכה. זהו חומר לא יציב שיכול להיקרע בכל רגע. וזה חלק מהסיפור

בחלק מהעבודות מופיעים כל הדימויים יחד. באחת העבודות הרקמה כל כך צפופה עד שהטישו כמעט והופך לבד, מה שאיפשר לה להמשיך ולרקום על השכבות הראשונות של הרקמה ולא על הטישו עצמו. בעבודה זו היא חיברה כמה דימויים של זאבים שלקוחים מצילומים שונים שמצאה במגזין טבע, וגם צילומים מהמטבח בביתה.

עבודה בולטת נוספת נוצרה בחודש האחרון. יש בה שכבות רבות של טישו ומופיעים בה כל הדימויים שעמיר השתמשה בהם בתהליך היצירה, מעורבבים יחד, מצוירים על נייר טישו שאותו גזרה ורקמה. את חלקם קימטה כך שנוצר נפח ואת חלקם יצרה משאריות של חוטים שרקמה על הטישו.

איך מגיעים ליצור על גבי נייר טישו?

״זה חומר שמרתק אותי. אולי בגלל הסתירות המפתיעות שלו, המקום שלו בהיררכיה התרבותית שהוא בקצה השוליים, ולמרות זאת הוא התגלה כחומר חזק ששורד פעולות ומניפולציות מגוונות שהעברתי אותו. הגעתי אל הטישו בעבודה לקראת התערוכה בפריסקופ, שעסקה בין היתר בהיסטוריה ובצילומים משפחתיים, וגם אותה אצרה טל פרנקל אלרואי.

״השתמשתי אז בדימויים מתוך אלבומים שעליהם יצרתי כל מיני מניפולציות. כדי שאוכל להמשיך לרקום, חיפשתי דרך להעביר אותם לבד. הפתרון שמצאתי היה באמצעות מדפסת ביתית, אבל זה לא ממש עבד טוב. ניסיתי את זה על כמה סוגי בדים, ואז חשבתי ׳למה לא לנסות גם על טישו?׳ פשוט כי הוא היה שם.

״באופן מפתיע, על הטישו ההדפסה יצאה ממש טוב, והמשכתי לעבוד איתו. בתחילה ציפיתי אותו בדבק, מה שיצר מצע שהיה מעניין. לטישו שילבתי עוד חומרים שאספתי וחיברתי כמו עלים, מכתבים מרשויות, מעטפות, ניירות אריזה, מפיות, שקיות מכולת, ענפים, שאריות חוטים ועוד. בהמשך ניסיתי לעבוד על הטישו גם ללא הדבק. ניסיתי לחבר לטישו באמצעות גיהוץ דימויים שגזרתי משקיות מכולת שעליהן רקמתי. בהמשך פשוט רקמתי על הטישו עצמו״.

נטע עמיר. צילום: מיכל ניב

נטע עמיר. צילום: מיכל ניב

ממתי את עובדת על התערוכה הנוכחית?

״זאת תערוכה שהיה לי הרבה זמן לעבוד לקראתה. מועד הפתיחה נדחה בגלל המלחמה. בכלל, אחרי ה־7 באוקטובר, הטישו נהיה כל כך נחוץ. חלק כל כך מרכזי בחיים שלנו. זה הגביר אצלי את לבדוק את החומר הזה, שהוא כל כך יומיומי וסתמי, אבל גם כל כך עדין ויכול להיקרע בכל רגע, בטח כשרוקמים עליו.

״אחת השאלות שעלתה בתהליך העבודה הייתה כמה טישו יכול לשאת. רקמתי עליו רקמות מאוד צפופות, אבל חיברתי גם כל מיני חומרים. אני נשאלת כל הזמן איך הטישו לא נקרע או איך העלים לא נשברים. התשובה היא שהרבה פעמים זה כן קורה, ואפשר גם לראות את זה בחלק מהעבודות בתערוכה. זהו חומר לא יציב שיכול להיקרע בכל רגע. וזה חלק מהסיפור״.

רוב החומרים שאיתם עובדת עמיר הם פשוטים וזמינים, לרוב חומרי פסולת. ״טישו הוא קצת יוצא דופן כי הוא לא פסולת. אני מעדיפה חומרים שהם חלק מהסביבה שלי. החומר והטכניקה הם לרוב נקודת המוצא לעבודות שלי, הרבה פעמים הם מגיעים לפני הדימויים. אני אוהבת לנסות ולבדוק אפשרויות שונות, והחומרים הפשוטים מאפשרים לי את ההתנסויות האלו ומפחיתים פחד מטעויות״.

מי חשב אז על הנזקים?

עמיר גדלה בשנות ה־80 בקיבוץ אייל. ״החומרים הפשוטים וזהמינים היו חלק מהילדות שלי. בשנים האחרונות למדתי שזה לא היה רק בגלל חסכון, אלא שיש כמה תיאוריות שנכתבו סביב עבודה כזאת בחינוך. תיאוריות שחוזרות להיות רלוונטיות גם היום כמו קיימות, מחזור ועוד.

״בשנת 2003 סיימתי לימודי עיצוב אופנה בשנקר, והעיסוק שלי בחומרים התחיל עוד בתקופת הלימודים. הייתה בשנים האלה איזו דחיפה והערצה לאופנה מהירה. אני זוכרת את המרצים מסבירים לנו שצריך לעבוד מהר, לעצב מהר, לייצר מהר, להספיק הרבה. מי חשב אז על הנזקים שהתעשיות האלה גורמות, שהיום מדברים עליהן כל כך הרבה ומנסים לתקן את המעוות.

״אני בן אדם מאוד איטי. לא הסתדרתי במסגרת הזאת, וגם ממש לא התחברתי לרוח. כבר אז הטריד אותי הניגוד בין הכביכול ׳זוהר׳ שאנחנו מנסים ליצור באופנה, לבין הנוף של הבניינים המצהיבים והקירות המתפוררים. בפרוייקט הגמר שלי עסקתי בחווית המגורים בדירות שכורות, עם כל הכיעור והשכבות שמתחת, עם העכברים בקירות והאוצרות המשפחתיים של מישהו אחר בבוידעם״.

נטע עמיר, עבודות קודמות. צילומים: מ״ל

נטע עמיר, עבודות קודמות. צילומים: מ״ל

כבר במהלך הלימודים הרגישה עמיר שאין לה דרך להביא את עצמה לידי ביטוי באמצעות אופנה. מיד אחריהם התחילה ליצור בובות בעבודת יד שכללו מלאכות מסורתיות כמו רקמה, תפירה או סריגה. את הבובות קנו אספנים מרחבי העולם. ״סיקרן אותי לעצב דמויות דרך המאפיינים החיצוניים שלהן, כמו בגדים ואביזרים. הייתי מצלמת אותן בכל מיני סצנות שיוצרות סיפורים.

״בהתחלה עבדתי עם בדים שקניתי בחנויות, אבל די מהר הרגשתי שכדי ליצור סיפורים יותר מעניינים אני צריכה חומרים אחרים. התחלתי לעבוד עם בגדים שפרקתי, מצעים ישנים, גרביים שיצאו משימוש ושאריות בדים שאספתי מגזרנים בדרום תל אביב בסוף היום. אנשים נחשפו למה שייצרתי וביקשו כאלו לעצמם, והתחלתי לעצב ולייצר תיקים ונעליים, שמכרתי יחד עם הבובות ב־אטסי״.

דרך הפרסום של הבובות ברשת קיבלה עמיר הצעות להשתתף בתערוכות. התערוכה הראשונה שבה השתתפה התקיימה במאסטריכט שבהולנד. ״זאת הייתה תערוכה בגלריה שהיא חלק מבית מגורים, עם סיפור מעניין של שכבות היסטוריות שהתגלו בשיפוץ שנעשה על ידי בעלי הבית. הם כתבו לי אותו ושלחו צילומים ושרטוטים אדריכליים, וכך תכננתי את מה שאציג. יצרתי מעין רפליקות מבד של רהיטים וחפצים מהדירה שלי בפלורנטין״.

birds

בהמשך השתתפה בעוד תערוכות בהולנד ובבלגיה, שיזמו אמנים עצמאיים והתקיימו במקומות מיוחדים כמו מרפאת ילדים ישנה שהייתה מיועדת להריסה, שבה הציעו לה ליצור עבודה במיוחד לאחד מתאי ההלבשה.

במהלך השנים השתתפה עמיר בתערוכות קבוצתיות גם בארץ, ובשנת 2011 קיבלה מלגת אמן בקהילה ממשרד התרבות, מה שאפשר לה להמשיך ולהרחיב עבודה קודמת שלה עם היחידה לקידום נוער בעיריית תל אביב. ״הצטרפתי לקבוצה של מנחות הורים שעבדו עם קבוצות של הורים וילדים, ושילבתי סדנאות טקסטיל בתוך העבודה שלהן״.

במקביל לעבודת האמנות שלה מנחה עמיר מזה 15 שנה סדנאות רקמה בסטודיו שלה שברמת גן – לילדים ולמבוגרים. הסדנאות מתרכזות ברקמה במובן הרחב שלה, חלקן כוללות גם ציור או קולאז׳ וגם פיסול בבד.

בשנה שעברה השתתפתי בעצמי בסדנה חופשית שאותה מקיימת עמיר על בסיס שבועי. על הסדנה הזו מספרת עמיר ״אני אוהבת את התהליך של לעזור לכל אחת למצוא את הדרך שמתאימה לה ביצירה ולהשתמש בטכניקות שמשלבות עולמות תוכן מגוונים. זה שונה מלימוד של מלאכה מסורתית, שבה יש רק דרך אחת נכונה״.

מה מכאן? יש לך תוכניות לעתיד?

״אני מאמינה שכבר בקרוב אתחיל לחשוב על התערוכה הבאה. גם על התערוכה הזו התחלתי לעבוד קצת אחרי שהקודמת נסגרה. יש לי עוד רעיונות שאני רוצה לנסות. הפעם הנוכחות של הטישו חזקה והיא הנושא של התערוכה, אבל יש עוד חומרים שמעניין אותי לעבוד איתם״.


נטע עמיר | מוזיאון הטישו
אוצרת: טל פרנקל אלרואי
גלריה B.Y5, בר יוחאי 5, תל אביב
נעילה: 13.7

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden