״כך נוצר דיאלוג פנימי בתוך הטכניקה של ההדפס ודיאלוג חיצוני עם הנוף״

יובל: הי רות, הי דנה, בוקר טוב. מה שלומכן בימים טרופים אלו? איך אתן מתמודדות עם החיים, העבודה, היצירה?

רות: דנה – תתחילי

דנה: בהחלט ימים סוערים. אני מוצאת שהעשייה האמנותית במוזיאון מעודדת ומאפשרת עבורי ועבור המבקרים רגעי הפוגה וחוייה חיונית וחיובית בתוך כל מה שקורה

רות: אצלי סביר אני מניחה, בטח בהתאם לנסיבות. אבל אין ספק שמרגישים בתחתית של התחתית, ובעיקר שלא ברור עד כמה עוד יש ליפול.

ברמה היצירתית – קורים דברים טובים, אבל קשה מאוד לעשות את ההפרדה. העבודה במקרה שלי (בעירייה) מאוד מחוברת למצב במדינה, אז בכלל קשה להפריד

יובל: למען הסדר הטוב, תגידו רגע כל אחת מה היא עושה במוזיאון/בעירייה

דנה: אני רכזת ניהול ופיתוח במוזיאון הרמן שטרוק. עובדת במחלקת החינוך של מוזיאוני חיפה. בפועל אני מפתחת את כל התכנים החינוכיים במוזיאון, בנוסף להדרכת קורסים וסדנאות מקצועיות למבוגרים בתחומי ההדפס. מוזיאון הרמן שטרוק הוא בית לאמנות ההדפס

רות: אני אוצרת באגף התרבות של עיריית חיפה (כנראה האוצרת היחידה בארץ שמועסקת במשרה עירונית ללא חלל לאצור בו) – מנהלת את מחלקת האמנויות ופרויקט סטודיאות

יובל: ואיך קרה שהחלטתן לשתף פעולה בתערוכה שמציינת 100 שנים למוזיאון?

רות: זה התחיל מכך ששמתי לב שיש ריבוי של אמנים וחללי סטודיו בחיפה שעוסקים בהדפס, יש פריחה של התחום בעיר, וזו סצנה קטנה, אז זה מאוד מורגש. פניתי אל דנה ואפרת (שהייתה רכזה החינוך של המוזיאונים) וחשבנו יחד איך לקיים אירוע או מהלך שיחבר בין כל החללים האלו – לייצר ניראות ונטוורק.

מפה לשם זה התגלגל לתערוכה. אני אישית מאוד אוהבת את בית שטרוק, זו פנינה. הייתה גם מחשבה איך להפוך אותו לרלוונטי יותר – גם כמוזיאון לקהל הרחב, וגם כמקום המוקדש לאמנות ההדפס העכשווית. זה שילוב של הידע הרב של דנה גם בהדפס בכלל וגם בהדפס של שטרוק בפרט, עם ההסתכלות העירונית הרחבה שלי

דנה ניצני: ציון 100 שנים לבית שטרוק הוא הזמן המושלם לציון עם תערוכה כזאת המאפשרת דיאלוג מרתק בין המבט של שטרוק על חיפה לפני 100 שנים ושל אמנים עכשווים המתבוננים בחיפה כיום

דנה: היוזמה הזאת התגבשה לאורך זמן רב, וציון 100 שנים לבית שטרוק הוא הזמן המושלם לציון עם תערוכה כזאת המאפשרת דיאלוג מרתק בין המבט של שטרוק על חיפה לפני 100 שנים ושל אמנים עכשווים המתבוננים בחיפה כיום

יובל: אז מאיפה מתחילות? איך בחרתן את האמניות (והאמן), ספרו קצת על התהליך

דנה: ההכוונה – לבחור אמנים שעובדים בהדפס, אך לא בהכרח באופן קלאסי אלא מותחים את גבולות המדיום. בנוסף חיפשנו אמנים שמעוניינים ויודעים לעבוד בדיאלוג, בשיחה ובמחקר עם האמן – הרמן שטרוק

רות: התחלנו מהחלטה להתמקד בהדפסי נוף של שטרוק המתארים את חיפה, או את הנוף הנשקף ממנה. זה היה המפתח לתערוכה. זו הייתה הזמנה לתהליך של יצירת עבודות כתגובה, משהו יותר מובנה שלא תמיד מתאים לכל היוצרים.

אז התחלנו למפות אמניות ואמנים שעוסקים בדפוס עכשווי, וכאלו שעוסקות בנוף או במבט כלשהו החוצה – ולבסוף כאלו שידענו שההזמנה הזו תעורר אצלהם סקרנות והן מעוניינות בדיאלוג

דנה: את קבוצת האמנים שנבחרו הזמנו למפגש במוזיאון שכלל סיור במוזיאון והתבוננות בעבודות המקוריות מהאוסף של מוזיאוני חיפה ושיחה על האישיות המיוחדת של האמן שטרוק וחייו כאמן, מורה ומאסטר של הדפס, בנוסף לפעילות הציונית המשמעותית שלו

יובל: בואו תתנו דוגמאות?

רות: לדוגמה, האמנית טליה בן אבו, שהיא גם תושבת חיפה, גרה ופועלת בהדר וההדפסים שלה עוסקים בנוף האורבני. מצד אחד – טליה עוסקת בהדפס באופן מאוד קלאסי, מצד שני – היא לחלוטין מאתגרת את המדיום באופן שבו היא מכינה את הפלטות שלה עם רישום שעשוי משכבות של מסקינטייפ. כך נוצר דיאלוג פנימי בתוך הטכניקה של ההדפס ודיאלוג חיצוני עם הנוף – מכאן ומכאן ניכר שעברו 100 שנים. ממש אפשר להרגיש איך מזיזים את הראש מצד לצד לאורך מאה שנים. מהמפרץ של שטרוק למפרץ של טליה

דנה: או עינת אמיר שהיא אמנית מרתקת שבפרוייקט שלה ״עיר גנים״, היא מתארת את ״ההשתלטות״ של מיני עצים שאינם מקומיים על המרחב העירוני ומתארת את הנוף כמעין ג׳ונגל עירוני שאיבד שליטה. ברמה הטכנית היא מחברת טכניקות הדפס כמו תצריב צילומי יחד עם הדפס רשת והתזת צבע

רות: או פריד אבו שקרה – שניהל דיאלוג פנימי סגור עם שטרוק. ייצר עבודות מאוד טעונות פוליטית ועדינות מאוד. פריד ממש מתעקש להזכיר לנו שאי אפשר להסתכל על המבט של שטרוק על הנוף ללא הקשר רחב. מישהו שתל את הדקלים הללו שרואים בכל העבודות

יובל: כלומר אם אני מבין נכון, כל העבודות חדשות ונוצרו לתערוכה או שזה שילוב? מלבד ההדפסים של שטרוק כמובן

רות: כולן נוצרו לתערוכה. אחת מהן גם תלויית מקום (של ניבי אלרואי) ונוצרה לנישה ספציפית בקיר

רות אופנהיים: מכאן ומכאן ניכר שעברו 100 שנים. ממש אפשר להרגיש איך מזיזים את הראש מצד לצד לאורך מאה שנים. מהמפרץ של שטרוק למפרץ של טליה

יובל: אז אני רוצה לשאול על המדיום הזה. רות, הזכרת בהתחלה שת הפריחה של התחום בחיפה, אבל נדמה לי שזה יותר מזה. הנה יש תערוכה 50 שנה לסדנת ההדפס בירושלים, גם במוזיאון תל אביב וגם בסדנה, ובתערוכה כלים שלובים במוזיאון ישראל יש הרבה עבודות ניר (לא רק הדפס, ועדיין). איך אתן מסבירות את הפריחה של התחום? ומה מתאפשר היום מבחינת הרחבת המדיום ומתיחת הגבולות לעומת פעם? (וכן, יש פה הרבה שאלות, אני יודע)

דנה: בחוויה שלי, ביחס להאצה הטכנולוגית המטורפת, יש בקשה להאטה וחזרה לקראפט ולעבודת יד. הדפס מערב כלים וטכניקות שחלקם נותרו זהים לאורך השנים, וחלקם עברו השתנות והתפתחות כמו השימוש באמולסיה, צילום והקרנה. אך מה שמייחד את עבודות ההדפס הוא הקסם והמסתורין שהטכניקה מאפשרת. תמיד יש ממד שאינו ידוע שמתגלה בהרמת הגלופה מהנייר.

נייר הוא אמנם אחד החומרים הרגישים והמאתגרים לשימור אך הוא אוגר לתוכו זיכרונות. ההשתנות שלו והשנים הניכרות בו הם סוג של אסתטיקה המשמרת עולם ערכים

רות: לתחושתי זה מורכב מכמה דברים – השינוי בפוקוס שהתחום מקבל מבחוץ. פעם זה היה משהו שאמן עושה אבל על הדרך (מוזמן לכברי ועושה סדרה של הדפסים). זה חזר להיות תחום לגיטימי בפני עצמו. בנוסף – זה נהיה תחום מאוד צעיר, שמשלב גם תחומים של עיצוב ואיור – יש בו משהו יותר פתוח.

אני גם חושבת שהרשת עוזרת, אני מטורגטת לעשרות סרטונים של אמני הדפס מכל העולם, מלא טכניקות. זה עושה חשק. וכן – יש סיפוק גדול ומיידי בעבודה העמלנית ובתוצאה.

למשל – בעבודה של איילה נצר – בנוסף להדפי רשת ממוסגרים היא עשתה טפט המבוסס על רישום דיגיטלי שמודבק על הקיר. ועלתה השאלה – האם זה הדפס? או האם דפוס דיגיטלי זו הטכניקה בלבד? מה הופך את זה להדפס? מבחינתי זה הדפס לכל דבר. יש רק אחד כזה. אבל זה מרחיב את גבולות הדיון

דנה: בקורסים שאנחנו מלמדים במוזיאון אנחנו משלבים טכניקות מסורתיות ועכשוויות. לדוגמה, על רקעים שהודפסו בטכניקה של הדפס רשת, מדפיסים שכבות נוספות בתחריט יבש או קולוגרף והגבולות נמתחים לאינסוף אפשרויות

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף לספר לפני שנפרדות?

דנה: התערוכה תהיה פתוחה לעוד כחצי שנה. סביב החגים מתוכננות סדנאות אמן, יש למה לחכות… כל הפרטים על הפעילויות השונות באתר של מוזיאוני חיפה. ושיבואו ימים טובים!

רות: מזמינות לחיפה 🙂  ואמן לימים שקטים יותר

---

צל עץ תמר | 100 שנה לבית הרמן שטרוק
אוצרות: דנה ניצני, רות אופנהיים
בהשתתפות: ניבי אלרואי, עינת אמיר, טליה בן אבו, מור רימר, איילה נצר, פריד אבו שקרה
בית הרמן שטרוק, ארלוזורוב 23, חיפה
נעילה: 31.1.25