תערוכות יולי־אוגוסט 2024 בסדנה לאמנות יבנה

הכולל

שם התערוכה שאצר יהודה רחנייב זהה לשם הקבוצה שמנהלים רן טננבאום וגיא אביטל. התערוכה חושפת מגמות אמנות חדשות ומציגה את אמני הכולל מתקופות שונות. יחד הם מציגים עבודות בצבע, הנעות בין צמצום צבעוני לעושר אצילי; צבע שמשמש ככוח מניע לחיפוש פנימי, כמנגינה המבשרת את רוחו של האדם החופשי.

התערוכה אינה עוסקת במחשבות פילוסופיות של המאה ה־20 או בצמצום מחשבתי היוצר עימות בין האנשים והתרבויות השונות, כי אם בתחושת בטן ישירה תלוית מקום וזמן. תערוכת הכולל מציגה את מהות החיים, את מה שחשוב באמת. היא מבקשת לעורר באדם את כוחות ההשראה הטמונים בעמקי נשמתו ומבקשים לבוא לידי ביטוי בתקופה של חוסר ודאות.

בהשתתפות: גיא אביטל, רן טננבאום, פנינה ביגץ, אפרת גולדברג, יעל גרנוולד, רות גרסר, טניה הפטל, ורד הקרט, משה זיידלר, תמר לרנר, ענת מנדלר, מוניק נחמיאס, אודרי מסאס , יעל מרגולין, שירי משה מלמד, דפנה ספקטור, ענת עופר, גלית פורמן אלפרט, מירב פיקרסקי, אברהם פרחי, צביקה פרידמן, סימה קירשנר, אורלי קסלר, מיכל רש, יעל שור, רעיה שלו, מרב שרף.

---

רוחות הזמן

תערוכת יחיד לבלהה בריינס באוצרותו של רוני ראובן, שעוסקת במשמעות של הרגע בזמן בר חלוף: עלה שזה מכבר נשר מהעץ, יבש, מתפורר, נענה לרוחות הזמן. בריינס, בציוריה ההיפר־ריאליסטים, קולטת את הרגע בטבע – צמיחה לצד קמילה, קוצני לעומת הרוך המולבן, מרחבים אינסופיים ומבטים מיקרוסקופיים על מראות הנעלמים מהעין.

עבודותיה מתארות לפרטי פרטים ומחדדות את מבטו של הצופה אל הנסתר. אבקניו של ההיביסקוס החושני, העלה ששינה את צבעיו בסוף דרכו וסימנים של חיים בתחילתה של דרך. לובנם של עלי הגפן הרכים וקוציו הדוקרנים של פרי הדרקון, מקורו המבליח של פרח גן העדן ואצטרובלים באפור על קרקע מוצקה. בריינס קולטת מצבים של שגרה ומעניקה להם חשיבות ומשמעות.

---

---

עָיּוּנִּי

מיצב של עודד חוברה באוצרותו של רוני ראובן. המיצב מורכב מפסלים שבהם העיניים הן נקודת המוקד, והעין משמשת כרמז סמלי או פיגורטיבי שמצביע על חשיבות התבוננות העמוקה בעולם ובזולת. העבודות מבקשות לייצג מנעד רגשות הבאים לידי ביטוי באמצעות העיניים.

עיניים ענקיות מאפשרות לדמיונו של הצופה לשרטט פנים אנושיות מונומנטליות כנקודת מוצא, כשהן בוהקות מתוכן. העיניים הללו, שנראות כמעט מוזרות, מעוררות תחושה של דריכות ומסתוריות. נוכחותן באה לידי ביטוי כיער של עיניים גדולות שמביטות בצופה ישירות, מעוצבות בחופשיות ובקווים גיאומטריים מרובים בגוונים עזים במלוא יופיין. טיפות הנדמות כמו דמעות קפואות יוצאות מזוויות העיניים ומרמזות על ייסורים, על תבונה וחוכמת חיים, ומביטות הלאה אל העולם שמעבר לכותלי הגלריה.

---

יום אחד רגיל על פני האדמה

קיר אמן של רועי כשר באוצרותם של רוני ראובן ובשמת הראובני זאבי. כשר, בן כפר גלעדי, מנציח במצלמה פשוטה את שגרת יומה של פלוגת המילואים שבה הוא משרת. פעולות יומיומיות, משימות שגרתיות, ספלי קפה וסיגריות – מקפלים בתוכם את השגרה של שירות המילואים.

במהלך המלחמה בעזה שהחלה ב־7 באוקטובר הפכה מצלמתו לכלי טיפולי־תיעודי ובאמצעותה עבר תהליך פוטו־תרפויטי שהלך והתגבר. כשר השתמש במצלמת כיס המאפשרת הדפסה מיידית על נייר קבלות, ולוכדת את הרגעים בפורמט פתק קטן בשחור לבן. במהלך המלחמה הוא צילם למעלה מאלף צילומים, שאת חלקם העניק לחבריו לפלוגה, וכך הפך את הרגעים למשהו ממשי שאפשר לאחוז, לשמור ולזכור.

---

הסדנה לאמנות יבנה
שדרות דואני 25, יבנה
פתיחה: 26.7; נעילה: 30.8