סטודיו Under: יעילות > מהירות

יובל: הי ענבל, הי עדן? מה שלומכם בימים מורכבים אלו?

עדן: בסדר גמור, חיים בסרט שלנו

ענבל: בימים לא פשוטים בכלל…

יובל: ואיך משלבים יצירה ויצירתיות בתקופה הזו?

עדן: בקלות, לוחצים חזק על הגז של היצירה. אם לא נעשה את זה נהיה אומללים עכשיו

יובל: זה נכון. ספרו כמה מילים על סטודיו Under, מהבחירה בשם ובכלל

עדן: ענבל ואני מכירים מ־2015 ועובדים ביחד די מההתחלה. כשעברנו לחיפה התחילו להכיר אותנו כסטודיו בעיר התחתית, איכשהו הגענו למחשבה שדברים טובים באים מלמטה, הרגשנו ש־under זה שם שנכון לנו ורצנו איתו. היינו הרבה שנים סטודיו שעושה ״הכל״, מה שנקרא full service. ואז התחלנו להתמקד במיתוג והייתה לנו הזכות לבנות ממש את תהליך ה־brand sprint שלנו

יובל: שאם אני מבין נכון במילים פשוטות זה לקחת תהליך שלוקח בדרך כלל הרבה (מאוד) זמן (ומשאבים) ולעשות אותו הכי קצר שאפשר

ענבל: בדיוק. אנחנו מייעלים תהליך שהוא רגשי הרבה פעמים ושעלול לקחת לעיתים חודשים, ופשוט עושים אותו בגבולות עבודה שנוח לכולם לעבוד בהם, ובזמן קצר. התהליך מאוד מוגדר כך שקל לכוון אותו לכיוון ברור אם כולם קשובים לו.

עדן: יעילות > מהירות. חשוב לומר שזה מיועד לחברות שכבר נמצאות בתהליך של גילוי ויצירת השפה שלהן, ואנחנו מכנסים אותן סביב הסיפור. יש דברים שקורים לפני הספרינט וכמובן אחרי הספרינט

יובל: אז זה השלב שבו אני אגיד שבדרך כלל יש סיבה לכך שתהליכים לוקחים את הזמן שהם לוקחים, למרות שאני גדול המאמינים ביעילות 🤔

עדן: כל העניין זה מומנטום.

מומנטום = הרבה אנשים שנמצאים בתוך mind map אחד גדול ומורכב. ההבנה שבתהליכי מיתוג ארוכים המומנטום נשחק, גומרת וגמרה אותנו מלא פעמים. הספרינט נועד לא כדי לאתגר את תהליכי הברנדינג המקוריים, הוא עושה את זה רק כפועל יוצא (:

יובל: אז אולי זה הזמן לדוגמאות? תנו כמה שנבין יותר איך זה בא לידי ביטוי

עדן: החברה האחרונה שעבדנו איתם, sightful, היו בתהליך מיתוג של מוצר vr תוכנה/חומרה חדש, spacetop. צוות העיצוב רץ 200 קמ״ש כל אחד/ת בחלק קטן בתוך הדבר הגדול הזה שהם יוצרים. כבר היו ניצנים ורעיונות, אבל היה קשה להם להתחייב למשהו אחד. עבדנו בצמוד עם צוות העיצוב כדי לקבל ולאמת אותם עם כל סט ההחלטות שצריך היה לקבל כדי לבנות את השפה, עקב בצד אגודל, וכך נוצרה השפה.

אז אם ברנד זה הסיפור והמטא, והמרקטינג וחלקיקי המוצר זה השימוש היומיומי – אנחנו יוצרים את שניהם. במקרה של ספייסטופ, זה לפטופ שמחובר למשקפיים, וזה יוצר לפטופ מאוד מוזר כזה, שנראה כאילו בהריון. הסיפור שלהם היה own your space: אתה מבין למה הפיתרון עוזר לעבוד בסביבה שהיא החלל הפרטי שלך, מה שנקרא immersed

ענבל לפידות וידאל: אנחנו מייעלים תהליך שהוא רגשי הרבה פעמים ושעלול לקחת לעיתים חודשים, ופשוט עושים אותו בגבולות עבודה שנוח לכולם לעבוד בהם, ובזמן קצר

ענבל: הם לא אהבו את ה״בהריון״ של הלפטופ אבל אנחנו עזרנו להם לאט לאט להתחייב לזה. החלטנו שכל הסיפור הוויזואלי הוא מעבר בין עולם שהוא 2d לעולם שהוא 3d. והם התחייבו ל־1% weird שהם היו צריכים (:

יובל: לא בטוח שהבנתי מה זה אומר להתחייב ל־1% weird

עדן: יש לנו אמונה שכזו, שכדי למצוא במשהו את השונה והמיוחד, צריך לחפש את המוזר ולהתחייב אליו. במקרה של ספייסטופ זה היה הלפטופ בהריון. זה נוצר מהכרח טכנולוגי אבל הוא חלק מהסיפור ויכול וצריך להתחבר אליו

יובל: כמה זמן לוקח כל התהליך?

ענבל: ספרינט לוקח עשרה ימים מלאים. אנחנו מתחילים לפני כל ספרינט בפגישה שהיא מעין סדנה של שלוש שעות שבה אנחנו לומדים את הלקוח ואת החברה. אנחנו לוקחים את כל מה שלמדנו בסדנה (תוך שימוש בהרבה סטיקי נוטס) ומתחילים לכתוב את הסיפור.

חשוב לציין שהחברה צריכה לבוא כשהיא כבר ״מבושלת״ בעצמה עם אסטרטגיה מספיק מגובשת ובפגישה שלנו אנחנו יכולים לגלף את כל התשובות והידע מתוך התרגילים שעשינו איתם. אני חושבת שלמדנו בכל תהליך יותר ויותר, כמה חשוב שהלקוח.ה יהיו איתך בתהליך ויסמכו עלינו שנקח אותם למקום הכי טוב שיש.

וכמובן תובנה חשובה שהיא כמה חשוב לעבוד עם צוותי עיצוב שהם טובים ומפרים אחד את השני. רק ככה אפשר להגיע רחוק בספרינט. בסיום העשרה ימים יש גם יום שהוא purify – דיוק אחרון של התהליך, ועוד יום שהוא handshake לסיום

יובל: כלומר חברה שאין לה מעצבים/צוותי עיצוב אינהאוס זה יעבוד פחות טוב? כאלו שגם יוכלו להמשיך, לעבוד, להטמיעף לתקן וכן הלאה?

עדן: זה נכון. יוצא לנו לעבוד גם במצבים כאלה ולעשות handoff ארוך יותר או פרויקט המשך (או בכלל לא). אבל באופן טבעי זה מתאים לחברות שבהן צוות עיצוב יכול להמשיך ולהטמיע את השפה ולגדול איתה

איזון של tough-love

יובל: ספרו על העבודה עם fiverr ועם similar web, שתי חברות שעונות על הקריטריונים…

ענבל: גם בפרויקט של פייבר וגם בעבודה שעשינו בעבר לסימילאר ווב הצטרפנו, הצוות שלנו, לצוות עיצוב שלהם, ועזרנו לעשות תהליך מהיר שאולי קשה יותר לעשות בחברות גדולות. פייבר הוציאו בזמנו את togetherr, פלטפורמה חדשה עבור צוותי שיווק, שדרכה אפשר להציע לך אנשי קריאייטיב מצויינים, להרים הפקה ולסגור חוזים עם פרילנסרים ברחבי העולם.

זה היה גם בספרינט קצר וכייפי והשפה היתה מאוד ברורה וישירה. פיתחנו להם את השפה על בסיס הסיפור שהם הביאו כבר קודם. עבדנו צמוד עם צוות עיצוב שהוציא לפועל את השפה מאוד מאוד מהר והם יכלו גם לתדרך אותנו מה הצריכים שלהם כדי לצאת עם התדמית בצורה מאוד מקצועית וברורה.

עבדנו עם נדב ברקן, גיא אמיר ותמר רשף־בצלאל וצוות העיצוב המבריק שלהם שחבר אלינו. מכיוון שכולם הגיעו מתוך העיצוב ווהבנה של התהליך העיצובי, אז זה באמת היה נהדר

יובל: וסימילאר ווב?

ענבל: גם בסימילאר ווב עבדנו צמוד לצוות העיצוב שבנה את כל השפה החדשה בזמנו, ויכולנו לתת להם פתרונות מהירים למקומות שהיה קשה לכסות בתהליך כל כך מעמיק ושהיה דחיפות שייצא לאוויר העולם. המעצבת שלנו, אנה, נכנסה לעומקים שהברנד היה זקוק כדי לצאת לפועל בזמן קצר, ויכולנו להיות קצת כמו צוות קומנדו שכזה, שבונה להם toolbox או דיזיין סיסטם, והם יכולים להתפנות ולהטמיע אותו בזמן שאנחנו עובדים לצידם. אנחנו מאוד אוהבים לעבוד ככה כי יש לזה אימפקט מידי

יובל: אז זה ממש דורש ממכם את היכולת כמעט להיטמע לרגע בתוך צוות עיצוב קיים? אני מניח שלא תמיד זה פשוט – לכל חברה יש את ההרגלים שלה, את האופן שבו היא עובדת, מבינה תהליכים? או שבסוף יש יותר דמיון משוני

עדן: לגמרי! זה אחריות שלנו להיות ה־facilitators של התהליך. מצד אחד לשרת אותו ומצד שני להבין את השטיקים והפוליטיקות שלהם. זה דורש מאיתנו איזון של tough-love (כמו כולם, לפעמים אנחנו love מדי ולפעמים tough מדי) וגם, יש לנו חוקים מסוימים שחובה שיתקיימו כדי לגרום לתהליך לעבוד.

לדוגמה, ה־champion, הדמות המקשרת מהצד של החברה, אנחנו דורשים שזו תהיה דמות שיכולת לקבל החלטה סופית. אין פרוקסיז. אבל כן, הרעיון הוא להיות מצד אחד הכי דינמיים ומצד שני ״זה התהליך בייבי״

עדן וידאל: אם ברנד זה הסיפור והמטא, והמרקטינג וחלקיקי המוצר זה השימוש היומיומי – אנחנו יוצרים את שניהם

יובל: אהבתי. מה עוד אתם עושים כשאתם לא בתהליכי ספרינט?

עדן: אנחנו יכולים להריץ 7-10 בלבד בשנה. sprint. rest. repeat. יש את העניין של למכור את הספרינטים – ליצור מערכות יחסים וכדומה. זה זמן. בנוסף אנחנו גם בונים כלים לעצמנו וליוצרים.

אחד הכלים האלה הוא handy – כלי שמאפשר לשלוט על תוכנות עם הידיים ומשטחים רגילים. אנחנו די פריבילגים שבנינו את זה לעצמנו, ועוד יותר שאנחנו הולכים להוציא את זה לכולם בפרויקט פתוח. אנחנו מקווים שיום אחד נהיה ״רק״ חברת מוצר שבונה כלי עיצוב/יצירה.

חוץ מזה יש לנו גם 3 בנות. גרים בעתלית. הולכים לים, להר 💁‍♂️

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

ענבל: היינו רוצים אולי להגיד משהו על יצירה ויוצרים בזמנים כאלה. אנחנו מדברים עם הרבה מעצבים וסטודיואים בארץ, שחווים את המלחמה ואת הקושי להמשיך לנשום ולתפקד בצורה מיטבית.

כ־120 אחיות ואחים שלנו בשבי. אני שמה לב כמה זה עוזר לפתוח ולשתף אחד את השני, כקולגות ויוצרים ואנשי עיצוב ואנשים שעוברים את התקופה האחרונה ביחד וחווים את כל קשת התחושות והרגשות. עיצוב ויצירה הם דרך להתמודד וכמובן לשתף אחד את השני