RCA 2024 // ניב פרידמן

מי אני

ניב פרידמן, בן 27. סיימתי תואר ראשון במחלקה לאמנות בבצלאל שכלל חילופי סטודנטים בקופר יוניין בניו יורק. בימים אלה מסיים תואר שני במחלקת Contemporary Art Practice ברויאל קולג׳. תכנית הלימודים אורכת כשנה והיא חופשית ומגוונת. יש מעט שיעורים או מפגשים שהם חובה, וגם השעות לא קבועות.

אני בחרתי לעבוד הרבה בסדנת עץ וחיתוך לייזר, ולקחתי על עצמי גם מחויבויות נוספות כמו ארגון של סדרת הרצאות לסטודנטים בנושא חיי לילה קוויריים בלונדון. דבר נוסף ומדהים שקרה השנה הוא שבמסגרת הלימודים זכיתי להציג את הסרט שלי ״איש היעלים״ במוזיאון הטייט מודרן. לנוכח המצב זה היה מרגש במיוחד, כיוון שהסרט צולם בארץ ועוסק בזואולוג העברי ישראל אהרוני.

הלימודים אחרי ה־7 באוקטובר

היה מאתגר להיות סטודנט בלונדון השנה, אבל אני מרגיש שהתחזקתי ולמדתי הרבה. כשהגעתי ללונדון היה לי רצון גדול לתת מעצמי לקהילה בבית הספר במסגרת פעילות באגודת הלהט״ב של ארגון הסטודנטים ואפילו התמניתי לראש האגודה. אחרי ה־7 באוקטובר הרגשתי לא בטוח במקום הזה ונאלצתי לפרוש מהתפקיד, בעקבות פעילות מסיטה של אגודת הסטודנטים וחברי הקהילה. כן הצלחתי ליצור קשרים מיוחדים דווקא בגלל הקשיים ובזכות התגובות החמות של אנשים עקב המצב.

פרויקט הגמר

הפרויקט שלי עסק בעלילות דם אנטישמיות, ספציפית בעלילה שקושרת בין חג הפסח לטקסי דם. קראתי על עלילת דמשק, שבה היהודים בקהילה של דמשק הואשמו בשנת 1840 באפיית מצות בעזרת דם של אחד מתושבי העיר. המשיכה לנושא הגיעה מהזעזוע שהרגשתי אחרי ה־7 באוקטובר והתחושה שההיסטוריה נכתבת מול העיניים שלי.

בגלל הקושי לעסוק ולדבר על המציאות העכשווית, התחלתי להתעניין בייצוגים היסטוריים של רדיפות אנטישמיות. באחד משיטוטי במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון (שקרוב לבית הספר), גיליתי קישוט שולחן מכסף שהוזמן על ידי משה מונטיפיורי ועליו תחריטים העוסקים בנושא עלילת דמשק. מונטיפיורי היה מהיהודים המשפיעים בקהילה של לונדון באותה התקופה, והוא ניסה לסייע ליהודי דמשק. עניין אותי האופן שבו הסיפור תואר בצורה כל כך שונה במוזיאון לעומת מה שקראתי בנושא, וזה גרם לי לחשוב על האופן שבו אירועים היסטוריים יכולים להיות מתוארים מנקודת מבט שונות.

במהלך השנה האחרונה נחרדתי לראות את האופן שבו טקסטים שנכתבו בעברית מתורגמים בעזרת גוגל טרנסלייט, ולאחר מכן התרגום השגוי משמש כתירוץ להפיץ שנאה כנגד יהודים וישראלים ברשתות החברתיות ובתקשורת

העבודה שיצרתי היא מיצב רב תחומי הכולל שלוש עבודות שונות, הקשורות כולן למחקר שעשיתי על עלילת דמשק. החלק הראשון הוא סדרה של שלושה תחריטים על לוחות עץ. את העץ קיבלתי ממישהו מפייסבוק ששיפץ את הבית שלו והוא טען שהם מהמאה ה־19. אהבתי את האופן שבו העץ עצמו הוסיף שכבות היסטוריות לעבודה והחורים שבעץ הזכירו לי את הטקסטורה של המצות.

התחריטים נעשו במכונת לייזר בסדנה בבית הספר והם מבוססים על רישומים שעשיתי בעפרון על נייר. שמחתי על ההזדמנות להציב רישום במרכז העשייה האמנותית שלי, כי למרות שאני מאז ומתמיד רושם אף פעם לא הצגתי רישומים בתערוכה באופן הזה. כל אחד מהלוחות מתאר נקודת מבט אחרת על הסיפור של עלילת דמשק. אחד עוסק בנקודת המבט של משה מונטיפיורי, השני בנקודת המבט של אנשי הקהילה, והשלישי בנקודת המבט האלוהית או במקרה הזה – בחוסר הנוכחות האלוהית.

חלק נוסף של המיצב הוא סדרה של תחריטים שגם הם מבוססים על רישומי עפרון שעשיתי על מצות. אחד הדברים המוצלחים בסדנת הלייזר בבית הספר הוא שנתנו לנו חופש לכוון את המכונה כמו שאנחנו רוצים. לא היה טכנאי איתי בזמן שיצרתי את העבודות, מה שהעניק לי את החופש לכוון את המכונה באופן שאולי לא תואם לחלוטין את מה שהיא תוכננה עבורו. התהליך הזה יצר את הצריבה המיוחדת של המצות באופן שלא שרף אותן לגמרי או חתך אותן. הרישומים על המצות נעשו גם בהשראת עבודותיו של אפרים משה ליליאן, שהיה בין המייסדים של בצלאל ותיאר בעבודותיו בין היתר את פוגרום קישינב ואת מצבה העגום של יהדות מזרח אירופה במפנה המאה שעברה.

החלק השלישי והאחרון של המיצב כולל קישוט שולחן כסוף בהשראת המוצג שראיתי במוזיאון, שעשוי בטכניקות שונות של פיסול וציפוי בעלי כסף. השתמשתי גם בצלחת סדר שהבאתי מביקור בארץ במהלך השנה, ויציקות גבס של הידיים שלי. חלק מהמחשבה על העבודה היה לבחון את האופן שבו משהו שעבורי מסמל בית, משפחה ומסורת – יכול להיות כל כך טעון ברמה ההיסטורית.

בכל העבודות שילבתי טקסטים – כאלה בעברית מהתנ״ך, טקסטים מתרגום התנ״ך לאנגלית, מתכון למצה בכתב ידי וגם מחשבות אישיות על המחקר. במהלך השנה האחרונה נחרדתי לראות את האופן שבו טקסטים שנכתבו בעברית מתורגמים בעזרת גוגל טרנסלייט, ולאחר מכן התרגום השגוי משמש כתירוץ להפיץ שנאה כנגד יהודים וישראלים ברשתות החברתיות ובתקשורת.

זה הזכיר לי את האופן שבו הקהילה היהודית בדמשק הואשמה בכך שהמתכון של מצות מכיל דם, ולכן רציתי לשלב טקסט בעבודה שהוא לאו דווקא קריא או מובן. דרך ההצבה של טקסט שאינו מובן ביקשתי לדבר על האופן שבו טקסט בשפה אחרת יכול לשמש כמראה למחשבות או לדעות הקדומות.

עתידות

עם כל הקשיים שהיו במהלך השנה אני חושב שאחד הדברים הטובים שקרו הוא שלא ויתרתי לעצמי ובחרתי לעסוק בנושא שהוא לא פשוט לעיכול, לשים את מה שהכי עניין אותי בקדמת הבמה באופן לא מתפשר ולהשתמש בזה כיתרון ולא כחסרון. זה קשור בין היתר גם לכך שבתוך המחלקה שלי בבית הספר קיבלתי תמיכה ויד חופשית לתת ביטוי לנושאים האלה מהמורים ומהצוות המקצועי.

אני מקווה שתהיה לי הזדמנות להמשיך לעשות את זה גם בהמשך, למרות הרוחות הרעות המנשבות בלונדון ובעולם האמנות בעולם, שמסמנות שלא בטוח שיהיה מקום לסיפור שלנו בעתיד הנראה לעין. שמחתי לראות ולפגוש הרבה יהודים וישראלים שמצליחים ומשגשגים בלונדון והייתי רוצה להצליח להיות עצמי בתוך העולם המשתנה הזה, ולקבל את הבמה המתאימה לכך בהמשך.