הרשימה המשותפת // 15.8.24
דפנה טלמון בגלריה P8
״כַּל-בִּתִּי״, תערוכת יחיד לדפנה טלמון, תפתח הערב (15.8) בגלריה P8 (אוצרת: רעות ברנע), ובה היא בוחנת את מהות הקשר בין בעל החיים לאדם, בין חיית מחמד לאדם שלה. אנחנו יכולים להישבע שאנחנו אוהבים את הכלבים שלנו כמו הילדים שלנו, אבל כל פעולה איתם מנכיחה את היררכיית היחסים הקיימת בינינו לבינם. טלמון רוצה לעטות עליה פרווה. אולי להיות קצת כמו כלב.
היא טווה פרווה, שאותה אספה ממספרות כלבים, באופן עמלני וסיזיפי לצמר כלבים וממנו יצרה באמצעים מסורתיים מרבדי פרווה. המרבדים הם כיסוי, ביטוי פיזי לשאיפה להיות דומות זו לזו. דרך אחרת להתקרב אל כל ההולכים על הארבע היא לנסות לפרוץ את מחסום שפת הכלבים. להתחבר אל הכלב או הכלבה דרך תקשור. לצורך כך פנתה למתקשרת עם רצון עז להצליח לתקשר עם כלבתה או עם בעלי חיים אחרים. היא ניגשת אל הפעולה הזו מצד אחד ברצון כן ואמיתי, ומצד שני בהומור, ספקנות וציניות.

דפנה טלמון בגלריה P8. צילומים: מ”ל
ענת רוזנסון בן־חור ותערוכה קבוצתית בגלריה מאיה
שתי תערוכות חדשות ייפתחו הערב (15.8) בגלריה מאיה: הראשונה, ״תחנת עגינה״ לענת רוזנסון בן־חור (אוצרת: מיכל שכנאי) שעבודותיה רחבות היריעה, עתירות הצבע והדגמים, מתארות סצנות שונות מחיי היומיום המשלבות מציאות ודמיון. ביד מיומנת היא נעה ביצירותיה בין מרחבי פנים וחוץ, בין הבית לבין הטבע והנוף, ורוקמת התרחשויות חדשות. תחת מעטה של יופי וקישוט עולות בציוריה שאלות אנושיות, קונפליקטים וכאב.
השנייה, ״הנביעה של סלמקיס – גן הפסלים״, תערוכה קבוצתית (אוצר: עידו כהן) שמדמיינת את גן התענוגות והאכזבות של סלמקיס כגן פסלים, או לחלופין, מדמיינת גן פסלים שטבל בנביעה המקוללת. הפסלים המאכלסים אותו אינם פיגורטיביים אך מאוד גופניים; הם מגלמים את היופי והמלנכוליה שבקיום הקווירי ופתוחים למגוון רחב של הזדהויות.

.

.

רונן רז. צילום: דדי אליאס

אלדר קריינר. צילום: מ”ל
צבי הקר בבית ליבלינג
התערוכה ״צבי הקר – סקיצות״, מוצגת בבית ליבלינג (אוצרת: סברינה צגלה) ומציגה לראשונה סקיצות של הפרויקטים שתכנן האדריכל המנוח צבי הקר עבור בתו. הבת, ד״ר אלה זימרמן, חוקרת במכון ויצמן למדע, התגוררה רוב חייה בדירות בבניינים האייקוניים שתכנן אביה ברמת גן. בתערוכה מוצגות גם הסקיצות ל״קאזה די אלה״, הפרויקט האחרון שעליו עבד הקר לפני פטירתו ושאותו לא סיים – בית פרטי עבור הבת ומשפחתה באיטליה.
במכתב שהותיר אחריו, כתב הקר כי היחסים בין אב ובתו הם נקודת מבט מעניינת להתבונן על עבודתו. ברוח דבריו, התערוכה אינה תערוכה רטרוספקטיבית הסוקרת את פועלו העשיר של האדריכל והאמן פורץ הדרך והשנוי במחלוקת שהיה. זו תערוכה אישית, מחוות פרידה, שמתבוננת על תהליך תכנון הבית והחיים בו, כפי שהקר תכנן עבור בתו, ומתוך דיאלוג איתה.

צבי הקר. צילום: אלה זימרמן
עלמה שניאור ובצלאל בן חיים בגלריה אינדי
״היוםיומי״, תערוכה משותפת לעלמה שניאור ובצלאל בן חיים מוצגת בגלריה אינדי (ליווי אוצרותי: קרן זלץ). השניים מתבוננים באמצעות המצלמה על ההווה הנעלם. מבחינים בחלקיקים שנעים סביבנו, רודפים אחרי ה״אין״. הם משתמשים באותו אור שגם אנחנו רואים ברגע שפקחנו את עינינו, אבל מלהטטים בו כמעשה כישוף הגורם להטלת ספק במוכר.
תהליכי היעלמות מהווים נקודת מוצא לאופן שבו הם מתבוננים על המציאות. חווית הצפייה בצילומים של שניאור ובן חיים מתעתעת ביכולת הראייה, וגורמת באופן מכוון לקריסה עצמית של הדימוי. עבודותיהם נוגעות במשולש הנצחי של אור – זיכרון – צילום.

בצלאל בן-חיים


עלמה שניאור
יעל שחר בגלריה מחניים
״בית מחפש בית״, תערוכת איורים של יעל שחר מוצגת בגלריה מחניים בקיבוץ מחניים. ״בתשעה לאוקטובר 2023 עזבנו את הדירה הקטנה שבה גרנו בקרית שמונה, כל אחד מאיתנו עם מזוודה קטנה אחת״, כותבת שחר. ״עזבנו לשלושה ימים – ונשארנו, בצימר באזור המרכז, במשך שמונה חודשים. לקחתי מחברת ועפרונות וציירתי. ציירתי בתים, בתים הולכים, בתים עפים, בתים מפחדים, בתים מרכלים, בתים נופלים, בתים פגועים, בתים שטים. הבתים קיבלו חיים״.
בנוסף מוצגים בתערוכה פוסטרים בעקבות עשרת הדיברות של פעיל השלום מעוז ינון, פרי יצירתן של מאיירות מהסדנה של יאנה בוקלר.

יעל שחר




















