בוגרים 2024 // צורפות ואופנה, בצלאל

34 פרויקטים של בוגרות ובוגרי המחלקה לצורפות ואופנה מוצגים בחלל המרשים של המחלקה, בבניין בצלאל החדש במרכז העיר ירושלים. כמו באקדמיות האחרות השנה – מדובר במחזור הבוגרים שהחלו את הלימודים בשנת הקורונה וסיימו אותם בשנת מלחמה. חוו ארבע שנים של משברים חברתיים, עולמיים ומקומיים, ובתוך כך גם המעבר של בצלאל מהר הצופים למגרש הרוסים.

ועם זאת, מעט מפתיע שכל אלו לא השאירו חותם ממשי על עבודות הגמר וניכר שהמבנה החדש, המואר והמאוורר היטיב איתם, הרחיב את גבולות היצירה והביצוע. עיצוב התערוכה תורם מאוד להתרשמות של המבקרים מהפריטים והפרטים הרבים שמרכיבים אותם, עד כי נדמה שתצוגת אופנה של אלו הפכה כמעט למיותרת.

הפרוייקטים בתערוכת הבוגרים נוגעים בכלל התחומים הנלמדים במחלקה – לבוש, צורפות, אביזרים ואובייקטים; ומבוססים על קראפט ועל עושר חומרי וטכנולוגי: ממלאכות מתכת מסורתיות, דרך יצירה עם בדים וחומרים רכים, סנדלרות ועבודה עם עור ועד להדפסת תלת ממד בטכניקות מתקדמות, אופנה דיגיטלית ושילוב בינה מלאכותית גנרטיבית (AI).

לדברי ראשת המחלקה, שלי סתת קומבור, בזכות המרחב היצירתי של תחומי הלימוד, ההתייחסות בעיצוב היא לכלל הגוף ולאו דווקא לבגדים, לתכשיטים או נעליים. לסטודנטים ומנחי הפרויקט שלהם יש אוטונומיה להחליט ולהגדיר מהו הפרוייקט, וכמה דגמים יכלול. כל הפרוייקטים מבוצעים במלואם בתוך המחלקה ואינם יוצאים לביצוע אצל גורמים חיצוניים.

לכל אחד מהבוגרים מופק סרטון וידאו שמתעד את התוצרים השונים על גוף בתנועה, לצורך חשיפה במדיה הדיגיטלית, שתספק לבוגרות.ים נקודת פתיחה בפניה לתחרויות בינלאומיות, לימודים לתואר מתקדם ועוד.

---

ליאור אלבז / התקדמות במקום

הפרויקט מציג פרשנות חדשה לנעליים: הן חורגות מגבולות תפקידן המקובל, ובוחנות את המחשבה שהתקדמות היא לרוב מתוך כוח האינרציה ולא מתוך כוונה אקטיבית. הנעליים מזמינות התקדמות מנטלית, התבוננות פנימית והתמקדות בצעד הבא.

אלבז עיצבה שלושה אימומים אנטומיים לשלושה זוגות נעליים, בהשראת דימויים של השתרשות הבהונות בקרקע, וחיברה אותם לסלעי בזלת. ״אבן הבזלת המקומית מייצגת את תחושת השייכות שלי למקום, מסמלת כוח ועמידות וקשר עמוק בין האדם לאדמה״.

החיבור לסלע נועד להקשות על ההליכה ולבחון את משמעות ההתקדמות, האם משמעה הליכה או לחילופין עמידה והרהור? הבחירות שהנחו את העיצוב שואפות ליצור דיסוננס בין המראה המוקפד והמפוסל של הגפה העליונה העוטפת את הרגל לבין מראה גס וטבעי של סוליות העור וחיבורן לסלעים.

רשימת חומרים: עור כרום, עור קרופון ואבני בזלת מהכנרת. טכניקות עבודה: סנדלרות מסורתית, צורה בהרטבה וסיתות

---

איתי שפטן / בגו

במסגרת הפרויקט יצר שפטן סדרת בגדים ששואפת להתמודד, בחוקיה החומריים והצורניים, עם תחושת העומס בשדה האופנה העכשווי. שפטן ביקש לחזור למחשבה העולה מפעולת ההתלבשות הראשונית. כל פריט בסדרה מתחיל בחומר ובמבנה הבסיס: יריעת הבד המרובעת. שפטן מדמיין קו המונחה עלידי צורת הגוף וזוויותיו, לפיו הוא חותך אל תוך היריעה. בדרך זו, הצורה התלת-ממדית אינה נבנית, אלא מתגלה מתוך הפוטנציאל הגלום בתשתית הגזרה. ״חקירת גבולות הבגד ופירוק המוסכמות הקשורות בו, מאפשרת לי לבחון מחדש את הצורך הכל כך בסיסי שלנו בלבוש על מנעדיו – מכסות הערווה ועד לעיטוף הגוף בשלמותו״.

רשימת חומרים: בדי כותנה, פשתן וויסקוזה. טכניקות עבודה: פיתוח גזרה דיגיטלי ובדיגום חופשי

---

טוני דואיר / בין לבין

סלוודור דאלי טען שאנו ״רואים בנשמה שלנו״. בהשראת הסוריאליזם, דרך הגזרות, הבדים, החומרים והצבעים מצליחה דואיר לראות בבהירות זיכרונות מטושטשים של אמה. הדגמים לעיתים עוטפים ומסתירים, לעיתים חומקים ומטשטשים; הקולקציה שנוצרה היא שילוב בין הסגנון שלה לסגנון של אמה.

התפרים והשכבות במערכות הלבוש מדמים את טשטוש הזיכרון; לצידם הסריגה המעוגלת ממנה יצרה אימה מפיות רבות, או הפריטים הרבים ששמרה ואספה, ששמשו לה כרקע מחזק ומשמח בהדפסים הפנימיים, מעין סוד וחלל עוטף. היא נאחזת בעבר ובמקביל בונה מציאות אלטרנטיבית בה הרגעים החולפים והחלומות חוברים האחד לשני והופכים מבחינתי לנצחיים.

רשימת חומרים: בדי ג׳ינס וכותנה, חוטי סריגה כותנה ואקריל . טכניקות עבודה: הדפסה דיגיטלית, הדפסת תלת-ממד, סריגה ידנית וצביעת בדים.

---

נועה גולדשטיין / כזאת אני

כחלק ממסע חיפוש וניסיון להגדיר את הזהות שלה כמעצבת לפני היציאה לעולם ה״אמיתי״, בחנה גולדשטיין באופן רפלקטיבי את הנושאים שעסקה בהם לאורך הלימודים. היא מצאה שהמשותף ביניהם הוא בריחה מעיסוק ישיר בעצמה. מתוך כך, החליטה לעסוק בפרויקט הגמר דווקא בה.

היא בחרה להציג ארבע מערכות לבוש ואביזרים, שכל אחת מהן מייצגת אספקט אחר בהוויה שלה. המערכות שונות לחלוטין אחת מהשנייה ומה שמחבר ביניהן הוא היא עצמה. המערכות הן אוסף עבודות שלה ואינן קולקציה במובן השיטתי המוכר של האופנה. העיצוב מדגיש אמורפיות, שימוש בנפחים ובגדלים, התמדה בהסתרת אזורים מסוימים, שכבתיות, כובד, מונוכרומטיות בכל דגם כשלעצמו, ״סטים״, נוחות, אלמנטים מעולם הספורט והסטריט.

רשימת חומרים: עירוב בדים – סינתטיים וטבעיים, אקרילן וספוג טכניקות עבודה: פיתוח גזרות, פיסול, רקמה, קולאז׳ וקווילט

---

לאה לוי / ללא

לאה וסבתה עולות למטוס. לוי חוגרת את חגורת הבטיחות, ברגע שהיא מתיישבת בכיסא ומנסה להשלים עם המרחק שיפריד עוד רגע בינינו לבין הקרקע. סבתה מביטה בה במבט משועשע ושואלת: ״לאיצ׳קה, איך החיים עוד לא חישלו אותך?״

החוויה האישית שלה מלאה בכאב, פחד וחשיפה רגשית. אירועי החיים לא מחכים והיא מנסה להצמיח לעצמה ציפורניים, טפרים או קליפה שתגן מבלי לאבד את הרכות. הקולקציה שיצרה עוסקת בשאלות על ההכרח להשתמש באגרסיביות כדי לשרוד ועל הדיסוננס שבין השמירה על החיים לבין המוות והאלימות שמאפשרים זאת.

השפה הוויזואלית שואבת השראה מצמחים טורפים והמנגנונים השונים שיצרו בכדי לשמר את עצמם. בקולקציה משולבות טכניקות מסורתיות עם שיטות עבודה חדשניות, על מנת ליצור טקסטיל בעל עמידות ומראה ייחודי.

רשימת חומרים: כותנה, צמר מרינו, PLA. טכניקות עבודה: סריגה ידנית, סריגה במכונה, צביעת בדים והדפסת תלת-ממד

---

תמר שריר / גוף זר

אביה של שריר עבר השתלת לב והחיים שלה השתנו בין רגע. הפרויקט שלה עוסק בקו התפר בין הטבעי למלאכותי, בין האורגני לסינתטי, בין המקור לחיקוי. היא נחשפה למציאות של השתלת איברים, פס ייצור של חלקי חילוף. מתי החיקוי עולה על המקור? מתי השתל מצליח להיקלט בגוף ומתי הגוף דוחה אותו? לעולם הגוף השלם חסר.

מתוך כך, עיצבה קולקציה של מערכות לבוש בעקבות בגדים מחויטים. את מקומו של הז׳קט המחויט המסורתי, המורכב לרוב מאריג טבעי משובח בהתאמה אישית, תפס ז׳קט סינתטי לחלוטין, כמעט גנרי. בז׳קטים שלה אין מבנה פנימי וריפודים מוקשחים, אלא קליפה דקה, כמעט ריקה מבפנים, הנאחזת בגוף.

רשימת חומרים: בד סינתטי, גומי, חוטי גומי ועור. טכניקות עבודה: דיגום חופשי, פיתוח גזרות, תפירה ידנית והדבקה

---

תערוכת הבוגרות והבוגרים בבצלאל
רח׳ זמורה 1, ירושלים. שעות הפתיחה: א׳-ה׳: 10:00-21:00, ו׳: 10:00-14:00. נעילה: 21.8.24