״מחר יום חדש״: האיטלקים רוצים עממיות

מדהים לגלות בכל פעם מחדש שהקהל האירופאי חובב הקולנוע מעדיף סרטים מקומיים על פני להיטים הוליוודיים שוברי קופות. בתחילת השנה, הקומדיה הצרפתית החמודה ״עוד משהו בקטנה״, גרפה 54 מיליון דולר בקופות בצרפת. פי שניים ממה שהכניס ״חולית: חלק 2״ בארץ הקרואסונים, היין והבאגטים.

שנה לפני כן, עשתה זאת הקומדיה ״מחר יום חדש״. על פי המספרים הרשמיים, הדרמה הקומית התקופתית עקפה את ״ברבי״ בהכנסות בארץ המגף ויותר מכך – את ״החיים יפים״, הקומדיה המשובחת וזוכת האוסקר של רוברטו בניני.

בהתחשב בעובדה שהסרט המדובר הוא עבודת הבימוי הראשונה של פאולה קורטלזי, אחת השחקניות והזמרות (ועוד טייטלים מחייבים) האהובות באיטליה, זה חתיכת השג בקריירה העמוסה שלה מלכתחילה. ההצלחה של שני הסרטים הללו מעידה על דבר אחד: האירופאים אוהבים קולנוע מקומי, אותנטי ושורשי, ורצוי מצחיק עם דמעה בצד. את המנה המדויקת הזו קורטלזי מגישה לאיטלקים בהצלחה רבה.

העלילה של ״מחר יום חדש״ מתרחשת באיטליה פוסט מלחמת העולם השנייה, דקה אחרי שהנשים במדינה קיבלו לראשונה זכות ההצבעה. במרכזה ניצבת דליה (קורטלזי) הנשואה לאיוואנו (ולריו מאסטנדריאה) האלים, האלכוהוליסט, המהמר והבוגדני. הזוג שחי בדוחק מגדל יחד שלושה ילדים. מרצ׳לה, בתם הבכורה חולמת לעזוב את דירת השניים וחצי חדרים הצפופה ולהתחתן עם ג׳וליו, בחור מיוחס ועשיר.

לפרקים, סרטה של קורטלזי מרגיש כמו ״צ׳רלי וחצי״ האיטלקי, עם עיסוק בפערי מעמדות, וגם כולל סצנת מפגש משפחות בלתי אפשרי שדומה באורח פלא לסצנה המפורסמת מהסרט בכיכובו של יהודה בארקן ז״ל

כדי להתפרנס בכבוד, דליה מחלטרת במספר עבודות במקביל: פעם היא מתקנת מטריות, פעם היא מחסנת אנשים מבוגרים בשכונה ופעם היא מתקנת בגדים קרועים עבור פרוטות. בין הבישולים לטיפול בילדים ולעוד סטירה מצלצלת, דליה מפנטזת בהקיץ על החיים שהיו יכולים להיות לה לצדו של נינו, גבר מסתורי שהעלילה לא מגלה פרטים לגביו, אבל לא קשה לנחש שבינו לבין דליה הייתה מערכת יחסים.

ואם כל זה לא מספיק, דליה נאלצת גם לטפל בחמה הקשיש והשוביניסט, שמתגורר אצלה בבית. כשהיא מקבלת מכתב מסתורי שתוכנו מתגלה בסוף הסרט, רק אז היא מתחילה לקחת פיקוד על החיים שלה.

בסרטה הראשון כבמאית, פאולה קורטלזי לא מפחדת לקחת סיכונים והיא עושה את זה עם בחירות אמנותיות מעניינות, יש שיגידו אמיצות. הסרט מצולם במונוכרומטיות שחורה־לבנה כמחווה לקולנוע של ויטוריו דה סיקה ופדריקו פליני, אבל לא על הבחירה הזו מדובר. בסצנה בולטת ואחרי שהעלתה את חמתו, איוואנו מכה את דליה במה שנראה כמו ריקוד טנגו אלים ומדמם שנלקח מתוך מחזמר. ברקע מתנגן שיר מלבב ותנועות ההכאה של איוואנו משולות להנפות ידיים שלא היו מביישות את מתחרי ״רוקדים עם כוכבים״.

לרגע אחד זו נראית בחירה אמיצה ושובת עין וברגע השני היא קצת מציקה ומעיקה. הדיסוננס הזה עלול להטעות, אבל יש לומר – גם להרשים. כך או כך, זה לא שגרתי ומאוד מעניין. האם זו בחירה נכונה של קורטלזי? אם לשפוט על פי הקהל שהגיע בהמוניו לאולמות באיטליה – אז בוודאי שכן.

אבל חוץ מבחירות אמנותיות מעניינות שאיתן לא הולכים למכולת, ההצלחה המסחרית של ״מחר יום חדש״ בקרב הקהל האיטלקי נתונה להיותו מעין ״סרט בורקס״ דובר איטלקית. לפרקים, סרטה של קורטלזי מרגיש כמו ״צ׳רלי וחצי״ האיטלקי, עם עיסוק בפערי מעמדות, וגם כולל סצנת מפגש משפחות בלתי אפשרי שדומה באורח פלא לסצנה המפורסמת מהסרט בכיכובו של יהודה בארקן ז״ל.

העממיות והפשטות של ״מחר יום חדש״ לא מונעות מקורטלזי להחדיר לתוכו מסרים פמניסטיים קלילים, שמשתדלים לא להעיב על חווית הצפייה עם מלודרמה כבדת משקל. גם ברגעיו הדרמתיים והמרגשים ביותר, ״מחר יום חדש״ הוא סרט מבדח וקליל.

זה סרט שנעשה בחוכמה, שיודע ומבין מה הקהל רוצה: סרטים לא מורכבים מדי, עממיים, עם אמירה ברורה שלא משתלטת. זה סוד הקסם שלו. הדיל ברייקר מגיע בחלקו האחרון, עם טוויסט מפתיע שעושה נעים בלב, אבל נדמה שהתקווה של דליה לחיים מאושרים יותר תצטרך לחכות עוד קצת, אם בכלל תגיע.

בשורה התחתונה, סרטה הראשון של פאולה קורטלזי כבמאית מוצלח למדי ונכנס היישר לספריית סרטי ה־Feel Good של השנה. גם אם לא בטוח שאחרי הכתוביות הגיבורה שלו תזכה לחיים טובים יותר, קשה שלא לצאת מהאולם עם חיוך אחרי הצפייה בו.

---

מחר יום חדש
בימוי: פאולה קורטלזי
118 דקות; איטליה, 2023
3.5 כוכבים