בתיה שני: רוקמת בג׳יבריש

למעלה משנה עמלה בתיה שני על התערוכה ״ג׳יבריש אני מדברת אליך״ שאמורה היתה להיפתח באוקטובר 2023. העבודות שבחרה להציג כבר הגיעו לסטודיו וחיכו מוכנות לתלייה, ״ואז העולם של כולנו נאלם, נדם והתהפך״, היא אומרת. ״ה־7 באוקטובר טלטל את עולמי. המציאות החדשה ניתקה אותי והמילים באופן ממשי נעתקו ממני.

״הרגשתי צורך מטורף לעדכן את כל מה שהיה מוכן לתערוכה. התחושה שלי היתה שהקיים לא מבטא באמת את התחושות והמחשבות שלי, ופשוט שקעתי במלאכת רקמה סיזיפית ואובססיבית שלתחושתי הפכה למלמולי תפילה, שכאילו שמרה עלי״.

שני מרבה להשתמש בבדים פרטיים שאותם היא מלקטת לאורך השנים. ״הבדים סופגים הכל״, היא אומרת. ״באמצעות הרקמה הם הצליחו אולי להיוולד מחדש, לנשום שוב ולהתעורר לחיים במציאות אחרת. העיסוק השיטתי החוזר והנשנה בבדים הישנים והמשומשים, שאותם אני פוצעת עם מחטים וחוטים שחודרים ומפיחים בהם חיים חדשים – הופך עבורי למרחב מוגן למחשבה״.

התהליך שאותו עברה הפיק מבחר עבודות חדשות שהתווסף לאלה שהיו קיימות עוד לפני, לתערוכה הנוכחית שנפתחה באיחור ותמשך עד סוף אוקטובר 2024.

המצע של הבדים הישנים הוא מצע רווי רבדים רבים שנטענים במשמעויות, ובהם מוטבעים החיים עצמם – הרצונות, התשוקות, החלומות, האכזבות, הפציעות, ימי החולי והאבל, רגעי האושר, השמחה והעצב

״במעשה הרקמה שלי אני מקנה משמעויות לשפת הג׳יבריש, שבה צפים זיכרונות ועולות מחשבות הנגלות באותיות, הברות, מספרים ומילים. המצע של הבדים הישנים הוא מצע רווי רבדים רבים שנטענים במשמעויות. אלו הם בדי ריפוד, סדינים, שמיכות, מפות וקרעי בגדים ששימשו אותי ואת משפחתי במשך שנים, ובהם מוטבעים החיים עצמם – הרצונות, התשוקות, החלומות, האכזבות, הפציעות, ימי החולי והאבל, רגעי האושר, השמחה והעצב״.

רקמה אנושית הופכת לרקמת חוטים

שני היא אמנית רב־תחומית שמלאכת הרקמה היא מרכיב מוביל ודומיננטי ביצירותיה. היא נולדה בחיפה וכיום חיה ויוצרת במילאנו, לונדון, ניו יורק ותל אביב. היא גדלה במשפחה שבה תפירה הייתה מקצוע – סבה היה חייט ודודתה היתה תופרת תלבושות לתיאטרון. היא למדה במדרשה לאמנות בבית ברל, ובאקדמיה המלכותית לרקמה בלונדון; ובמקביל היא גם בוגרת בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה ועבדה שנים רבות כעובדת שיקום וטיפול במשפחות שכולות.

מאז שנות ה־90 מוצגות עבודותיה בתערוכות ובירידי אמנות רבים, בגלריות ובמוזיאונים בישראל וברחבי העולם – בלונדון, ניו יורק, טוקיו, פריז ובאזל. השנה העניקה לה אוניברסיטת חיפה תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד.

בעבודותיה מתמקדת שני בטכניקות של מלאכות יד עמלניות כמו תפירה, סריגה ורקמה. עבודותיה אינן מתוכננות מראש. החוט והמחט עורמים על גבי הבדים שלל דימויים חדשים וצבעוניות שמתפתחים במהלך העבודה.

״הרקמה, המחשבה והמילים נלכדות יחד לכדי שפה אחת – רקמה אנושית הופכת לרקמת חוטים. כך לדוגמה בעבודה שבמרכזה המילה connect, שמוקפת רשת חלקיקים המזכירים צורה של תא ומתפשטים כרקמה של מחשבות במוח האנושי. בעבודה נוספת שכותרתה ׳לי כל תך נושא מזכרת׳ (פרפרזה על מילות השיר ׳לי כל גל נושא מזכרת׳, מתוך ׳רותי׳ של חיים חפר) – כל תך רקמה שחוזר על עצמו במהלך האריגה מייצג תא שמכיל זיכרון וגעגוע.

״בעבודה ׳פריחה מילולית׳, דימוי המוח הופך לפרח שפורח בין שפע של רעיונות הצומחים סביבו. התנועה מתגברת בעבודה all over (׳קוּלית׳), שבה דימויים מעוגלים של רעיונות שונים מרחפים באופן חופשי במעין מרחב קוסמי, כשכל רעיון הוא עולם בפני עצמו. בעבודה ׳מאחד עד מאה׳, הדימויים נעשים צפופים יותר ויותר, כך שנוצרת זרימה מחשבתית שבה המילים מוחלפות במספרים, כאילו אין כבר בכוחן לתאר את המחשבות הנרקמות״.

כמה מהעבודות נטולות כיתובים, כך שמבטו של הצופה אינו מכוון על ידי מילים ומספרים. נדמה שהדימויים המופשטים בהן הם סימנים מזוהים, אבל אי אפשר לקרוא אותם באמצעות השפה המוכרת. הסימנים הללו אינם זקוקים למילים, שכן הם המילים עצמן, מתגבשים לכדי קומפוזיציות הרמוניות ויוצרים שפה חדשה וחד פעמית, שעבור המתבונן היא ג׳יבריש שמשתייך לעולם המציאות, שמקורו אבד והוא בלתי ניתן לפענוח.

במקביל לתערוכה שמתקיימת בגלריה של שני בתל אביב, היא מציגה את ״רקום בגוף״, תערוכה החונכת את גלריית האמנות החדשה על שם יונס וסוראיה נזריאן בספריית אוניברסיטת חיפה, שאצרה שרון פוליאקין, ראשת בית הספר לאמנויות באוניברסיטה.

בתערוכה הזו הוזמנה שני להציג לאחר שהתערוכה בתל אביב היתה מוכנה ותלויה. היא בחרה להעביר מספר עבודות מתוכה לחיפה ובמקומן הציבה הדפסים של העבודות שהועברו. התערוכה החיפאית פורשת בפני המבקרים מבחר עבודות מתוך העבודות הרבות שאותן יצרה שני בעשורים האחרונים – כולן בעבודת יד של תפירה ורקמה.

״רקום בגוף״ שואבת השראה מתוך הביוגרפיה האישית של שני ומתוך מקורות שונים המשפיעים על נושאי הרקמה ותכניה – דימויים, סימנים, מילים, צורות. שני מבטאת מצוקות ועיוותים חברתיים ומזמנת לצופים התוודעות לתופעות הפוגעות במארג החיים האנושיים. בעבודה מאומצת, סיזיפית ועתירת סבלנות, המשלבת בין טקסטיל, טקסטורה וטקסט, היא מבטאת מצוקות ועיוותים חברתיים ומזמנת לצופים התוודעות לתופעות הפוגעות במארג החיים האנושי.

---

בתיה שני | ג׳יבריש אני מדברת אליך
אוצרת: נאוה סביליה שדה
הפלך 6, תל אביב
נעילה: 26.10

בתיה שני | רקום בגוף
אוצרת: שרון פוליאקין
הגלריה לאמנות, ספריית אוניברסיטת חיפה
נעילה: 264.10