הרשימה המשותפת // 19.9.24

יצירות מופת במשכן לאמנות עין חרוד

התערוכה המקיפה ״יצירות מופת״ תפתח מחר (20.9) במשכן לאמנות בעין חרוד (אוצר: אבי לובין), ותציג כ־300 עבודות של 46 אמניות ואמנים בני דורות שונים מהשדה המקומי, שמבצעים חזרה על יצירות מופת מתולדות האמנות המערבית. לעתים חזרה זו נעשית כהעתקה, לעתים תוך שינוי סגנון אמנותי, לעתים במעבר ממדיום אחד לאחר ותמיד מתוך הקשר חדש, בתוך מציאות אמנותית, חברתית, או פוליטית אחרת ובמסגרת תנאים של זמן ומקום אחר. המשותף הוא שכל העבודות חוזרות על הקומפוזיציה המלאה של יצירת המקור, באופן של חזרה (reenactments), להבדיל ממחווה, השראה, ציטוט, סינתזה או התכתבות.

התערוכה מתקיימת במקביל בשני מישורים: זה של תולדות האמנות המערבית, מהרנסנס האיטלקי ועד פיקאסו, וזה של תולדות האמנות המקומית. היא עוקבת אחרי תקופות וזרמים מרכזיים בתולדות האמנות המערבית אך עושה זאת דרך מבט רטרוספקטיבי על האמנות הישראלית. כך, היא מעוררת שאלות על ההבחנה בין מקור להעתק, על אמנים גדולים ויצירות מופת, על מקומיות ואוניברסליות, מרכז ופריפריה.

עדי נס במשכן לאמנות עין חרוד. צילומים: מ״ל

אסף גאם הכהן

זויה צ׳רקסקי

נונפיניטו בארטפורט

״נונפיניטו״, תערוכת סוף תוכנית הרזידנסי תפתח הערב (19.9) בארטפורט (אוצרת: ורדית גרוס), ותציג מעבודותיהם של אמני הרזידנסי לשנת 2024: טל אלפרשטיין, אסף אלקלעי, רותי דה פריס, אורי זמיר, משה רואס ואסתר שניידר.

המציאות, זו שאי אפשר לחמוק ממנה יותר, נוכחת ולא נוכחת בכל דבר שנעשה בשנה האחרונה, בין אם במודע ובין אם לא. בין אם היא באמת שם, או בין אם זה רק אנחנו, הצופים, שלא מסוגלים שלא למצוא אותה בכל מקום. אל מול הווה הנדמה כחלום רע ממנו אנחנו מתקשים להתעורר, העבודות בתערוכה מציעות רגע של התבוננות וחיפוש מתמשך אחר אפשרויות חדשות.

אורי זמיר בארטפורט. צילומים: מ״ל

רותי דה פריס

משה רואס

סעיד אבו שקרה בגלריה מאיה

תערוכת יחיד לסעיד אבו שקרה תפתח הערב (19.9) בגלריה מאיה (אוצרת: גליה בר־אור), ובה יציג עבודות שיצר מאז אוקטובר 2023 ועד בסמוך לפתיחת התערוכה. העבודות המוצגות בתערוכתו הנוכחית נוצרו לאחר תקופה שבה לא היה מסוגל ליצור. כשהחל שוב ליצור, רשם מעין יומן אישי על גליל נייר, בכתב יד מוצפן וקדחתני שהוא עצמו לא מודע למה שרשום בו, חושף ומכסה ונצבר למגילה של עשרות מטרים, יומן מלחמה הנפרש על קיר הגלריה.

רבות מעבודות הציור המוצגות בגלריה הן הראשונות שיצר, באוקטובר 2023, והן גדולות ממדים ואקספרסיביות. אבו שקרה פועל מעומק השבר, מאמין ביצירה ומבקש להאמין שמעומק חושך גדול גם בוקע אור.

סעיד אבו שקרה בגלריה מאיה. צילומים: יגאל פרדו

גבריאל קלזמר ומיכל אלפרן במרכז לאמנות עכשווית בערד

שתי תערוכות חדשות ייפתחו מחר (20.9) במרכז לאמנות עכשווית בערד (אוצרת: לאה אביר). הראשונה, ״הסלון האווירי״ של גבריאל קלזמר, ובה עבודות אוויריות שקלזמר יוצר בעשור האחרון שעשויות חומרי עטיפה זמינים, כמו רדידי אלומיניום ושקיות ניילון. האוויר הוא מה שמעניק להן צורה ונפח ומעמיד אותן לתצוגה. במרכז התערוכה הנוכחית נמצאת עבודה מונומנטלית שהוצגה לראשונה בגלריה לאמנות של רמת השרון לפני כשנה. זהו אחד מן הפסלים־מיצבים המתנפחים, שמתגלגל ומקבל כעת מקום חדש והקשר חדש.

השנייה, ״ולנטיין״ של מיכל אלפרן, מכילה עבודות מהשנים האחרונות שנוצרו בחומרים פלסטיים וגמישים ולצידן עבודות עשויות אבן. המחקר החומרי של אלפרן חושף ומאיר בחומרים את התכונות הציוריות והפיסוליות שלהם – נוזליות, ברק, כתמיות, מונוכרומטיות ועוד.

גבריאל קלזמר במרכז לאמנות עכשווית בערד. צילום: ליאת אלבלינג

מיכל אלפרן. צילום: מ״ל

גבריאלה וילנץ ודוד (דוכי) כהן בגלריה לאמנות ישראלית בטבעון

שתי תערוכות חדשות ייפתחו מחר (20.9) בגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה בקריית טבעון (אוצרת: מיכל שכנאי). הראשונה, ״פארתי שמך״ של גבריאלה וילנץ – מיצב גדול ממדים שמשתרע על פני הגלריה כולה ומהדהד את המבנה והאסתטיקה של מוזיאונים היסטוריים ואתרי מורשת ישראליים. החלל מחולק באמצעות חבלים ועמודי תור שתוחמים את המסלול החוויתי המוצע למבקר, לאורכו מוצגים צילומים, אובייקטים פיסוליים וסרטים השואבים השראה מהאתוס הציוני של תקופת ההתיישבות שלפני קום המדינה, אך בו בזמן מערערים עליו.

השנייה, ״טיול גיבוש״ של דוד דוכי כהן, שבוחן את סממני הזהות הדתית־לאומית – הכיפה הסרוגה, סנדלי שורש, חולצות טריקו מודפסות – והופך אותם לאובייקטים אמנותיים. הוא בוחר דימויים של פולקלור הנפוץ בסביבתו, מנכס אותם, מחבר ביניהם, רוקם עליהם או יוצק אותם בתוך בטון. השימוש בחומרים אלו ואופן טיפולו בהם משאיר את העבודות טעונות במתח – מתח של גוף מול ערכים לאומיים וקולקטיביים, מתח של יחיד מול קבוצה.

גבריאלה וילנץ בגלריה לאמנות ישראלית בטבעון. צילומים: מ״ל

דוד (דוכי) כהן

אין כמו יפו בלילות בגלריה מזל דגים

״אין כמו יפו בלילות״, תערוכת דפוס רשת ביוזמת סטודיו בעלי המלאכה והחברה לפיתוח יפו העתיקה בעקבות סצנת המועדונים וחיי הלילה היפואיים מוצגת בגלריה מזל דגים (אוצר: יעקב בן כהן). 28 אמנים ואמניות מציגים את הפרשנות שלהם לתרבות חיי הלילה, למועדונים ולצלילים, ליפו ולחוויה האורבנית של העיר.

העבודות הודפסו על ידם בדפוס רשת ידני בסדנת ההדפס של סטודיו בעלי המלאכה ביפו, מגוון העבודות מציגות פרשנות בשלל טכניקות לתרבות ההיסטורית ואף העכשווית של תרבות חיי הלילה המקומית.

נחמן ברמו בגלריה מזל דגים. צילומים: סטודיו בעלי מלאכה

ענת קלימן

יוניל

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

מיקי צדיק ונועה לוין חריף בגלריה מחניים

״קו באופק״, תערוכה משותפת למיקי צדיק ונועה לוין חריף, תפתח בשבת (21.9) בגלריה מחניים בקיבוץ מחניים (ליווי אוצרותי: נאוה הראל־שושני) ובה יציגו גופי עבודות שהתהוו במהלך השנתיים האחרונות, על רקע מאבקים פוליטיים, הפגנות ומלחמה. האופק, כביטוי לאחדות הניגודים, מתגלה ביצירות כמהות, כמקום שבו הכמיהה להרמוניה ולאיזון פוגשת מציאות אלימה מעוררת מתח, חרדה ודאגה, מקום שבו הייאוש פוגש את התקווה.

הקלות הבלתי נסבלת של הקיום במציאות הישראלית, שבה מבנים של תרבות, שצמחו לאורך שנים, נעקרים בזה אחר זה מהיסודות הערכיים שעיצבו את פני המולדת קורסים, מחלחלת אל העבודות. חוויה זו מעוררת בקרב האמניות כעס ותסכול שהן מתמירות לפעולה אמנותית, לטקסט ביקורתי, המספר את הסיפור האישי והקולקטיבי של התקופה ומזמינות את הצופה לעיין, להרגיש ולהרהר בו מחדש.

מיקי צדיק בגלריה מחניים. צילומים: מ״ל

נועה לוין חריף

בין שחיקה לתקווה בטרמינל העיצוב בת ים; הסטודיו של יערה ביפו והמבשלה לאמנויות הקרמיקה בטבעון

״בין שחיקה לתקווה״, תערוכה של אמנות בדגלים מוצגת במקביל בשלושה חללים טרמינל העיצוב בת ים; הסטודיו של יערה ביפו והמבשלה לאמנויות הקרמיקה בטבעון (אוצרת: חנה רוטשילד). רוטשילד ליקטה את הדגלים אחרי שהבחינה בהם לאורך כביש בדרכה לערבה. כ־100 אמנים ואמניות נענו לקריאה לתת ביטוי אישי ופרשנות חדשה למשמעות הדגל השחוק, ובכך ליצוק סיפור חדש בכל דגל.

העיצוב המוכר של מגן דוד במרכז ושני פסים כחולים בצידיו, הנושא עימו מאות שנות היסטוריה עמוקה, עוד לפני שנבחר לדגל מדינת ישראל, פורק והורכב בקומפוזיציות, במרקמים ובצבעים חדשים, המבטאים צמיחה, שיוני והגדרה מחדש. האמנים משתמשים בטכניקות ומדיומים מגוונים. בבסיס הקונספטואלי של התערוכה טמון נושא המתח שבין שחיקה לשיקום. באמצעות פעולות של טיפול, תיקון ועיבוד, קרעי הדגלים השחוקים המוצגים בתערוכות מקבלים חיים חדשים ותקווה.

טל טנא־צ׳צ׳קס. צילומים: יונה שליי

יסמין וינוגרד

דנה בלום