לקום ולעשות: הפופאית של טל טנא צ׳צ׳קס בגלריית החווה

עמית: הי טל. מה העניינים? שלומך?

טל: אהלן. מורכב. אבל באופן אישי – בסך הכל בסדר. זהירה במילים

עמית: זהירות הפכה לחלק מחיינו, תקופה מטורללת. בואי נעבור לאישי: מה מתרחש אצלך?

טל: באישי אני ממוקדת בעשייה – יצירה מכוונות שינוי. תערוכת יחיד שלי מוצגת בגלריית החווה בחולון ועוד שלוש תערוכות שאני לוקחת בהן חלק, לצד עשייה חברתית וסביבתית

עמית: וואו, מלא. בואי נתחיל אחד אחד, ספרי על תערוכת היחיד

טל: התערוכה ״פופאית | החופש להיות״ – עוסקת בדמות של פופאית ואצרה אותה נורית טל־טנא. פופאית היא דמות שיצרתי לפני כארבע וחצי שנים מהחיבור בין פופאי ואוליב. היא מספרת סיפור של מסוגלות ובחירה לקום מהשברים, לקחת אחריות, לשנות את הסיפור ההיסטורי שלנו, לפעול מתוך ערך ומשמעות, עד שמתגלה שלם חדש

טל: בתערוכה מוצגים בפעם הראשונה הציורים המקוריים לצד אסמבלז׳ים ועבודות וידיאו. פופאית שיקפה את הסיפור האישי שלי, אבל מהר הפכה להיות הסיפור שלנו – נשים עצמאיות, יזמיות, כאלה שלא מחכות שיקראו להן אלא קמות לעשות

עמית: אז מתבקש שאשאל, מהו הסיפור האישי ולצד זה איך בא לידי ביטוי בעבודות שמוצגות בתערוכה?

טל: הסיפור שלי היה שבר רגשי שהתערבב עם שבר כלכלי והביא אותי לתחתיות מאתגרות. יחד עם זאת אני אישה באמצע החיים, ובתהליך שחלקו היה אינטואיטיבי וחלקו מודע ביקשתי להשתחרר מכל הכוחות שניהלו אותי ולמצוא בתוכי את האישה השלמה שאני שואפת להיות.

בתערוכה מוצגות עבודות שמשקפות את התהליך שעברתי, יצירות משבע השנים האחרונות שהתחילו בפירוק והרכבה של צעצועים שבורים, ״התקופה הכחולה״ ועבודות מקוריות של פופאית.

ה״סביבונה״, לדוגמה, היא הכלאה בין ראש בובה לסביבון סתמי, מוטה על הצד. העבודה משקפת את חוסר האונים והתלות בכוח חיצוני שמפעיל אותי/אותה. יש ציור של דמות שכל הגוף שלה הוא טבעת משחק כחולה, והיא החור הענק בבטן; צילום סלפי שיצרתי מחבקת את הדגל שלנו שעוסק בשייכות למקום; פורטרט עצמי עם פרפר ״להיות עם חופשי בארצי״.

הציור love you Me Too הוא המחווה לאוליב שאני כל כך אוהבת ובה פופאית נושאת אותה על הכתפיים. בעצם זו מחווה לכל הנשים האמיצות המופלאות שסביבי. ציורים אחרים עוסקים בהיפוכים ההיסטוריים שבין הסיפור של פופאי לפופאית, א־מגדריות, ומנהיגות פופאית סוחפת

כשלמדתי בניו יורק ראיתי את הסרט Toy Story הראשון, שבדיוק יצא לאקרנים, ונפלה לי הלסת. הבנתי שהחיים שלי השתנו. באחד הקורסים שעשיתי שם הגיע אלינו מרצה אורח שהמציא צעצועים וזה הסעיר אותי

עמית: החומרים שאת משתמשת בהם מובהקים ומזוהים איתך. איך הגעת אליהם?

טל: נדמה לי שהכל היה שם תמיד – החומרים, הדימויים והתשוקה ליצור איתם. אני אמנית רדי־מייד, משתמשת בקיים. פופאית מבוססת על פירוק והרכבה של אוליב ופופאי. הצעצועים הגיעו די במקרה (על אף שמאז הילדות אהבתי לחטט בערימות פסולת יבשה).

כשלמדתי בניו יורק ראיתי את הסרט Toy Story הראשון, שבדיוק יצא לאקרנים, ונפלה לי הלסת. הבנתי שהחיים שלי השתנו. באחד הקורסים שעשיתי שם הגיע אלינו מרצה אורח שהמציא צעצועים וזה הסעיר אותי. כשחזרתי לארץ נרשמתי לקורס המצאת צעצועים בבצלאל וככה זה התגלגל.

כמה שנים אחרי, לימור מרגוליס (שותפה בפורטפוליו) ואיה שהם הזמינו אותי להשתתף בתערוכה ״צעצוע״, ובמקביל התחלתי לקיים סדנאות לעיצוב מראות צעצועים, ובעקבות ההצלחה לאסוף אלפי אלפי צעצועים שבורים. דבר הוביל לדבר הוביל לדבר, עד שהצעצועים הפכו לחלק מהזהות שלי.

אני מושפעת מפופ־ארט, מהצבעוניות העזה, מתרבות הצריכה והשפע הנוצץ. איפשהו בדרך הבנתי שאת כמויות הפלסטיק והצעצועים אני יכולה לתעל לטובת מסר של צמצום צריכה ואחריות סביבתית. אז גם האמנות שלי השתנתה והפכה מוכוונת שינוי והשפעה.

כל התהליך קשור לפופאית כי היא נולדה מתוך הצעצועים השבורים. גם אני גיליתי את הכוחות והמסוגלות שלי דרך עשייה סביבתית. רוב העבודות בתערוכה הן בשימוש חוזר עם מסר לצמצום צריכה

עמית: מה למדת בניו יורק?

טל: עשיתי סמסטר בבית הספר לאמנות חזותית, עם מלגת הצטיינות מבצלאל, והתנסיתי שם ביצירה תלת־ממדית בחומרים וטכניקות שונות

להרכיב את עצמי מחדש

עמית: השיער הכחול הוא חלק מהאמירה האמנותית?

טל: כן. את הראש שלי צבעתי בכחול בתחילת 2018 כשמדינת ישראל חגגה 70. הכרזתי שאני דגל וחוגגת עצמאות איתה. לא ידעתי אז שהייתי בעיצומה של חגיגת העצמאות שלי. 2018 היתה השנה שבה נשברתי והתחלתי להרכיב את עצמי מחדש. באותה השנה העבודות שלי נצבעו בכחול ובאותה שנה התחלתי גם לאסוף דגלים מהשוליים של הכבישים.

מאז, כמעט שבע שנים, שאני אוספת דגלים. זה התחיל מתוך חיפוש הזהות והשייכות שלי. בעצמי הייתי דגל שנשבר והבטחתי לכל אחד מהדגלים שהרמתי, ולעצמי, שיבוא היום ונעלה גבוה. אספתי אותם, חיברתי אותם, נופפתי בהם בכל הארץ עם מסר של סיכוי ותקווה. היום מחוברים לדגל של הדגלים מעל 400 דגלים

עמית: מה המנוע שלך ליצירה? איזו משמעות את מוצאת בזמן הזה ביצירה?

טל: אני מאמינה שבזמן הזה לאמנים ויוצרים, וגם לכל אחד מאיתנו, יש אחריות לקום ולפעול. כאמנית, אני מחזיקה ביד כלי עוצמתי שאני בוחרת להשתמש בו כדי להניע שינוי לטובה, כדי להביא ריפוי ותקווה לחברה שלנו. זו לא רק האמנות, אלא הכלי.

הכאב והפחד הם הבעירה במנוע, ובמקום להתחפר בפחד אני יוזמת ויוצרת והופכת את הפחד לדחף ולתנועת חיים. העיסוק בחברה או במתן מענה לצרכים אקוטיים ורגשיים של אחרים מאפשר לי להתמקד בתקווה במקום בשבר. זה גלגל הצלה. צריך אותנו!

עמית: זה מתחבר לאקטיביזם החברתי שדיברת עליו. איך הוא בא לידי ביטוי?

טל: אני לא אקטיביסטית לוחמת, אלא יוזמת ובוחרת לנקוט עמדה ולפעול, להיות מודל ולהראות איך יוצרים שינוי. פופאית היא מסר לשינוי פרסונלי, ליזמות, למנהיגות. לקום ולעשות.

היזמות הסביבתית שלי באה לידי ביטוי דרך פעולות שאני נוקטת ומשתפת כמו פסולת מהחופים או סדנאות ופרוייקטים. הדגל של הדגלים התחיל מיוזמה אישית ולאחרונה הפך למיזם קהילתי קולקטיבי של ישראליות וישראלים שיוצרים תקווה

עמית: את לוקחת חלק/מעורבת גם במצב המדיני?

טל: אני לוקחת חלק במצב החברתי

עמית: כלומר?

טל: כשהמדינה לא מתפקדת נוצר ואקום, שאליו אני נכנסת ופועלת למען החברה בישראל ובשאיפה שיהיה פה טוב לכולן.ם. בשנה האחרונה שמתי את הנושא הסביבתי מעט בצד ואת הזמן והמשאבים אני מקדישה לטובת משפחות החטופים, יוצרת פעולות הנצחה לזכר הנרצחים דרך סדנאות קהילתיות, עבודות אמנות, מתנדבת ותורמת חלק מההכנסות של היצירות לטובת יוזמות חברתיות סביבתיות

עמית: ספרי על התערוכות האחרות שאת לוקחת בהן חלק

טל: במוזיאון האדם והחי ברמת גן אשתתף בתערוכה ״המוזיאון הראשון שלי״, שבה אציג את ״טבע דומם״ – מיצב מכ־1,000 צעצועים בשימוש חוזר שעוסק בעיוות של תרבות הצריכה וההתרחקות מהטבע.

במקביל אני משתתפת בשתיים מתוך שלוש התערוכות בסדרת ״בין שחיקה לתקווה״ שאצרה חני רוטשילד, שעוסקת בשחיקה ובפגיעות של הדגל שלנו, ומוצגות בה מהדורות של העבודה ״חופשי בארצנו״

עמית: את לא נחה לרגע. איפה את בעוד חמש שנים מהיום? מה החלומות?

טל: אני לא נחה. אני במקסימום. את החופשות והחמצן שלי אני שואפת בהליכה על החוף. אני רוצה שיהיה פה טוב ושנשאר בארץ להרבה שנים.

ביצירה אני רואה את עצמי פורצת את גבולות ישראל, ממנפת את הערך הסביבתי והמקיים של העשייה האמנותית שלי, פוגשת קהילות בעולם, משכפלת את התכנים לתכניות השראה ולמידה, ממשיכה לאסוף פסולת מהחופים וחוזרת בסוף יום הביתה אל המשפחה האהובה שלי

עמית: רוצה להגיד לנו עוד משהו?

טל: בשבר הגדול שאנחנו חווים טמונות הזדמנויות על. זו בחירה לקחת אחריות ולפעול בעוצמה – לקום מתוך הקושי, מתוך המורכבות, ולהפוך את הכאבים שלנו לדלק לשינוי. לא צריך לחכות שדברים יקרו, אלא לקום וליצור אותם בעצמנו. מורכב ככל שיהיה, אנחנו לא יכולים לשנות את מה שקרה, אבל כן אפשר כבר היום וכבר עכשיו להשפיע על מה שיהיה. זו המהות של פופאית וזה המסר של התערוכה

---

טל טנא צ׳צ׳קס | פופאית  – החופש להיות
אוצרת: נורית טל־טנא
גלריית החווה, הנחושת 1 פינת המלאכה, חולון
נעילה: 31.12