רוטשילד 104 // ליטל מונדרר

פורטפוליו בשיתוף מרכז אדמונד דה רוטשילד

---

מי?

ליטל מונדרר, בת 31, תל־אביב-יפו.
אתר / אינסטגרם

התערוכה

בתערוכה ״רק המופלא הוא יפה״ (אוצרת: קרן זלץ; אוצרת משנה: טלי רומם), קבוצת אמנים.ות חוגגת 100 שנים למניפסט הסוריאליסטי הראשון, ומעמידה במרכז היצירה את הרוח והדמיון. העבודות שואבות השראה מהתת־מודע ומהחלום, שוברות את גבולות המוכר ומעניקות חיים לבלתי אפשרי.

התערוכה נולדה דרך קריאה משותפת של האמנים והאמניות במניפסט. טקסט מכונן זה, שנכתב על ידי הסופר והמשורר הצרפתי אנדרה ברטון, סימן את תחילתה של מהפכה תרבותית ואמנותית שהלכה והתרחבה הרבה מעבר לגבולותיה של אירופה, והשפעותיה ניכרות גם בתחומים דוגמת קולנוע, אופנה ופרסום. הסוריאליסטים התבוננו במה שנמצא מעבר למציאות ויצרו בהשראת החלום והתת־מודע.

צילמתי בסטילס צמחים שונים בבית שלי, חתכתי אותם בפוטושופ מהרקע שלהם והתחלתי להזיז אותם באפטר. את ההשראה לתנועות לקחתי מסרטוני הגדילה וההשקיה ביוטיוב

ברטון כתב במניפסט: ״המופלא תמיד יפה, כל שהוא מופלא הוא יפה, רק המופלא הוא יפה״. במשפט זה הוא מזקק את הרעיון המרכזי של התנועה הסוריאליסטית – הוקעת שלטון ההיגיון והצבת הרוח והדמיון במרכז היצירה. על אף שנהוג לסמן את שקיעתה של האמנות הסוריאליסטית בשנות ה־60 של המאה הקודמת, אפשר לראות שמרכיבים מרכזיים בתפיסתה הם חלק מן הקוד הגנטי של האמנות העכשווית.

העבודה

העבודה על הפרויקט ״יום קסום״ החלה מתוך התבוננות באוסף הצמחים (הממש לא קטן) שנמצא אצלי בדירה. חשבתי על הדברים שאנחנו לא רואים ולא שמים לב אליהם, כמו קצב הגדילה של הצמח, התזוזה שלו כשאנחנו משקים אותו, ההשפעה שיש ליום וללילה.

במחשבה שנייה, זה לא נכון להגיד שאנחנו לא שמים לב אליהם, כי בסופו של דבר אנחנו כן רואים שינויים שקורים בצמחים לאורך זמן, אבל לא רואים אותם כתהליך מיידי שקורה. הדבר הבא שהתחלתי לבחון הוא סרטוני השקיה של צמחים. לטובת אלה שלא מכירים, מדובר בסרטון שבו רואים צמחים בתוך עציצים (שבדרך כלל זקוקים מאוד למים) שנכנסים לתוך כלי עם מים ומצולמים בהילוך מהיר כך שאפשר לראות את תהליך השינוי שקורה להם בקצב ובחדות שקשה להבחין בו ללא ההילוך המהיר.

אחרי המחקר הקטן שעשיתי, התחלתי לפעול: צילמתי בסטילס צמחים שונים בבית שלי, חתכתי אותם בפוטושופ מהרקע שלהם והתחלתי להזיז אותם באפטר. את ההשראה לתנועות לקחתי מסרטוני הגדילה וההשקיה. תוך כדי עבודה על הצמח הגיע הקול קורא לתערוכה בנושא 100 שנה למניפסט הסוריאליסטי והבנתי שזה לגמרי המקום שבו הצמח הזה צריך לגדול.

התחלתי לחשוב יותר לעומק על מה אומרים העציצים בבית, מה זה הצורך המוזר הזה של האנושות (שאני שייכת אליה כמובן) לביית את הטבע הפראי; להכניס צמחים שלא מתאימים לאקלים של הדירה התל אביבית שלי, עם החום והלחות, לכלוא אותם בתוך עציץ קטן שבו הם יהיו חייבים להישאר קטנים ולהתאים לשידה שלי, במקום שיגדלו בטבע בתוך אדמה טובה שבה יוכלו לגדול ולהיות מה שהם אמורים להיות.

העציץ שבחרתי בסופו של דבר להתמקד בו הוא הזמיה קוקוס (שמקורו במזרח אפריקה אם אינני טועה), שהוא מז׳אנר הצמחים שעליהם נאמר ״אם את הורגת את הצמח הזה את באמת מוכשרת״, משמע הוא קל לגידול ובאמת אפשר למצוא אותו בהרבה בתים/עסקים/גינות, וגם אצלי בדירה. הרגיש לי שבגלל שהוא כל כך מוכר וגנרי, הוא יהיה הכי נכון לעבודה שלי.

לבסוף, הבנתי שהזמיה שלי הוא עציץ בשידת כניסה של דירת Airbnb. הוא מונח על שידה גנרית ומוחזק באמצעות טלוויזיה, לידו מונחים ספרי טיולים ומעליהם רמקול קטן שמתוכו בוקע סאונד של מכשיר חשמלי ביתי שמייצר רעש לבן של דירה. זאת לאחר התבוננות בדירות Airbnb בתל אביב, ששידת הכניסה בכולן נראית דומה – עציץ, ספרים/פסל, מכשיר כלשהו להשמעת מוזיקה.

הלימודים

את התואר שלי עשיתי בסמינר הקיבוצים במסלול האמנות (2022). את הבחירה בלימודים בסמינר הקיבוצים קיבלתי בעקבות הרצון שלי לשלב את לימודי האמנות עם משהו נוסף. במקרה הזה הלימודים היו משולבים עם לימודי פסיכולוגיה, מה שאפשר לי להנות משני העולמות שעניינו אותי באותה התקופה.

אני חושבת שהשילוב בין השניים היה הכרחי עבורי, כי דווקא מתוכו הצלחתי יותר להתמקד במה מעניין אותי באמנות שלי, וגם לפתוח לי את הראש לכיוונים אחרים שמעניינים אותי. זה קו מנחה שלי בחיים – תמיד ללמוד עוד דברים חדשים ולהישאר עם ראש פתוח.

קילומטראז׳

אני בוגרת המחזור ה־11 בתכנית לפיתוח אמנים צעירים של מרכז אדמונד דה רוטשילד. הצגתי עבודה שלי יחד עם הכוריאוגרפית רותם וייסמן בתערוכה ״הנחיות חדשות״ (2021) שהוצגה לערב אחד במהלך הקורונה בשדרות רוטשילד.

במסגרת פרויקט ״סאבלט״ (2024) של ת״א תרבות קריית המלאכה, הצגתי את התערוכה הקבוצתית ״בפנוכו״ יחד עם תום פרסמן ואיתי כהן. ב־2024 השתתפתי בתערוכה הקבוצתית People, Love & Sex במרחב החברתי ברחוב הרצל. לאחרונה התחלתי בפרויקט ״התחלות #2״ – שיתוף פעולה בין מרכז אדמונד דה רוטשילד ות״א תרבות קריית המלאכה.

עתידות

בשונה מעבודותיי הקודמות שבעיקר מתייחסות ליחסי פנים־חוץ בגוף ובנפש, באמצעות הגוף יחד עם חומרים חיצוניים, העיסוק שלי בשנה האחרונה – במקרה או לא במקרה – הוא בבית; בשינויים שעוברים החפצים בבית – הקירות, הצמחים וגם אני בתוכם.

אני רוצה להמשיך בקו הזה ולהמשיך לעבוד ולהציג עוד ועוד פיסות בית כמו השידה. אני מכוונת בתהליך העבודה שלי להציג תערוכת יחיד שבה מתקיים הבית השלם. אני מרגישה שהשידה הזו היא רק ההתחלה של משהו גדול יותר שיילך ויתפתח, עד שהבית ימצא בית שיהיה מוצג בו.

---

רק המופלא הוא יפה
אוצרת: קרן זלץ
מרכז אדמונד דה רוטשילד, שדרות רוטשילד 104, תל אביב
נעילה: 20.12