תערוכות דצמבר־ינואר בסדנה לאמנות יבנה

נוף ילדות: שבילי זיכרון

התערוכה הקבוצתית שאוצרת דליה דנון היא מסע נוסטלגי בנתיב זיכרון של האמנים המשתתפים בה; מלאת רגשות, תחושות וזיכרונות חיים. כל אחד מהאמנים מציג עבודות הקשורות לילדותו, לעברו. זכרונות ילדות יכולים להיות חוויה מרירה־מתוקה, מכיוון שהם מעוררים שמחה ועצב כאחד. זו תזכורת למי שהיינו, מאין באנו ולאנשים שעיצבו את חיינו.

למקומות שבהם גדלנו יש לעתים קרובות קשר רגשי עמוק. בין אם אלו הרחובות המוכרים של השכונה שלנו, מגרש המשחקים שבו בילינו אינספור שעות, הפארק שבו בילינו או בית הספר שבו למדנו והתיידדנו. המקומות האלה ספוגים בזכרונות. הם מייצגים תחושת שייכות ונוסטלגיה, ומזכירים לנו מי היינו ומאיפה באנו; זכרונות שמעצבים אותנו.

גם לחפצים יש את הכוח להחזיר אותנו לימי הילדות: דובון שחוק, צעצוע אהוב, מפיות רקמה של אמא, צילומי משפחה או פריט לבוש יכולים לעורר מבול של רגשות וזכרונות. תזכורות מוחשיות אלה משמשות כשערים לעבר, לחשיבה והבנה מעמיקה יותר על חלוף הזמן ועל שבריריותו של הקיום האנושי. הן מאפשרות לנו לחיות מחדש רגעים שהיו ולא ישובו לעולם.

זכרון ילדותנו הוא הרבה מעבר לתמונות מעברנו. ילדותנו מעצבת את אישיותנו, ערכינו והשקפת עולמנו. לחוויות שחווינו, ללקחים שלמדנו ולמערכות היחסים שיצרנו בילדות יש השפעה עמוקה על מי שאנחנו הופכים להיות כמבוגרים. זכרונות אלה עוזרים לנו להבין את עצמנו טוב יותר, להעריך את המסע שלנו ולמצוא משמעות בחיינו.

ככל שאנו מתבגרים חשוב להוקיר ולפגוש מחדש את זכרונות הילדות שלנו. הם מספקים תחושה של נחמה, שמחה וחיבור לעבר שלנו. על ידי הרהור בזיכרונות אלה, אנחנו יכולים להשיג הערכה עמוקה יותר לדמויות, לחוויות שעיצבו אותנו ולדרך שבה אנחנו מביטים על העולם שבו אנו חיים.

---

בשביל לעוף

אחד הנושאים המעסיקים את לידה שרת מסד בתערוכת היחיד שלה שאוצר רוני ראובן, הוא מעוף וציפורים. לאורך השנים היא יוצרת צורות כנפיים בעזרת חומרים שונים, ביניהם נייר. כנפיים מייצגות עבורה פנטזיה אנושית לעוף ולהיות חופשיה ביצירות. יש התייחסות למכונת התעופה של לאונרדו דה וינצ׳י, שאותה ייעד לגוף האנושי וכן לכנפיים ולמכונות הקינטיות המרהיבות שיוצרת האמנית רבקה הורן.

בהצבה זו, האמנית בוחנת את גבולות המיצב והתנועה. בפסלים הקינטיים טבועה תשוקה למעוף, אך זו מקורקעת לאדמה. האוביקטים הקינטיים עשויים וילונות מיסוך מנייר שאותם מצאה ברחוב, ועיצבה אותם למעין כנפיים מפרפרות, מחוברות למנועים עצמאיים, הרוטטים בקצב ובסאונד שונים. כך, נוצר מחול מופרך של כנפיים או ציפורים מדומיינות, חלקן תלויות ואחרות צומחות מהרצפה. ההצבה שוברת את מהות הכנפיים ויוצרת אבסורד.

---

תסתכל, תסתכל בקנקן!

בקיר האמנית של יפעת אלישר שאוצר רוני ראובן, הצופה מתבקש להסתכל בקנקן, לשים לב ליופי, לעיצוב ולעדינות, ובהמשך להביט פנימה ולגלות את טעם התה שבתוכו. כלי התה היפניים מוצגים באמצעות אמנות החומר, העץ והנייר. מעבר ליופי מביעה הפילוסופיה של התה את ההשקפה המוסרית על מהות האדם והטבע.

---

הסדנה לאמנות יבנה
שדרות דואני 25, יבנה
פתיחה: 29.11; נעילה: 24.1