״הממזר״: מערבון שמלהטט עם האכזריות, אבל גם עם התקווה
בשנים האחרונות עובר על הקולנוע הדני משהו נפלא, שמפיק גוף יצירה מרענן, מורכב ופורץ קונבנציות אמנותיות. הדוגמאות רבות מלהזכיר, ועתה אפשר להוסיף עוד אחד לרשימה – ״הממזר״, פרי שיתוף פעולה נוסף של הבמאי ניקולאי ארסל והשחקן המפורסם מאדס מיקלסן.
השניים עבדו ביחד בעבר, בין היתר, בסרט הדני ״סיפור מלכותי״. אבל בניגוד לאחרון, שהיה דרמה תקופתית מרשימה ואסתטית אך בעלת אפקט רגשי נמוך – ב״הממזר״ יש הכל. מדובר בהיתוך ז׳אנרי המאופיין בפשטות מצד אחד, ועושר פואטי ותמטי מהצד השני.

מאדס מיקלסון הוא קפטן לודוויג קהלן, קצין בדימוס עם חלום שאפתני – גם במובנים של ימינו אנו, גם במובנים של תקופת ההתרחשות, המאה ה־18. קהלן מבקש ליישב אזור צחיח ושומם, הנדמה כמקולל וחסר תקנה. הוא רוצה ליישבו ולהפכו לקולוניה, בהתאם לצו המלך של התקופה, שמעוניין גם הוא ליישב את השממה.
רבים נכשלו במשימה לפניו, אך קהלן הוא לא אדם שמקבל לא כתשובה. לכן הוא מהמר על המעט שיש לו, ונגד כל הדעות וההמלצות יוצא לגבור על איתני הטבע. בתמורה, הוא מבקש תואר אצולה, דבר – כך מתגלה בהמשך – שאינו נושא רק משמעויות חברתיות, אלא תיקון בקורות חייו.
זה נראה כמו סיפור על המאבק הבינארי בין טבע לתרבות, בין האדם המיושב לפרא, ועל הצורך האנושי לכבוש נגד כל הסיכויים על מנת להוכיח לעצמו את משמעותו וחשיבותו. לכאורה בלבד. למרות שהרובד הזה נוכח בהחלט, במהרה נדחסות אל תוך הסרט פואנטות תמטיות נוספות הנארגות יחד לסיפור שכולו צומת של מאבק.
לסרט יש קצב סבלני, יש שיגידו אפילו איטי. סיפורו צנוע. אבל הדמויות שבו, על אף הדיאלוג הדל יחסית ביניהן, מעניקות לנרטיב משמעות תקופתית מרובדת – מגדרית, מעמדית, כלכלית ומוסרית
בנוסף לאתגר השממה, נוצרים אתגרים נוספים – מוסריים, הומניסטיים, מעמדיים. קהלן מגלה שאדם נוסף חומד לעצמו את יישוב השממה, איש אצולה מרושע וחסר רחמים – פרדריק דה שינקל (סימון בנביירג).
השני מזלזל בראשון, הראשון נחוש בדעתו, וכך נוצר מאבק בין שני אנשים המייצגים את הקונפליקט בין טוב לרע, בין העשירים לעניים, בין הממשל לאדם הקטן. כל אחד מתבצר בעמדתו, דבק בחלומו ובשאיפותיו, ועושה כל מה שצריך על מנת לצאת עם ידו על העליונה. מאבק זה מעמיד את קהלן שוב ושוב מול דילמות אתיות ובעמדת נחיתות אינהרנטית למעמדו החברתי.
הקונפליקט מסלים, מחריף והופך אישי. במהרה ״הממזר״ מתגלה כהכלאה ז׳אנרית בין מלודרמה תקופתית למערבון. וזה חתיכת מערבון – אחד הטובים שראה המסך הגדול בשנים האחרונות. המאבק בין קהלן לדה שינקל הופך לסיפור נקמה מצד אחד ולסיפור של חמלה מצד שני. ארסל מלהטט עם רגעי האכזריות והתקווה במיומנות רבה ומייצר עומק ודרמה מורטת עצבים.
לסרט יש קצב סבלני, יש שיגידו אפילו איטי. סיפורו צנוע. אבל הדמויות שבו, על אף הדיאלוג הדל יחסית ביניהן, מעניקות לנרטיב משמעות תקופתית מרובדת – מגדרית, מעמדית, כלכלית ומוסרית – הבוחנת את טבע האדם ועמידותו אל מול העולם האכזר.
הוא מעלה שאלות רבות: מה יהיה מוכן אדם לעשות על מנת לדבוק בעקרונותיו? מה שווה הבטחתו של אדם לעצמו? מתי לציית לחוקי החברה ומתי לציית לצווי המצפון? מה עושים כשאין שחור ולבן? או כשהתשובות לשאלות הללו אינן מסתדרות זו עם זו וקשה לדעת מתי שאלת אחת מתחילה והשנייה נגמרת?
הפואטיקה בתוכן הולמת לשפה פואטית עשירה בצורה. ״הממזר״ מאופיין בדיוק טכני מרשים: צילום שמשחק היטב בין צילומי תקריב מותחים וצילומי נוף רחבים עוצרי נשימה, עריכה המדגישה את המשמעויות הסמליות, ועבודה קולית ומוסיקלית עשויה לעילא.
דיוק טכני, טוב ככל שיהיה, עשוי למעוד ליופי שטוח אך עקר. מזל שארסל הקפיד להשתמש בדיוק הטכני על מנת לעטוף ולהדגיש את הרעיונות התמטיים, בעוד הוא רוקם זה לזה מוסכמות ז׳אנריות בתבונה.

ואיך אפשר לא לציין את הליהוק הנהדר: מאדס מיקלסון מצליח להרשים כל פעם מחדש, בזכות המניירות הקטנות והאופן שבו הוא מצליח לעבוד עם מנעד רגשי צר יחסית. בידיים מיומנות פחות, היה קשה להבדיל בין שני היריבים, שלא רק מנוגדים זה לזה, אלא גם משלימים האחד את השני. לצדו קאסט שהופך כמעט כל סצנה קטנה לבית ספר למשחק.
״הממזר״ מגיע לקהל הרחב באיחור. הוא הוקרן כבר בחו״ל ובארץ הגיע לפסטיבל ירושלים. חבל. שכן הוא מייצר מכנה משותף לחובבי קולנוע ארט צנוע תקציבית וחובבי מערבונים היסטוריים ומסחריים כאחד.
אם יש בעיה אחת בסרט זה סופו, שמועד קצת לפשטנות שאינה עולה בקנה אחד עם ההתפתחות המחושבת שהובילה אותו עד רגעי ההתרה. אבל זו תלונה פעוטה יחסית לתוצאה הסופית. זהו סרט ששווה וצריך לראות על המסך הגדול, והוכחה נוספת לכך שהקולנוע הדני מככב בשמי אירופה בפרט והקולנוע הזר בכלל. ולמרות שהוא שייך טכנית לשנת 2023, עבורי מדובר באחד הסרטים הטובים לשנת 2024.
הממזר
בימוי: ניקולאי ארסל
127 דקות; דנמרק, שוודיה, נורבגיה, גרמניה, 2023
5 כוכבים











